שנים היינו ביחד, ובמשך כל הזמן הזה-אף פעם לא הייתי באמת שלך. כשאני כותבת את השורות הללו, המילים שלך זורמות אל מוחי כמו נהר שוצף. "אל תחיי בעולם של כאב" אמרת לי, "לכולם תמיד מגיעה הזדמנות שנייה" ואתה קיבלת את שלך כמה וכמה פעמים. כי היה לי טוב איתך.כי היית גבר אמיתי.כי עזרת לי, כמו לכולם בעצם, לראות את האור.
אף פעם לא הייתי באמת שלך .אתה יודע מה הפריע לי בך תמיד? עם כל הצניעות שתמיד הפגנת, הסתתרה שם מידה נכבדת של יוהרה- כזאת שרק אנשים שמכירים אותך באמת יוכלו לזהות. החשבת את עצמך לכל המעט- בן של מלך ובאיזה שהוא מקום כך ציפית שינהגו בך. וזה בסדר, אני לא אתווכח איתך, אם כבר מישהי אשמה זאת אמא שלך שחינכה אותך לחשוב כך, אבל אליי להתייחס ככה? אליי? לפעמים, גרמת לי להרגיש ככ זול עם עצמי, ממש כמו, סלח לי על הביטוי- זונה. אתה יודע מה, אני גם לא אתפלא אם זה מה שאנשים חושבים שאני בשבילך. ולמה שלא יחשבו? רדפתי אחריך לכל מקום, כמו כלבלב קטן רדפתי אחרייך. תלותית בצורה חולנית, מאוהבת... אבל ספגתי את זה. כי זאת הייתה המשמעות של להיות איתך.
אף פעם לא הייתי באמת שלך. כמה שבחים ידעתי להרעיף עלייך, גם כשכולם קראו לך שקרן ושרלטן אני הייתי שם כדי להגן על שמך הטוב, מדן ועד אילת דיברתי עלייך, סיפרתי איך שאתה יפה ומוכשר וטוב לב ואמיתי. ומה בסה"כ ביקשתי ממך?חיבוק ונשיקה? קצת הפגנה של חיבה? מילה טובה בסוף היום הארוך שבו התרוצצתי אחרייך, רק כדי לוודא שאתה אוכל ושותה, ולא שוכח לנוח? מה כבר ביקשתי? שמישהו יראה אותך בזמן שהדברים האלה קורים ולא שתחביא אותנו? אבל לא.. אתה ביקשת ממני להתחשב במצב העדין, להבין שאתה לא יכול לצאת כרגע בהצהרות פומביות, שהעבודה דורשת ממך את כל כולך ושאם ידעו זה יפגע באמינות שלך, בתדמית שהשקעת כ"כ הרבה זמן ליצור. וזה כאב לי, אבל הבנתי. אתה מבין, למרות שאף פעם לא הייתי באמת שלך, הייתי הכי קרובה לזה. אהבת אותי, בדרך המעוותת שלך, ודאגת שאני אדע את זה. אם זה במחוות קטנות, שרק אני הייתי שמה לב אליהם, כשהיית כולך מוקף באנשים שמקשיבים לך ושאותן הפנת אליי כי ידעת שאני שרק אדע .אם זה בדרך בה נהגת בי ליד אנשים, בה נלחמת על מקומי ומעמדי. אם זה בדרך בה אמרת את שמי, אחרי יום ארוך, כי ידעת שממני תבוא הישועה האמיתית.
אני אוהב אותך עד סוף חיי, ואוקיר את הבנאדם שהיית. אני אשמור על הסוד שלך ושלי, כי ככה זה יותר מיוחד. אני בטוחה שיום אחד עוד יכתבו עלייך בספרי ההיסטוריה. אתה נולדת איש דגול וכך גם מתת. אני מלאה הערצה כלפייך וכל וריד ונים בגופי לנצח יזרימו את עצם קיומך. כל עוד אני חיה- אתה חיי וקיים בתוכי. אני אוהבת אותך. מריה, או כמו שאתה כ"כ אהבת לקרוא לי- מרים המגדלית.. |