הצעתי לדודי ולשלמה לבוא אלי ביום חמישי בערב.

חורף וקר קצת בחוץ . במקום לצאת לדייג לילה במרינה של הרצליה , נשב אצלי לערב בנים . נקרא לשאול לנועם לדני ולחברים מהמושב ויהיה נחמד .

דודי אמר שאם אני מכין קדירת בוקרים אז הוא בעד.

כאילו שהוא מאיים עלי.

היה כייף . החברים האלו מלווים אותי  כל חיי הבוגרים , ואם הגענו עד כאן אז אני אומר בוודאות שזה עד המוות . הם לא היחידים , כי לא הזכרתי את מירי , רותי , יובל , פיזה , עירא וזו רק ההתחלה .

הכרנו בבית הספר. הם למדו בפנימייה ואני הייתי בכלל חיצוני.

התאהבתי בם קשות. המשותף לכולם הוא שהם אנשים טובים.

בית הספר נקרא  "החקלאי פרדס חנה" . זה בית הספר שכולם שאפו אליו ונדמה כאילו שעל שמו נקראה המושבה פרדס חנה 

למדו שם ילדים מכיתה ז' ועד יב' . מאות תלמידים בפנימייה ומאות רבות של תלמידים שגרו בסביבה הקרובה ללא תנאי פנימייה.

הפנימייה הייתה לב העניין. הכול קרה שם, דרכה, בגללה ובזכותה !

ילדים מכל שכבות האוכלוסייה התערבבו אלה באלה ויצרו מרקם מופלא של ארץ ישראל הטובה. גאוות הורים מורים ועמך ישראל.

לימים דברים השתנו , ואין אני במקום לשפוט דבר אלא שהתוצאה נכון להיום היא שבית הספר הזה עומד להיסגר ולהימכר .

הפנימייה איבדה כוחה והפכה למקום של קליטה .בית הספר הפך כולו לבית ספר מקיף . מכאן שאיבד ייחודו כבית ספר ייעודי וייחודי.

בתי ספר משוועים למתקן מיוחד כמו זה שיש ב"חקלאי פרדס-חנה" .

פנימייה , מדשאה ענקית  , חממת צמחים , חוות סוסים , רפת , שטחי פלחה, פרדסים, ועוד מגמות רבות על כל ציודם.

היסטוריה מפוארת .      

כולם מדברים היום על בתי"ס פתוח או דמוקרטי. צרכים מיוחדים או טיפוליים .עזרה למעוטי יכולת  ועידוד למצוינות . אני לא מבין הרבה, אבל זה היה שם ב"חקלאי" רק שאז לא נקרא בשמות. 

מועצת תלמידים הייתה פעילה ומשמעותית ומפקד בית ספר, נבחר כל שנה בחגיגה דמוקרטית גדולה ומילתו הייתה שווה זהב , בעין כול.

תלמידים נטלו חלק שווה בעבודות החקלאיות והגינון .מערך הלימוד והחינוך חייב יום עבודה בשבוע ומחצית מזמן החופשות .

חינוך ליוזמה ועבודה בראש כולם.

תרבות, שירה , ריקוד ותיאטרון . הייתה בלב כולם .

הנה אפילו  ביום חמישי האחרון, שרנו את אותם שירים של אז בשמי הפז.

דודי ושאול כמו תמיד פורטים בגיטרה . ועיננו המזוגגות  לא מאמינות שחלפו כבר 32 שנים. זו אותה אהבה ישנה שנצרבה בשנים החשובות לו לאדם. ימי הבגרות.

ביום שבת רכבנו על אופנינו , נועם ואני במתחם בית הספר . הרגיש לנו כמו בניחום אבלים . ביקרנו בפנימיה. שם - כל פינה , מעקה , דלת או חלון מספרים סיפור חיים . הכול מטופח ונעים כאילו לא מתחוללת סערה במסדרונות של ההנהלה . 

ראינו ילדים עובדים בחוות הסוסים ונערות חולבות ברפת .

הלב נצבט . זה כל כך נכון לו לאדם  כי יישא עול  בנעוריו.

אני אישית מתחבר לחקלאות אבל אפשר גם כל התנדבות אחרת . מגן דוד, בתי חולים , בתי אבות ,נוער בסיכון  , ביטחון ועוד. 

במקרה של "החקלאי" , מישהו נרדם בשמירה .

בית הספר היה צריך להתחזק ולהתאים עצמו לצרכים , תוך שמירה על האמת שלו . אולי שמתם לב שאני חותם את הבלוג באמרה :

אם חקלאות כאן מולדת כאן 

זה משם , מהבניין ההיסטורי של ה"חקלאי"

 כתוב באבן - נחרט בלב !!! 

חבל , כל כך חבל . יימכר בנזיד עדשים , ועתיד ינעל את העבר כלא היה.  פה ייסגר ובמקום אחר יפתח. זה ברור . הרי צרכים של האוכלוסיה לא השתנו.

כמעשה חלם ובהשקעה של מיליונים רבים , יבנו מתחם חדש ושוב ישקדו על המדוכה איך לצבוע את המקום החדש בתכנים יעדים ומטרות . ינסו ליצור מורשת לאורך שנים , המשכיות , היסטוריה של מקום ובוגרים גאים.

פה מתחת לאף יש הכול !!!  

מצב החקלאות בארץ דומה פלאים למצב הזה המוזכר לעיל. 

המציאות הקיימת , כל כך נמצאת ומובנת מאליה , עד שלא רואים.

האם אפשר לטעות ולחשוב שגם בלעדיה  יתכן והיא קיימת ?

חקלאות והתיישבות כפרית זו לא אופנת אינסטנט שבאה והולכת בהתאם למצב הרוח.

שורשים , עיקשות , עמידה בקשיים , מעורבות קהילתית , הגנה ושמירה על שטחי מולדת , איכות סביבה ושטחים ירוקים , שימוש יעיל במים קולחין מושבים , הפרחת שממה . על זה אני מדבר. ציונות במיטבה . תסכימו איתי .

אם לא נדע לשמר את המיוחד הזה, הוא לא יתקיים מעצמו.

כולנו זקוקים למרחב הזה אם בגשמי ואם ברוח. אין בעולם הזה מצב של ואקום . אם חקלאי לא ישקה חלקתו הזרועה, קוץ יגדל במקומה. אם לא יעבד אדמתו, זר ישתלט על השטח . צאו לנגב או לגליל וראו איך מתקיימת נבואה שחורה זו.

שחלילה נאלץ לבנות שוב מדינה אחרי גלות והכול מהתחלה .

אנחנו רגילים , עשינו את זה לבית הספר שלנו.

יש לנו מה ללמוד ממדינות אירופה . שם יש חשיבות מן המעלה הראשונה לישיבת החקלאים על אדמת מולדתם . כשהם יוצאים לסוף שבוע, הם ישוטטו בגבעות ובהרים הירוקים עליהם רועות פרות וכבשים לרוב . יעצרו בכפרים  לאכול במסעדות מקומיות , ללגום יין מקומי ולאכול גבינות מקומיות . הם ילונו בצימרים בכפר , יקנו מזכרות מעשי ידי המקומיים , ויטיילו באזור ברגל, על אופניים , על סוס או בסירה בתעלות ואגמים.

החקלאות במיטבה !!! כי שם כפרי וחקלאי חד הם . הבן אדם צריך למצוא פרנסתו במקום מגוריו והעיקר שיידבק באחיזתו בקרקע .

איפה אנחנו ואיפה הם . על כל יוזמה של חקלאי המעוניין  להרחיב את עסקו לטובת התייעלות והגדלת הרווחים מהחקלאות, יש מספר קופצים בראש שמבינים איך למנוע ממנו. 

 עד מתי הציניות תגבר על הציונות , עד מתי ????