שפת האכילה
בבלוג ננסה לבחון את השאלה האם השמנה זו מגפה אמיתית או יצירה מלאכותית של גורמים כלכליים מלאי אינטרסים? האם הרזיה היא תולדה של כוח רצון ומתוך זה האם ההשמנה היא תולדה של בחירה, או שעבור מרביתנו היא פשוט תולדה של גנטיקה המועצמת על ידי גורמים סביבתיים? הייתכן שבעצם הכרזת המלחמה על ההשמנה אנחנו דווקא מעצימים אותה? למה יתכן שהאובססיה שלנו עם המשקל דווקא פוגעת בבריאות שלנו?
ננסה לבחון את תהליכי המדיקליזיה המכוונים את המידע המוגש לנו, את המיסטיפיקציה שיצרה הדיאטה סביב האכילה והמזון שאנחנו אוכלים אבל בעיקר לתת לכם עיניים ביקורתיות וראייה מערכתית חברתית קצת אחרת.
אני מזמינה אתכם להקשות, לערער ולהציג זוויות הסתכלות נוספות. לעיתים יעוררו דבריי תרעומת, הרמת גבה, לעיתים ישמעו קצת איזוטרים, אבל הרי בשביל זה אני כותבת. כדי להשמיע, כדי לשמוע וכדי לשנות. ולו במעט.
פוסטים אחרונים
- מי מפקח על הגוף שלנו הנשים? מאת בילי מוסקונה לרמן 17/1/11
- על המשקל - בתווך שבין דיבור למחשבה 12/12/10
- בריאות בכל משקל וצורת גוף - עכשיו זה רשמי 6/10/10
- ילדים שמנים? יש לכם קייטנה 1/7/10
- חוק הפוטושופ - מהפכה או הפיכה? 19/6/10
- דיאטה - סתם עוד יום של חול 12/6/10
ארכיון
עוד שיחה על משקל, אבל הפעם מזווית קצת אחרת
איך שלא נסובב את זה, הדגש בכל מקום אליו נפנה הוא על המשקל. נושא מרכזי בשיחות סלון, בשיחות בית קפה, תכניות טלוויזיה עוסקות בו, מדורי הרכילות בוחנים את המפורסמים לאורו וכולנו נפעמים מהיכולת של חלק לרזות כל כך יפה ומההזנחה הפושעת שגורמת לאחרים להשמין, רחמנא ליצלן. 'אם רק נרזה', כך מבטיחים לנו, 'נהיה בריאים ומאושרים'. כולם מתמקדים במה עלינו לעשות כדי לרדת במשקל.
לרוע המזל, או למרבה המזל, המחקרים בנושא מאד ברורים: אין הוכחות לכך שיש דרך, ולו אחת, שאם נמלא אחר הוראותיה אכן נרד במשקל ונוכל לשמרו לאורך זמן. אין דרך אחת הטובה יותר מרעותה. בכולן אמנם מרזים, אבל בכולן מעלים את המשקל חזרה ועוד... המדהים הוא שחרף הכישלון, הכמעט ידוע מראש, אנשים ממשיכים לנסות ולנסות. חרף הכישלון, ההשמנה החוזרת, הכסף המושקע, כולם רודפים אחר הבלתי מושג. התוצאה הבטוחה ביותר שאנחנו משיגים היא מגמה גוברת והולכת של ירידה בתחושת הערך העצמי שלנו, שכנוע גובר והולך שהמשקל קשור באושר או באומללות ותעשייה כלכלית שלמה שניזונה מהמגמה הזו מאד מאד יפה.
האם יש דרך אחרת? התשובה היא כן. חד משמעית כן. גישות ממוקדות wellbeing, ממוקדות בריאות, ולא ממוקדות משקל.
ההמלצות הבאות מבוססות על גישות אלו (HAES - health at every size) יובילו אתכם לחשוב אחרת, להרגיש אחרת ובעיקר לשפר את איכות חייכם: שמרו על חשדנות וחסכו את כספכם! אל תבזבזו דקה מזמנכם, ובטח לא שקל מכספכם, על מי שמבטיח לכם לרדת במשקל לצמיתות, על תכשירים חדשים שהכותרת המתנוססת עליהם מבטיחה לכם שהפעם החלום שלכם להיות רזים יוגשם. הקשיבו לקודים הפנימיים שלכם לרעב ושובע! למדו לאכול מתוך הקשבה לקודים הפנימיים שלכם לרעב ושובע. הקשבה להם תעזור לכם להימנע מלהקשיב לעצות והמלצות של אחרים אשר יורו לכם מה ואיך לאכול.
לסיכום – בגלל שהתפישה שרזה = בריא ומאושר כל כך מושרשת בתוכנו ומובנית בתרבות שלנו, הרי שלאחר קריאת שורות אלו, במקרה הטוב תשאלו – האם מרזים בסוף? ובמקרה הפחות טוב תעקמו את הפרצוף ותעברו לפוסט הבא. התגובות האלה מצביעות על ההבדל העקרוני בין הגישות ממוקדות המשקל והגישות ממוקדות הבריאות. זה מקבל משנה חשיבות כשאתם הורים לילדים ועוד יותר מזה בני נוער. הילדים צופים בנו ומחקים אותנו. איך שתנהגו בעצמכם, כך הם ינהגו בעצמם. היום בקטן, מחר בגדול.
אם תעקבו אחר ההמלצות שהגשתי לכם כאן קיימות 3 אפשרויות: תרדו במשקל.
כלומר אם אתם מעל משקלכם הטבעי מן הסתם תרדו במשקל.
קשה לצפות איזה תרחיש מכל השלושה יקרה. מה שבטוח יקרה זה שתרגישו טוב יותר, תאכלו בריא יותר והכי חשוב תהיו בריאים יותר. לא מאמינים? לא תדעו אם לא תנסו. שאר הדרכים שניסיתם נכשלו, אז מה יש לכם להפסיד?
מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לכולם על התגובות המפרגנות, וגם על שאלות וביקורות שאני מקבלת דרך הדואר. חשוב לא פחות, מלמד לא פחות ומעודד חשיבה וצמיחה.
להתראות בפוסט הבא.
שבת שלום
איילת
תודה. מעניין ומאלף.
יופי של טיפים.
תודה...
שבת שלום פרשת בשלח,
שבת שבה ישמור עלינו מלאך,
שבת של מנוחה והרגשה טובה,
שבת עם טו בשבט מלא אהבה,
שבת של לבלוב ופריחה,
שבת שכולה אור ושמחה.
ט"ו בשבט שמח יקירתי......
יופי של שיעור.
פוסט משובח!!!
*
דורון יקר,
אתה מפספס את העיקר.
באמצעות חשיבה חיובית אפשר לעשות הכל.
גם לאכול צריך ללמוד.
אכילה אמורה להיות מודעת. אדגיש מ-ו-ד-ע-ת.
דרך אגב, השמנה ממשקל מסוים מצריכה שיחות וטיפול עם רופא פסיכיאטר.
אני מסכים איתך
אני חזרתי עכשיו מיומהולדת על חבר של הילד והיו שם גם הורים.
הם טחנו וטחנו וטחנו, ותקעו פיצות, אפילו שאמרו שזה לא בשבילם
אבל אח"כ, בסתר , הלכו ואכלו
אנשים אוכלים בלי שום פרופורציות ואח"כ מתפלאים שהם כרסוניים...
אין ספק שלמידה להיות קשובים לגוף היא מפתח לבריאות פיזית ונפשית.
אורח חיים בריא, מהנה ומספק בדרך כלל מנבא גם שביעות רצון ונינוחות.
עם זאת, לא ניתן לנתק את הקשר בין דימוי גוף ושביעות רצון ממנו לבין
הצורך להפחית במשקל.
מניסיוני עתיר השנים בסוגיות אילו,כשאוכלים בריא ופעילים פיזית, משקל הגוף
מתאים את עצמו ונשאר יציב ברמה מסוימת הנכונה עבורו.
פריצת מעגל התסכול אותו הבאת כרוכה באימוץ אורח חיים בריא.
תודה על ההארות והחידודים שנתת.
אילנית
קבלי *
חג ט"ו בשבט ירוק ומתוק :)
האם יש דרך אחרת?
בדרך לחג שמח......
"תעשייה כלכלית שלמה שניזונה מהמגמה הזו מאד מאד יפה"
פה קבור הכלב
מגיל אפס מפמפמים לנו מודלים בלתי אפשריים לחיקוי ואומרים לנו שאנחנו לא בסדר. כל זה רק כדי שנקנה מוצרים שאנחנו לא באמת צריכים שיביאו אותנו אל אותו אידיאל בלתי ניתן להשגה.
הבעיה היא הרבה יותר כוללת והרבה יותר כלל מערכתית - הבעיה היא עידוד צריכת היתר כגורם לצמיחה כלכלית.
צריכת היתר מכלה את משאבי כדור הארץ, הורסת את הבריאות שלנו, וגורמת לחוסר שוויון משווע בחלוקת משאבים.
"דרך חיים"
זה הכל
להבין, לאמץ, לבצע, לסטות לעיתים
להמשיך.....
סנטרל פארק-ט"ו בשבט
שאול נמרי :
סנטרל פארק בעט הפריחה של הלילך ברקע הפייר הוטל
שמן על בד 120X170 ס"מ
תודה. גם אני מאחלת לך את אותו דבר :)אתה מתחיל מהסוף.
למה שתאכל פחות?
פחות ממה?
פחות ממה שאתה רוצה? פחות ממה שנכון?
כמה נכון? מי קובע?
אתה מבין, יש פה שכבות שכבות של שאלות
ועוד יותר מכך שכבות של דעות קדומות.
תתחיל מהתחלה - ההקשבה לגוף. כמו תינוק.
הוא בוכה כשהוא רעב.
נסה לתת לילד לאכול כשהוא לא רעב ותיתקל בשלל מחאות.
למה אנחנו לא יודעים להגיד לא לאוכל? כי אנחנו משליטים טרור.
ככל שנשליט יותר טרור, כך נאכל יותר ונשמין יותר.
אבסורד לא?
אין הוכחות לכך שיש דרך, ולו אחת, שאם נמלא אחר הוראותיה אכן נרד במשקל ונוכל לשמרו לאורך זמן. אין דרך אחת
הטובה יותר מרעותה. בכולן אמנם מרזים, אבל בכולן מעלים את המשקל חזרה ועוד...
ומה עם ללמוד לאכול פחות?