מתוך הפרק :חירות, גבורה,אור, חושך טובים רעים חנוכה לשמיעת התכנית כולה בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438&all=1 לקחתי השבוע חלק ברגע של חסד, רגע של אחווה, בשפרעם שם אני מלווה בעבודתי קהילה קטנה של בית ספר. הרגע הראשון היה לפני שנה, הייתי שם לפני שנה שעה שדרוזים ונוצרים הסתבכו זה בזה בשנאה ואיבה,הייתי שם בבוקר אחרי לילה שבו נשמעו יריות בתוך שכונות מגורים שלוות, למחרת בבוקר הגיעו כולם לעבוד ביחד כי בית הספר מעורב, באתי לעבוד על הכנת תכניות עבודה ולא ידעתי אנה אני באה, תכניות עבודה? לפני ישבו מורות דרוזיות ומוסלמיות ונוצריות ולא ידעתי מי היא מה, לכולן היו צלליות מתחת לעיניים עייפות וחרדות, כולן נראו חיוורות ודאוגות. ואני עם תוכניות העובדה. לא יודעת את הקודים עד הסוף ומה מותר ומה אסור חשבתי שתמיד מותר לשאול מה נשמע? שאלתי איך אתם מרגישות והכל יצא, הפחד והדאגה וחוסר ההבנה והבלבול שבקימה בבוקר והליכה למקום שבו חיים ועובדים ביחד בעוד שבלילה הכל סוער מאיבה, וכבר שם היה רגע של חסד ושל נגיעה כשבלב ההתרחשות הן יושבות ביחד ומדברות במקום לעשות את העבודה בלי להודות בדרקון הנורא והענק שעומד במסדרון ובכתה ובלב של כל אחד הן דיברו והדרקון הזה של השנאה התכווץ קצת, ועוד קצת עם כל מילה, כי דיברנו על הפחד ועל הדאגה ועל מה יהיה מחר ומה אומרים בכתה ובסוף ממש ראיתי את הדרקון המכווץ שמילא קודם את החדר לוקח את זנבו בידו ויוצא מבעד לדלת החדר ולדלת הכניסה של בית הספר, הוא נשאר לעמוד בחצר מחכה להפסקה אבל זה כבר היה אחרת. דיברנו על מה שקורה ומה שזה עושה לחיים לאנשים ללבבות. לא הכנו תכניות עבודה באותו יום, אבל עבדנו קשה מאוד בלהיות ולהישאר מה שרוצים להיות למרות המציאות. והיה לנו רגע של חסד רגע של התקרבות.אחר כך הייתה סולחה בשפרעם ונהייה שקט. אבל לרגע קל בצבצה פסגה של הר קבור ובעיה גדולה וכאובה. הייתי שם אז וראיתי סוג של התמודדות בתוך התמודדות. שלא נגמרה ולא נגמרת. קרע שדורש איחוי תמידי. בחרנו להתייחס לזה הרבה השנה וכבר כמה שבועות שכל הקהילה הקטנה של ביה"ס ג'בור ג'בור שתמיד מנסה לחיות בשלום עם הגיוון שבה עסוקה בלמידה של העדות השונות שבתוכה שאף על פי כן ולמרות הכל חיות ביחד.חלק מזה היה מפגש בין דתי באו שיח מוסלמי ודרוזי וכומר נוצרי שלושתם בשחור בגלימה או שמלה,רגע אחרי איד אל אדחה ודקה לפני חג המולד. הייתי שם כיועצת כמלווה רק באתי להיות ביישום של התכנית שנכתבה עוד בשנה שעברה הושבתי בשולחן הכבוד, אישה יחידה יהודיה והיחידה עם מכנסיים ,הכומר הביט בי ואמר " בזמנים כאלו אנחנו צריכים אתכם" – ואני , אני בכלל באתי מסיפור אחר ופתאום הפכתי לאותכם. רציתי להיעלם ולא להיות – אתם לא צריכים אותנו בכלל – אבל אנחנו כאן- אז רציתי להיות חלק ממשהו טוב....- חשבתי אבל לא נוצרה ההזדמנות לומר.הילדים שרו ודיקלמו , אנשי הדת נשאו סיפור או חצי דרשה, באוויר היתה תחושה של חסד ואחווה, ואני ישבתי שם שלא במקומי. נוכחת שמעדיפה להיפקד וברכתי על היותי חלק מהתכנית הזו ומההתרחשות, ונעה באי נוחות נוראה על הכיסא. כי זה לא הסכסוך שלי ולא המקום שלי להיות.בסוף עוד קיבלתי מגן כבוד, אולי כי הייתי שם כל הזמן, אולי כי לא ברחתי כשנהייה קשה, אולי כי אני אוהבת מאוד את קהילת בית הספר הזה ואת מנהלה, ואולי סתם כי כך נהוג. אני בכל אופן שומרת לי את המגן הזה שמונח על שולחני שמי בעיברית והקדשה בערבית. וכשאני מסתכלת עליו \בעיקר בחנוכה שהוא חג של הפרדות – טובים ורעים אור וחושך אנחנו וההם- אני חושבת על איך בכל קבוצה אנושית אנחנו תמיד יוצרים לנו אחרים. השירים בתכנית: ראפ חנוכה A little light of love Eric serra hero אנריקו איגלסיאס We don’t need another hero Tina terner כולנו זקוקים לחסד נורית גלרון Amazing grace Paul simon&ladysmith black Mambazo Ua and them פינק פלויד mircale queen The river of dark Leonard choen Who by fire לשמיעת התכנית כולה בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438&all=1 |