כשאני חושב על זה זה פשוט מדהים אותי יותר מכל דבר אחר.בזמן הארוחה, אנחנו אצלך, הכול כל כך זר כל כך מיוחד ואחר, כל כך לא שלי, לא מה שאני מורגל אליו אבל ברור לי שככה זה צריך להיות, עם הטוב והרע.

אני מתגעגע לזה.

כשהיינו יושבים שם החזקנו ידיים מתחת לשולחן. אם היה אפשר לתרגם את העוצמה לוולט, ולתעל אותה איך שהוא, היינו יכולים לספק חשמל למדינה שלמה!..אולי מדינה קטנה ורק לשבוע אבל תסכימי איתי שזה הרבה חשמל..הרבה רגש.

לא היה מתח מיני בסיטואציה הזו, לא נשיקה, רק מגע, חזק, מגע שאתה לא נשאר אדיש אליו שלמות.

שם הייתה נאיביות, נאיביות זה הכי טוב...

כמה אהבתי...