כותרות TheMarker >
    ';

    מעגלי השתיקה סביב ניצול הנוער הישראלי - ניצול חוקי

    על פשעיי הרווחה למתחילים

    3 תגובות   יום שישי , 29/1/10, 12:56

     

     

     

     

    שמי סלינה כהן, בת 15, ילידת טורקיה. אפשר לאמר שבהחלט "זכיתי" לחוות על בשרי הלא מנוסה את השליטה שיש בידי העובדים הסוציאלים ופקידי הסעד במדינתינו הקטנה, (ובאזרחיה בעיקר), ובמאמרי הראשון אשתפכם בפרשנות על גבי השליטה הלא קונבציונלית הזו. שלב א: ההפנייה.כיום במדינת ישראל מעבר ל 5% מן הקטינים מוצאים מן הבית לפנימיות ולמסגרות חוץ ביתיות שונות, ע"י משרד הרווחה. משמראה בוודאי כי אחוז הפונים, או ליתר דיוק "המופנים" בעיקר למחלקת הרווחה ברשויות המקומיות הינו חסר תקדים. כיום, למשרד הרווחה יש יד ואוזן כמעט בכל המוסדות הממשלתיים, קרי בתי ספר, צהרונים והעשרות שונות אחרה"צ, גנים, מוסדות ועמותות שונות, כולל העמותות ל"נוער בסיכון" למיניהן. השאלה המתבקשת הינה, כמובן, מהו "נוער בסיכון"? מהם התנאים ל"אבחון" מצב סיכון ? אי ההבהרה הזו, שלא מצאו לה אף מקום בחוק עד כדי התעלמות טוטאלית מקביעת קריטריונים הולמים את הדעת להגדרת נער במצבי סיכון, מהווה יד חופשית למשרד הרווחה "לפברק" מצבי סיכון "חריפים" כביכול לפי איך שיראו לנכון, או ליתר דיוק, לפי איך שיוכלו להשתמש בכוחם הרב והבלתי נעלה על הדעת בכמותו ככל העולה על רוחם, על פי מניעים פוליטיים, אישיים, לאומניים וללא כל קשר אמיתי ל"מה שקורה בפנים". חובת הדיווח.כיום בבתי הספר והצהרונים למיניהם מושפעים עד מאוד תחת חוק "חובת הדיווח" שחוקק בשנים האחרונות, אשר קובע להחריד שכל פעולה קטנה ביותר, על אף שאינה מראה סכנה מיידית, (אם בכלל) מחייבת את הנוגעים בדבר לדווח למשרד הרווחה באופן מיידי.העונש הצפוי בגין "אי דיווח" לרווחה הינו מאסר בפועל, (קדימה ילדים, בואו נתחיל "לנחש" איזה משרד תבע את החוק הזה ואת עונשו הלא קונבציונלי ? כמה פתטי...)משיוצר אצל הנוגעים בדבר בדרך כל כך מקצועית ונסתרת מן העין האזרחית (הרי מדובר בחוק רשום...), את החובה או ליתר דיוק ההכרחיות הזו לציית ולהישלט בידי הרווחה, לא למען "טובת הילד" כלל וכלל כי אם לטובתם האישית, שחס וחלילה לא ייפגעו בעצמם, וילדים של מישהו אחר מבחינתם יכולים ללכת לעזאזל. אינני מסתייגת כלל וכלל לקשר בין תופעה חמורה זו לתופעת אסון של ממש, כי הקרבת האחר לטובת עצמך האישית הינה תופעה מוכרת מן הסיפורים הנלווים לאסונות שונים. כמובן שעוד לא הזכרנו את העוול שנעשה למשפחה, שהקטסטרופה שעוברת יום יום, שעה שעה ממשרד הרווחה מהרגע בו החלו פקידי הסעד לשלוף את ציפורניהם האיומות המשפחה בהחלט ניתנת להגדרת "אסון" ללא כל ספק. את הנזק שאזרחים תמימים חווים מן הרווחה בדרך כלל קשה מאוד לתקן, בעיקר את עוגמת הנפש שלרוב נשארת כפצע פתוח ומדמם לשארית החיים. שלב ב: הפיתוי, "הדיבוב".כאשר משפחה נקראת לשיחה "דחופה" עם פקידת סעד, לאחר שנאמר להם בטלפון שיש דבר מה "חמור" בנוגע לילדיהם, באופן טבעי, ההורים יגיעו לפגישה לחוצים במקצת. (הרי מדובר בילדיהם). הלחץ הטבעי של ההורים בפגישה, מתפרש באופן שיטתי וקבוע וכמעט אוטומטי ע"י פקידי הסעד בתור תכונה שלילית, ויכול להגיע עד הגדרת "חוסר מסוגלות הורית", המושג המזעזע והפתטי שהרווחה המציאו לעצמם, אחת העילות הנפוצות ביותר להוצאת ילדיכם מן הבית בכפייה ובאלימות, לעיתים ההוצאה מן הבית נעשית לצמיתות ב"תוספת" שלילת משמורת\אפוסטרופוסות, ("גארדיאנט רייטס") מן ההורים, גם זו, כמובן—בכפייה, וכל הצעדים הדרסטיים האלה במטרה לנטרול מוחלט של ההורים משום שלדעתם להורים חסרה "מסוגלות הורית"... אומנם, שוב, מהי "חוסר מסוגלות הורית" ומהם הקריטריונים בדבר ? דברים אלה משתנים בדעות אדם לאדם. הרשו לי להציג בפניכם את ה"קריטריונים" הלא רשומים בשום תקנה כצפוי אשר מסוגלים לחרוץ את ה"מסוגלות ההורית", כביכול... במקרה של גירושין במשפחה, מצב סוציו-אקונומי נמוך ומשברים טבעיים שכל משפחה שנייה עוברת, נחשבים באופן כמעט אוטומטי ל"חוסר מסוגלות הורית", כנראה משום ש"אם להורים הייתה מסוגלות הורית הם היו מבטלים את הכל למען הילדים"... אבל ממתי אפשר לקחת את המצב האקונומי ופשוט "לבטל" ? אם העולם שלנו היה מתנהל כך, וודאי כבר מזמן לא היו קיימים רעב ואבטלה בעולם. אם ההורים הינם עולים חדשים, תמימים יחסית ל"עמחא" הישראלי, ההגדרה "אי מסוגלות הורית" עומד בפתח הדלת כבר מהרגע הראשון, למרות שאלו תופעות טבעיות ונורמטיביות לחלוטין, בקרב עולים מארצות בעלי שפה ותרבות שונות. והנורא מכל, חוסר מסוגלות הורית עקב "אי שיתוף פעולה".למשרד הרווחה יש נטייה חריפה ואובססיבית "להציע" מסגרות חוץ ביתיות שונות, ואי הסכמה מלאה או אפילו חלקית של ההורים לאשפז את ילדיהם במוסד פסיכיאטרי כזה או אחר נחשב מיידית לחוסר מסוגלות הורית. "גילויי אמפתיה" תוך כדי דיבוב.דוגמא לדיבוב טיפוסי, למשל, על נערה שעוברת דחייה חברתית. הנערה מוצאת בעובדת הסוציאלית "אוזן קשבת", ובלי בושה אצהיר שהיא טועה בזאת את טעות חייה, אבל זה כבר עניין אחר. לעובדים הסוציאליים ברווחה יש אינטרס אחד: לחפש "קייס" מנופח באמצעות דיבוב מטעה, כשמטרת ההטעיה הינה לתת ל"מטופל" תחושה שהם מבינים למה הוא מתכוון באמת. אך לצערינו העובדים הסוציאליים לא מבינים דבר מלבד משהם בעצמם רוצים להבין. הינה לכם דוגמה לדיבוב מסוג פופולארי, ובהרבה מקרים ודאי מוכר להחריד, בתור אילוסטרציה: עו"ס: "...ו..כל משעברת.. לפעמים היית רוצה שכל הסבל ייפסק ? שהכל נמאס עלייך ?"נערה: "ברור שאני רוצה שכל זה ייגמר וזהו זה..!"העו"ס (עם חיוך חולני על הפנים...): "את בטוחה ?" מדובר כאן במקרה פתולוגי בו העו"ס מדובבת את הנערה האם הנערה הייתה מעוניינת שהסבל שהיא עוברת ייפסק. ומי לא היה רוצה שסבלותיו יחלפו מן העולם ? אך מכאן כבר מובן מאליו שהעו"ס תעביר בדחיפות את המידע לפקידת הסעד שלכל הפחות הנערה במצב סיכון מיידי ורוצה "לגמור אם זה" במובן של להתאבד. מכאן בדרך כלל כבר אין דרך חזרה. המידע מועבר במהירות רבה יותר מזו של מכונית השייכת לנהג מצוי המאחר לפגישה ו"חותך" דרך כבישי האוטוסטראדה. הפתרון המיידי הינו מסגרת חוץ ביתית, תמיד. עשרות מיליוני שקלים מוצאים מתקציב הרווחה על האחזקה העגומה של הילדים מחוץ לביתם, בעוד משרד הרווחה איים לשבות בזמנו את כל הרשויות המקומיות עקב מחאה על חוסר בתקציב. פתטי? אתם אמרתם.

    תהליך ההוצאה מן הבית לצמיתות מתבצע לרוב כל כך מהר, עד כדי כך שלעיתים תוך 48 שעות ההורים מוצאים עצמם ללא ילדיהם אשר הוצאו מן הבית בכפייה, באלימות ובזדון והועברו למקומות בהם השליטה וה"חינוך" המקרטע שמופעל כלפי החוסים מושרה כולו תחת שכבה עבה של תאוריה הבנוייה על אלימות וזדון. זה לא אני, זה הכח שבתפקיד. סיפורה של אם חד הורית אשר משרד הרווחה "המליץ" לאשפזה במוסד פסיכיאטרי סגור ואת ילדיה לשלוח לפנימייה. ההמלצה נעשתה ללא כל בדיקה פסיכיאטרית מטעמם, פשוט כך, כי פקידי הסעד מעוניינים באשפוזה ופקידי הסעד הם בעלי הכח. האישה אמנם לא ויתרה כל כך בקלות,  והביאה 4 חוות דעת מ 4 פסיכיאטרים שונים, כולם הכריזו פה אחד: האישה בריאה בנפשה לחלוטין. אך זה לא הזיז את פקידת הסעד מן המניע שלה אפילו במילימטר. מדוע ? כי היא פקידת הסעד והיא בעלת הכוח, ואם היא רוצה שהאשה תשב במוסד פסיכיאטרי, זה מה שיהיה. ובמקרה של סירוב לאשפוז, אי ההסכמה תירשם בדוחות של פקידי הסעד כ"החמרה במצב הנפשי" ו"אי מודעות לבעיה הקיימת". לפקידי הסעד אין שוב בושה לבעוט בכל גורם שינסה לעצור בעדם עד כדי ייאוש, שאף אחד לא יעיז חלילה למתוח עליהם ביקורת. ראו, הוזהרתם. וכאן בעצם אתן לכם קצת חומר למחשבה בעניין השליטה הכבדה הזו שבידיהם ובכך אסגור את המאמר, כאשר השאלה המתבקשת כעת היא האם אנחנו באמת חיים בחברה מודרנית כפי שאנו חושבים, או שמשהו בנו עוד נשאר מן התקופה הקדומה ההיא שבה החזק היה השורד ?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/10 18:54:

      דברים כל כך קשים כתבת. אין ספק שהכתוב הוא תוצאה של מחיר כבד שלו את מודעת או חלילה היית חלק ממנו. אשמח לתומך לסייע לעזור ככל שאוכל כי איני סבור שיש הצדקה לעבור מסלול יסורים כזה.

      אמשיך לעקוב אחריך עד התואר, חתונה ילדים וכל חלומותיך.... 

        29/1/10 22:57:

      צטט: פנימדיבור 2010-01-29 19:21:40


      אשמח לשמוע את סיפורך האישי וכיצד הגעת לאיסטנבול ? 

       

       


      הבלוג נפתח רק אתמול ובדיוק למטרה הזו. כולם מוזמנים לכתוב את דעותיהם וחוויותיהם האישית בעניין הרווחה. בקרוב עוד פוסטים בנוגע לסיפורי האישי ועוד של רבים, עצות מן התחום המשפטי וכו' יועלו גם כן.
        29/1/10 19:21:

      אשמח לשמוע את סיפורך האישי וכיצד הגעת לאיסטנבול ? 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bLaCk AnD pInK
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין