אחת לעשר שנים נהגו כמה חברים מבית הספר
להפגש כדי לבלות ערב ביחד. בהגיעם לגיל 40 הם נפגשו כדי לבלות , אך מאחר ולא הצליחו להגיע להסכמה, הציע אחד מהם "בוא נלך למסעדת לאון, המלצרית שם סקסית ולובשת תמיד חולצה עם מחשוף מאד נדיב". ואכן כך היה.
בחלוף 10 שנים הם שוב נפגשו כדי לחגוג את גיל 50 והחלו להתייעץ היכן ללכת אך לא הגיעו להסכמה, עד אשר אמר אחד מהם "בואו נלך למסעדת לאון, האוכל שם מעולה ותפריט היינות עשיר ביותר". ואכן כך היה.
10 שנים מאוחר יותר עת רצו לחגוג את גיל 60, הם שוב נפגשו והתווכחו היכן לבלות. בהתחלה לא הגיעו לידי הסכמה אבל אחד מהם הציע "בואו נלך למסעדת לאון, שקט שם ולא מעשנים". ואכן כך היה.
כעבור 10 שנים לרגל שנתם ה-70 הם שוב נפגשו והתווכחו לאן ללכת ומשלא הגיעו להסכמה הציע אחד מהם "בואו נלך למסעדת לאון, יש שם מעלית והכנה לכיסאות גלגלים".
ואכן כך היה.
לאחרונה הם חגגו את גיל 80 והתייעצו לאן ללכת. בהתחלה לא הגיעו להסכמה עד שאחד מהם הציע "בואו נלך למסעדת לאון". אחד אחר ענה לו "רעיון מצויין, אף פעם לא היינו שם"... . . לא אני כתבתי שורות אלה קיבלתי במייל .החלטתי להקדיש אותם לאדם יקר לי וחבריו. למי שאינו יודע מסעדת ליאון ויוז'י קיימת בחיפה , רחוב הנביאים ,מול קולנוע "עצמון" לשעבר. מסעדה רומנית וותיקה מאוד בחיפה. אבא של אשתי וחבריו היו ניפגשים שם לעיתים תכופות לאחר הסאונה שהיו מבלים בה בימי חמישי. היו מכים אחד את השני בענפי עץ החרוב טבולים בקצף של סבון כביסה. במשך תקופה הצטרפתי לידידים ,קיבלתי בבית המרחץ את ה"בייזם" ההצלפה עם ענפי עץ החרוב ואחר כך זלילה במסעדה הרומנית עם יין "שפריץ"רומני וסודה,דגים מלוחים,גושי פסטרמה ועוד מאכלים רומניים מזילי ריר באותה תקופה. הפוסט מוקדש לאבא של אשתי, חמי, אדם שהיה יקר לי כמו אבי, אדם שטיפלתי בו שנים מספר בהזדקנותו ,אדם שזכה למות ללא יסורים. כמו כן ליאון שהיה חברו עוד מרומניה שהחזיר את נשמתו לבורא במחלה לא קלה. יהיה זכרם ברוך. אין צורך להיות עצובים, זו דרכו של עולם. חמי השאיר אחדיו שתי בנות נשואות, 5 נכדים ונכדה ונין . בקרוב תהיה גם נינה אבל אותה הוא לא זכה לראות. שבת שלום |