שמי רוול  קאונט, נשוי עשרים שנה ויש לי שתי בנות. כולם מדברים על משבר גיל החמישים, חלק מהגברים מוצא לו אישה צעירה, אחרים תופסים דיכאון, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שעברתי ביום ההולדת חמישים שלי.

חשבתי שפענחתי את סוד ההצלחה בחיים, הייתי בטוח שמצאתי את הנוסחא לאושר.

הסוד שלי היה שליטה הכול צריך להיות בידיים שלי, אני לא סומך על אף אחד אחר אין אלוהים מלבדי.

אני שונא לאחר ושונא שמאחרים, פעם ביטלתי פגישה עם סוכן שהגיע במיוחד לפגוש אותי מארצות הברית כי אחר חמש דקות  לפגישה שקבענו. איחורים מוציאים אותי מדעתי, היה לו מזל שלא זרקתי אותו מכל המדרגות, אף אחד לא ישבש את לוח הזמנים שלי.

 האמנתי שפצחתי את קוד של אלוהים לחיים נכונים עד שהיגיע יום הולדתי  החמישים.

קבעתי עם אשתי להיפגש במסעדה טובה ברחוב ירמיהו בתל אביב כדי שנוכל לחגוג ביחד את יום הולדתי. כשהגעתי לשדרות רוקח עקפה אותי בפראות מכונית שכורה של חברת הרץ כשהיא גורמת לי לרדת לשוליים ולהתחכך בשפת הכביש.

חשתי כיצד כדור אש מתפוצץ בקרבי, מאותו הרגע ראיתי רק אדום, כל מה שרציתי היה להרוג את הבן זונה הזה. לחצתי על הגז והתחלתי במרדף, מרוקח טסתי  אחריו לאבן גבירול, כשכל מה שאני חושב עליו זה שאם אני תופס אותו אני הורג אותו. ברמזור הפונה שמאלה לשדרות דוד המלך המוביל לרבנות ולבית חולים איכילוב, חסמתי אותו וירדתי מהמכונית כדי לשבור לו את העצמות.

 ראיתי את הפנים שלו גבר כבן ארבעים וחמש, שיער מכסיף, עיניים כחולות ומצח גבוה. הוא חבש משקפי ראיה בסגנון ג'ון לנון, היה לו אף שבור,  וצלקת קטנה על הלחי הימנית.

בדיוק התחלף הרמזור לירוק הוא שילב להילוך אחורי  נסע רוורס מטר אחורה ונמלט. שוב הוא ברח לי, רצתי לאוטו נכנסתי חזרה, הרמזור התחלף לאדום, החלטתי לעבור,  לא אתן לו לברוח, הוא ישלם על מה שעשה לי.

ליד הרבנות הראשית עצרה אותי המשטרה, אני נשבע לכם שהוא לא היה יוצא חי  מיידי אם לא היו עוצרים אותי על חצית רמזור באדום.

בפעם הראשונה בחיי עמדתי לאחר ועוד לפגישת יום ההולדת שלי. הרגשתי את הלחץ דם שלי עולה, הודעתי לאשתי שאני מאחר.  בצומת הרחובות איבן גבירול ושדרות נורדאו זה קרה. האור התחלף לירוק לחצתי על הגז פניתי שמאלה באיטיות לשדרות נורדאו ונכנסתי לצומת. מהרגע הזה הכול קרה כמו סרט המוקרן בהילוך איטי.

ראיתי את הג'יפ חוצה את הצומת באדום ומתקרב אלי, "הולכת להיות פה תאונה ואני לא יכול למנוע אותה" הבליחה המחשבה, ראיתי את האישה האדמונית הצעירה שברכב מדברת בטלפון סלולרי ורוד, ראיתי את הרגע בו הבינה שעשתה טעות, הטלפון נשר מידה, העיניים שלה נפערו בפחד יכולתי לראות את הלבן שמסביב לעיניים שלה, הג'יפ פגע בדלת שבצידו הימני של האוטו שלי, חשתי את הזעזוע בכל השלדה ואת התנגדות הצמיגים שביקשו להמשיך ולהיאחז בכביש, המכה ניפצה את השמשה הצידית והקדמית, חשתי את הזכוכיות חותכות את פני, ראיתי את הסטיקר שהיה מודבק על חלון המכונית שלה "אין עוד מלבדו" ' הבנתי שאין לי שליטה על חיי לפני שהחשיכה עטפה אותי.

התעוררתי אחרי שבוע ימים במחלקת טיפול נמרץ בית החולים בילינסון. כשפקחתי עיניים הדבר הראשון שראיתי את ההקלה בעינה הדומעות של אשתי ואת השמחה על פניהן של שתי בנותיי.

"אתה לא יודע כמה מזל היה לך אמר אשתי, פעמיים איבדת דופק ונשימה באמבולנס, היו לך שלושה שברים בראש,  לחץ תוך גולגלתי בשמיים, ובצקת שלחצה לך על המוח. מעטים הם האנשים שיודעים לטפל בפגיעה נרחבת שכזו.  למזלך ד"ר שטרן, רופא ממומחה מארצות הברית לניתוחי ראש ומיקרוכירוגיה עצבית הגיע לשבועיים לארץ כדי להעביר השתלמות  למנתחי המוח של בית החולים, בשיטת הניתוח החדשנית שלו. הוא זה שטיפל בך והציל את חייך". 

"הוא המלאך שלנו" אמרה  לי אשתי וחיבקה אותי, "הוא אמר שאתה תהיה בסדר, שלושה חודשים של שיקום ואתה תהיה כמו חדש, הוא שמע שהתעוררת ועוד מעט יבוא לבקר אותך".

נמנמתי קצת, אחרי חצי שעה  נפתחה הדלת ולתוך החדר נכנס ד"ר שטרן "מה שלומך" הוא שאל אותי בחיוך, פקחתי את עיני מולי עמד המלאך שלי גבר כבן ארבעים וחמש, שיער מכסיף, עיניים כחולות ומצח גבוה. הוא חבש משקפי ראיה בסגנון ג'ון לנון, היה לו אף שבור,  וצלקת קטנה על הלחי הימנית.

כל מה שיכולתי לחשוב עליו כשבכיתי  היה "שאין עוד מלבדו".