הנה דוגמא קלאסית לתופעה שכיחה של סכיזופרניה פרנואידית.

 

נער, לפני מבחני הבגרות, מדבר אך תוך הרדיו  ומדווח שהקריין משדר הודעות נגדו וקורא לאנשים ללכוד אותו (הזיה/הלוצינציית שמיעה, מחשבת שווא של רדיפה, יחוס לעצמו ושליטה). אין זה מוזר שהרדיו בכלל סגור.

 

כשמנסים לשכנע את הנער שהוא מדמיין, הנער מוכיח את "אמיתות הדברים", לדוגמה, בכך שהשכנה הביטה לעברו בבוקר ואחר כך דיברה עם הדוור שהביא שלושה מכתבים. שכנוע נוסף עלול להוביל להתפרצויות זעם, אלימות פיזית והמחשבה שגם המשכנע רוצה ללכוד אותו (תגובה רגשית בלתי תואמת). משפט כמו "כולכם מפחדים ממני, אתם יודעים שאהיה המלך הראשון בארץ בעוד כמה שנים" מתבקש בשלב שכזה (מחשבת גדלות).

חברי היקר, זיגמונד, מתאר את החולה הסכיזופרני, כתינוק שאין ביכולתו לבחון את המציאות ולהגיב עליה באופן הגיוני. החולה מנתק את קשריו הרגשיים עם האנשים שמסביבו, מסתגר בתוך עולמו הפרטי ומתקשה להבחין בין מציאות לפנטזיה. פרויד שיער שהנסיגה אצל החולה הסכיזופרני מתרחשת כתוצאה מעלייה ברמת הדחפים, אשר מול הדחפים ניצב אני חלש שאינו מסוגל להתמודד איתם.