קופ'ח כללית -יש דבר כזה
לפני שבועיים זה תפס אותי...עקצוץ בגרון עיניים אדומות ואף סתום...אה..שכחתי...היה לי גם חום שטיפס במעלה המד חום מה עושים?...מתקשרים לקופ'ח קובעים תור ומתייצבים כמו חיילים.
בקופ'ח כללית זה מקום שהזמן עצר מלכת...אי שם בשנות השישים אפילו האופנה נשארה שם... מסדרון המתנה ארוך הרבה מבוגרים לא חולים הם..''רק בשביל לשאול שאלה'' וכמובן כמה מצוננים למיניהם שאני בתוכם מדביקים ומחליפים ביניהם מיקרובים ושאר ירקות. אני מגיע מצונן ומטושטש למסדרון ההמתנה לרופאה בשעה תשע בבוקר אפילו שיש לי תור ברבע לעשר.... יושב בקרן זוית מנסה לא להידבק עוד יותר ומחכה בסבלנות מעוררת כבוד. אחריי שעניתי כבר כמה פעמים לשכנתי לספסל שהיא אחרי ואני לפניה וכו' וכו'... מגיעה אישה מאוד מבוגרת אבל בעלת רוח קרב יתרה...''מי אחרון?'' שאלה בקול צייצני שכנתי מתנדבת להסביר לה שהיא אחריי ואני לפנייה ואני מרגיש שהחום הגבוה שהיה לי מתחיל לתת את אותותיו ''אני מוזמנת לעשר...ועכשיו כבר תשע וארבעים...מה מעכב את הרופאה?'' ניסיתי להסביר בשארית כוחותיי..''גברת הגעת עכשיו,כרגע נכנס התור של תשע בבוקר...לאט לאט'' הגברת לא חשבה הרבה..שתיי נקישות על הדלת ומבול של טענות ירד על הרופאה ההמומה הרופאה קמה ממקומה ובתנועה חדה ובמבטא רוסי כבד ומכובד אמרה...''גיברת לשבת בבקשה עד לתור שלך'' ''אבל אני רק בשביל שאלה'' הקשתה הגברת....''לשבת בבקשה '' הדגישה הרופאה כאן גם אני החלטתי להתערב...''גם אני בשביל שאלה''...''מה אני עושה עם הצינון הזה?.''... הגברת הביטה בי במבט מזרה אימה...''אדוני הצעיר יש לך חוצפה...'' ואני מתוך מערבולת החום והצינון מחזיר לה...''יש לי חוצפה...אבל יש לי גם תור...סבלנות זו המילה הראשונה שלומדים בעברית...לא?''...הפנתי את מבטי והתחלתי לדפדף בפלאפון אולי אמצא איזו אפליקציה שתגאל אותי מהזקנה הנפוחה הזו. ''זהו..זה מה שיש לכם בראש כל המכשירים האלה..פלאפון ואינטרנט... כשאני הייתי בפלמ'ח היה לנו אקורדיאון אחד בכל היישוב זה היה בשבילנו הכל ...ואתם כל הזמן עם הצלצולים האלה...'' כנראה שזו הייתה נקודת השבירה שלי...''גברת תיכנסי לפניי עם האקורדיאון ועם מה שבא לך...''
האמת?...אני לא זוכר מה היה הלאה...התעלפתי ..החום הגבוה מוטט אותי...כנראה שהמחנק במסדרון והכאב ראש מהגברת הכריעו אותי לרצפה...כמובן שניכנסתי לפנייה וטיפלו בי שני רופאים לא אחד...ושלחו אותי הבייתה אחר כבוד כמובן עם ערימה של סירופים וכדורים כמייטב מסורת המצוננים.
אגב...יצאתי מזה ואני בסדר...
|