אני נוהג ביום ו אחר הצהריים,להגיע למיקווה,ליטבול ולהעטף ביתר עצמה בניחוח השבת שבפתח.השבוע הגעתי מעט באיחור,ממנהגי,ואני פוגש במיקווה חבורה גדולה ,שמחה ואת רב הישוב בו אני מתגורר.שואל אותי הרב-באיזה בית כנסת אתה מתפלל? עניתי לו-אלוהים רוצה שנבוא אליו מאהבה ,ולכל אחד מאיתנו "קו-ישיר" לאלוהים המאפשר לנו פנייה,תחינה,בקשה והודיה בקשר ישיר.לכן את קירבתי לאלוהים אני אוהב לבקש לבד ולא בתוך קהל גדול.(אני יהודי מאמין,ללא הסממנים המוחצנים,כפי שאני אומר תמיד-זקן גדל תוך חודש,כיפה עולה-50 שקלים-אך עם אהבת האל והנשמה אנו מגיעים מרחם אימנו) עונה לי הרב(איש יקר,חכם מאין כמותו ואיש חסד גדול)בשפתו ה-חב"דניקית ושובת הלב:כשאתה מתפלל או פונה ישירות לאלוהים,אתה בקצה הקו,בבית הכנסת אתה בתוך המרכזיה.ואני רוצה לספר לו דברים רבים,כמו -מניין ב-10 איש,כמו ימי ב ו- ה ימי הקריאה והעלייה לתורה ,יום ג פעמיים כי טוב-כי כולם נובעים מנוהג פועל יוצא מחיי אבותינו לפני אלפי שנים,תרי"ג מיצוות שהן כנגד-רמ"ח איברים ו-שס"ע גידים,אלו עשה ואלו אל תעשה.כולן ניגזרות מאופי חיים ואילוצים ואינם בהקשר ישיר ציווי-כזה ראה וקדש.אולם הזמן והמקום אינם מתאימים להבנתי להתנצח ולחדד.אני ניגש לרב חברי היקר-לוחץ לו יד,מחבק מברך לשבת שלום ועונג.ושנינו יוצאים מהמיקווה ,כל אחד לאהוב את אלוהים בדרכו. |