המילים "חיים אחרים" נראות במט ראשון פשוטות, ומרמזות על משהו טוב יותר, כאחר ממה שיש עכשיו. כדי להגיע לאחר נידרש כל-כך הרבה, ויחד עם זה כל-כך מעט. האחר המיוחל נמצא אצל כולנו. אנחנו יודעים איך הוא צריך להיות , אם נעצום את העיניים חזק חזק ונתנתק לרגע מהעולם, נדע בדיוק. אם רק נדמיין אייך החיים יהיו אם למשל לא תהיה מגבלה של כסף, או אם נדע שנשאר רק עוד X זמן... ופתאום, הכל ברור. החיים האחרים יראו בדיוק כך. תסריט ברור.

אבל בדרך ל"חיים האחרים" צריך להתמודד בכוחות ותעצומות נפש עם כל מה שסיגלנו לעצמנו עד כה. כל ההרגלים הקטנים, כל עיגולי הפינות, כל השקרים "הלבנים", כל ההסברים והתרוצים. על כולם צריך לוותר כדי להגיע ל"חיים אחרים". את כולם צריך לשים בצד, ומדובר בעבודה של שנים, פיתולים והסתבכויות.... ופתאום לחזור לבסיס , לאמת הפשוטה, לכנות הברורה, לבהירות ולתום.

אחד מהקשיים הרבים שבדרך הוא האנשים. הם מסרבים לשתף פעולה. הם עוד לא בחרו לעבור ל"חיים אחרים". הם ממשיכים בדרכם, שפעם הייתה דרכך. ועכשיו הם צריכים להגן על הדרך, מפני פולשים מסוכנים שכמותך. את חוככת בדעתך, עד כמה להלחם על הדרך החדשה, על האמת,  ואיפה להפסיק, להרפות. או אולי לרגע קט, לחזור לכלי היעיל מכל, להוריד את כולם ממך ע"י שקר קטנטן, אחד אחרון. כי הרי כולם לא באמת רוצים את האמת. זה רק את שעברת צד החלטת ששוב יש לה לאמת שלך חשיבות. כל השאר רוצים שיקלו עליהם את החיים עם איזה שקר קטנטן....אז בשם העבר המשותף אולי עוד אחד "לבן" ....?

זה קושי עצום, זה סוג של גמילה, התנערות, פרידה מהעבר, פרידה מהשיטה, ומעבר ל"חיים אחרים". צריך רצון, נחישות ובעיקר אמונה, או אולי סתם ילדותיות מוגברת...אבל למה עכשיו?