משפחתי היקרה, החליטה שאפתח בלוג כי כולם פותחים בלוג ואני יכולה להיות כמו כולם .

 טוב,אז החלטתי בתמיכת משפחתי, שהנה היום הגיע- כולם יעזרו לי ואני אפתח בלוג.

 רק השם הזה  ב ל ו ג, נשמע לי כמו בולדוג, אני מבינה במחשבים,כמו שאתם מבינים בממוטות.

 טוב, אולי חלקכם באמת מבינים בממוטות...

 היום הזה הגיע ,יום שבת.

- "את רוצה לפתוח את הבלוג שלך?" קורא לי בעלי שיחיה מהחדר עבודה.

 "אוקי", אני עונה, "אם תעזור לי, אני מוכנה לפתוח  את הבלוג"

בולדוג,בולדווין אני ממלמלת לעצמי, נשמע לא רע.

 "נו בואי כבר !"

"אני רק עושה לי קפה ובאה"

 כל המשפחה שלי, הבנות,הבן והבעל, כולם יודעים להיכנס לפייסבוק, ושאר התחכומים. 

 כל מה שמסבירים לי במחשב, עובר דרך הראש, לא נשאר שם אפילו שנייה ואופס בורח הרחק הרחק....

"תקשיבי טוב!"

כבר אני נלחצת מבפנים

"תלחצי פה, תמלאי פה, עכשיו תלחצי שם ותמלאי גם פה"

"איפה ללחוץ?" אני לוחשת.

"איפה ללחוץ? פה!, אח"כ תעשי כך... ואח"כ שוב ללחוץ"

אני משתתקת, מתביישת להודות ששוב לא תפסתי כלום.

אני לא יודעת, לא תופסת!.

"אז תקשיבי" אומר לי בעלי.

"כמה פעמים את חושבת שאני אסביר לך?, אני אומר לך פה, ואת לוחצת שם!
ועכשיו לא יצא כלום".

אבל המהנדס, מכיר הכול בע"פ... לא מבין איך אשתו האהבלה,

לא מבינה דברים כל כך פ ש ו ט י ם.

עכשיו הגיע הזמן לתמונה.

"איזה תמונה את רוצה להכניס?"

"מה?!, צריך גם להכניס תמונה?, ויראו אותי בכל הארץ?"

"כן!"

"אבל אני נראית כמו ג'יפה, יפה כמו קופה"

"אז תכניסי תמונה עם הכלב ואף אחד לא ייראה שאת גי'פה" מתריס לעברי בעלי, בכעס.

"טוב תכניס תמונה איזה שאתה רוצה" אני נכנעת.

יש תמונה, יש פרטים, ועכשיו למשימת הכתיבה.

"תשבי ותכתבי מה שאת רוצה".

"אבל תעזור לי!" החוסר ביטחון גואה בי.

"טוב, איפה לכתוב?"

"פה! תכתבי מה שאת רוצה"

מה שאני רוצה? מה זה נקרא מה שאני רוצה?!
על כל דבר שאני רוצה?

"כן", אומר לי בחוסר סבלנות המהנדס.

ואני מתיישבת , כותבת וכותבת

הכול יוצא והכול נשפך, אני שוב מרגישה על מכונת הכתיבה החשמלית וההרגשה טובה.

לא צריך לזכור כלום.
רק לכתוב, לכתוב ולכתוב...
איזה כייף! סיימתי!  

"אבל לא עשיתי כלום אמרת תכתבי, אז כתבתי! אמרת לשלוח למטה ,אז שלחתי! נשבעת!

לא עשיתי כלום" 

איבדתי את הביטחון.

לא רוצה לכתוב, לא רוצה תגובות, רוצה סתם להדפיס בכיף וזהו!

בד"כ אני אוהבת לכתוב על דף - יש עפרון ויש את המחק הלבן,זוכרים אותו?

אפשר לקשקש סתם קשקושים ולצייר פתאום פרחים, סמיילי וכל מיניי שטויות.

כנראה שהקדמה הגיעה אל כולם  ועליי פסחה.

אבל אני מבטיחה לכם, שלמרות שאני לא יודעת להתעסק עם המחשב,
אני דווקא אשב ואכתוב לכם את מחשבותיי ומה עברתי.
ולא איכפת לי אם תאהבו אותי או לא, ואת מה שכתבתי.
ועכשיו חזרה ל"מהנדס" שישלח לכם את המכתב שלי