כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeהמספריתרומנטיקה זה אני!אבן צבעונית - הסיפור הרומנטי השבועי בהשראת צילום של מיכאל בלק מהקפה

    רומנטיקה זה אני!

    סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    אבן צבעונית - הסיפור הרומנטי השבועי בהשראת צילום של מיכאל בלק מהקפה

    אבן צבעונית - הסיפור הרומנטי השבועי בהשראת צילום של מיכאל בלק מהקפה

    ‎64

    יחסים  מיכאל בלק הצלם

    85 תגובות   יום שבת, 30/1/10, 20:47


     

    הזר עמד מרחוק והסתכל בי. חייכתי אליו חיוך קטן, אך לא מזמין. לא מקובל אצלנו בקוסקו לחייך חיוך גדול מדי לזרים, כי זה רק מביא צרות. היה לי חם. 40 מעלות כנראה, אבל לא רציתי לפשוט את הסוודר בצבע הלילך שמעל החולצה האדומה שלבשתי בבוקר, כי מאוד קר בגינה עם הזריחה. הוא היה גבוה, הזר, עם שיער זוהר כמו שמש, ולא גרע ממני את מבטו. התאהבתי בו מיד.

     

      

    בכפר שלי אני נחשבת למקרה אבוד. בגיל 35 כבר אין סיכוי שמישהו ירצה בי. אינדיאנית מכוערת, זה מה שאני. אין לי תו אחד יפה בפנים. אולי חוץ מהצמה השחורה הארוכה שלי, אבל כזו יש לכל אישה אינדיאנית שמכבדת את עצמה. אני חושבת שהגוף שלי די יפה, אבל הבעיה היא שאף גבר לא מוכן להסתכל עליו כשהוא רואה את הפנים שלי. קוראים לי אבן צבעונית, כי אני מקפידה ללבוש רק בגדים צבעוניים כדי להסיט את תשומת הלב מהפרצוף המכוער שלי.

     

      

    חם לי. כמה אפשר לעמוד בשמש הקופחת ליד דלת בקתת הבוץ שלי, עם חצאית תכלת מבד סאטן מבריק, ומתחתיה מכנסי צמר כחולים? הזר התקרב קצת. היו לו עיניים כחולות ועור חלק ומגולח. לא היו לו שום צלקות  מבעד לצווארון חולצתו. אצלנו, האינדיאנים זה קצת מוריד מערכו כגבר,אבל לא היה איכפת לי כלום. רציתי אותו, כמו שרוצים תמונה יפה . שיהיה שלי!

     

      

    "אפשר לקבל משהו לשתות?", הוא שאל באנגלית. כמובן, למה ציפיתי....שיישא אותי בזרועותיו מעבר למפתן ? הוא צמא, זה הכול. כמו כל התיירים שמגיעים הנה לקוסקו, בירת האינקה בדרום פרו, ורק רוצים לקחת מאתנו את כל מה שיש לנו: משקה, מזכרות, פירות, מחרוזות עץ מעשה ידינו. לקחת, לקחת, זה מה שהלבנים האלה יודעים לעשות. אף פעם לא נותנים לנו כלום, אפילו לא עולה בדעתם!

     

      

    אבל לא יכולתי לסרב לו. נכנסתי הביתה והוצאתי לו את כד משקה הצמחים הצונן שאני עושה לי בימים כאלה. אני מגדלת כל מיני צמחים ועשבים בגינה שלי, ועושה מהם תרופות. בכפר שלי יודעים שאין מחלה שאני לא יודעת לרפא, אז אפשר להגיד שלמרות שאני חיה לבד, אני מצליחה להתקיים בעזרת המומחיות שלי, שלמדתי מסבתא.

     

     

    סבתא טאווילה הייתה שם דבר אצלנו. מרפאת, קוסמת, מגדת עתידות ומומחית לכל מה שצומח על פני האדמה. היא תמיד אמרה לי –"אל תלכי בנעליים על האדמה, כי זה כואב לה. תמיד לכי יחפה". זה שטויות, כמובן, אבל אני הולכת עם המינימום – עם כפכפים – כדי שהרוח של סבתא תהיה מרוצה איפה שהיא נמצאת היום.

     

      

    הזר בינתיים פתח אתי בשיחה. הוא לא נרתע כמו תיירים אחרים, והתיישב ממש על האדמה ליד הדלת שלי, אפילו שזה לכלך לו את המכנסיים המגוהצות שלו. הוא שאל אותי המון שאלות, ואני עניתי לו במעט מילים, כי לא נאה לאישה אינדיאנית לדבר הרבה עם גבר זר. במיוחד אישה כמוני, שחיה לבד כבר הרבה שנים, מאז שקיר של בוץ התמוטט על הראש של ההורים שלי ועל ארבעת האחים שלי. שתי האחיות שלי ניצלו כי הן היו כבר נשואות ובכפר אחר. אני נשארתי לבד כי אף אחד לא רצה לקחת ילדה מכוערת אליו הביתה. אבל לא פחדתי. הרוח של סבתא באה אלי כל לילה ומדברת אתי, ומלמדת אותי עוד ועוד דברים כדי לשרוד. ואני לומדת.

     

      

    "מאיפה הבגדים היפים האלה?", הזר שואל אותי, כשהוא ממשש באצבעותיו את חצאית הסאטן המהודרת שלי.ואני מסמיקה קצת מתחת לעורי השחום. לא נעים לי להגיד לו שזה בגדים משומשים שמצאתי ברחוב. תמיד כשהתיירים נוסעים הביתה, יש שלל של מציאות באזור המזבלה. לא, לא ממש בפחים, על יד. ושם אני מוצאת בגדים במצב טוב, נעליים, ואפילו תכשיטים שבורים שאני מתקנת, כי הם עוד טובים. למה זורקים דברים שאפשר עדיין להשתמש בהם? אף פעם לא הבנתי.

     

      

    קוראים לו ג'וני, והוא מאוהב בפרו, כך הוא אומר. הוא לא רוצה לחזור הביתה לאמריקה. אין לו שם אישה כי אף אחת לא מצאה חן בעיניו. הוא מרגיש שהוא מחובר לאדמה הזאת, כאן בפרו. והוא אוהב אינדיאנים. אני פוערת את פי בתימהון. אוהב אינדיאנים? "בייחוד אינדיאניות!", הוא אומר בהתלהבות, ומסתכל בי במבט שגורם לברכיים שלי לרעוד. "אתן נשים אמיתיות, בלי מסכות, בלי משחקים, את לא יודעת כמה נמאס לי מהמשחקים של הנשים האמריקאיות. כל מה שמעניין אותן זה רק כמה כסף יש לי.".

     

     

     

     

     אני שותקת. "אז אין לך כסף?", אני שואלת. "לא, אין לי", הוא עונה. "כסף זה שורש הרע בעולם שלנו! אם לא היה כסף, היה עולם הרבה יותר טוב! כל אחד היה פשוט מחליף עם השכן שלו את המוצרים שהוא יודע לעשות, ומקבל את הדברים שהשכן שלו יודע לעשות. העולם היה מקום הרבה יותר נעים, שלו והרמוני".

     

      

    בחיים שלי לא שמעתי שטויות כאלה! עולם בלי כסף? או שהוא מטומטם לגמרי הגבר הזה, או שהוא חי בסרט! אבל אני לא אומרת לו כלום, כי מה איכפת לי בכלל? עוד רגע הוא יגמור לשתות את המשקה בכד ובזה יסתיים כל הסיפור. עכשיו הוא שוב מסתכל עליי עם העיניים הכחולות שלו. הוא נוגע בצמה שלי, ואני סוטרת על ידו. חוצפן!  "את יודעת, את אישה מאוד יפה!", הוא אומר פתאום. אני מרגישה שאני נחנקת. כמעט בולעת את הלשון. יפה? אני?

     

      

    הוא כנראה משוגע לגמרי! אני מבקשת סליחה ונכנסת הביתה. שם, מבעד לתריסים המוגפים, באפלה, אני עוצמת את עיניי וקוראת לסבתא טאווילה. אני שואלת אותה אם הזר דובר אמת . סבתא אומרת לי שכן. אני שואלת אותה שוב, כי אני לא מאמינה. הרוח של סבתא מתחילה להתרגז, וצורחת עלי שאני הנכדה הכי טיפשה שהייתה לה, ושאתחיל סוף סוף להקשיב לזקנים, כי הם יודעים על מה הם מדברים. "בשבילו את יפה!", היא צועקת, "ועכשיו תצאי אליו חזרה החוצה, כי הזדמנות שנייה בחיים כבר לא תהיה לך!".

     

     

     

      אני יוצאת בריצה החוצה, ואני רואה אותו פוסע באיטיות, גבו שחוח מאכזבה. אני רצה אחריו, ונוגעת בכתפו לעצור אותו. הוא עוצר ומסתובב. אבל הוא לא מסתכל עליי, אלא לצד אחר בכלל, פניו קורנות מאושר והוא אומר לאוויר, איפה שאני בכלל לא שם – "אז חזרת, אינדיאנית יפה שלי!". ורק אז אני תופסת שהוא עיוור.  

     

     

      * הסיפור נכתב בהשראת צילום  של חברנו מיכאל בלק מהקפה, בתודה על מידע מרתק ממסעו האחרון בפרו, שעורר את דמיוני הפרוע. 

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1395302  

     

     

     

     

    * כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)

    דרג את התוכן:

      תגובות (85)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/2/10 19:14:

      צטט: חן-לי 2010-02-06 12:12:17


      שמח להיות הכוכב ה-5001 שלך...

      במכלול.

      שמח להיות הכוכב ה- 63  שלך...

      בפוסט.

      אוהב

      את כתיבתך..

      אוהב

      את רוחב לבך בתגובותיך אצל חברים.

      תבורכי.

      חברים

      מקשיבים לקולך...

      חברים

      קוראים את כתביך.

      שמח

      שלמרות מה שמתרחש ב"קפה"..

      יש לי כוכב בעבורך.

      ועכשיו

      אחפש לך פרח...

       

      לחן החינני ורב החן! אלף תודות על הוורדים האדומים שהם הכי אהובים עלי, ואתה כבר יודע, כי כבר אמרתי לך פעם שאתה המשקיען הכי גדול בקפה! תודה על הכוכב ה-5001 -האמת אני די בשוק...לא ידעתי שהגעתי למספר הזה בכלל...נעים לדעת!

        6/2/10 19:08:

      צטט: חן-לי 2010-02-06 16:48:18


      אוהבת לקרוא בין דפי ספרך.*

      משתתפת עם קודמי - בברכותיו.

       

       

       

       

      יודעת שכיכבתי לך בימים הקודמים.

      עוד דרישת שלום

      ודאי תואיל.

       

       

       

      שבוע טוב ומבורך.

      בעקבות התקלה המתקילה בקפה...

      אין לי חידוש של כוכבים.

      קבלו לבבות של ברכה והצלחה.

                                  

        6/2/10 16:50:

      צטט: חן-לי 2010-02-06 16:48:18


      אוהב לקרוא בין דפי ספרך.*

      משתתףעם קודמי - בברכות.

       

       

       

       

      קונצ...

      טעות לעולם חוזרת.

        6/2/10 16:48:


      אוהבת לקרוא בין דפי ספרך.*

      משתתפת עם קודמי - בברכותיו.

       

       

       

       

        6/2/10 12:12:


      שמח להיות הכוכב ה-5001 שלך...

      במכלול.

      שמח להיות הכוכב ה- 63  שלך...

      בפוסט.

      אוהב

      את כתיבתך..

      אוהב

      את רוחב לבך בתגובותיך אצל חברים.

      תבורכי.

      חברים

      מקשיבים לקולך...

      חברים

      קוראים את כתביך.

      שמח

      שלמרות מה שמתרחש ב"קפה"..

      יש לי כוכב בעבורך.

      ועכשיו

      אחפש לך פרח...

        5/2/10 21:41:

      צטט: כנרת1 2010-02-04 16:33:44


      ספור חמוד , אבל עיוור שממשש כיצד יודע שהבגד יפה, ואולי הוא היה חצי עיוור,

      ספור מרגש מאוד .

       

       

      אילנה

       

       

       

       

       

      הוא מישש והבין שמדובר בבד סאטן,וכל אחד יודע שסאטן זה בד יפהפה!

        5/2/10 21:40:

      צטט: bonbonyetta 2010-02-03 11:20:58

      *

      אמאלה, איזה סיפור

      אולי תאספי את כל הסיפורים שלך לספר ?

       & 

       

      רשמתי לפניי שזו הפעם ה-400 בערך שאומרים לי את זה...אחשוב על זה , מותק, תודה!

        4/2/10 16:33:


      ספור חמוד , אבל עיוור שממשש כיצד יודע שהבגד יפה, ואולי הוא היה חצי עיוור,

      ספור מרגש מאוד .

       

       

      אילנה

       

       

       

       

        3/2/10 20:11:

      אלומה יקירתי!!!!

      את כמו תמיד מיוחדת ומדהימה

      כותבת סיפור שעוצר נשימה

      אוהבת אותך

      סוף שבוע לך מבורך.

        3/2/10 11:20:

      *

      אמאלה, איזה סיפור

      אולי תאספי את כל הסיפורים שלך לספר ?

       & 

        3/2/10 10:22:

      סיפור יפה

      כתוב בצורה רהוטה

      אהבה עיוורת - אני מאשרת מאוד

       

        2/2/10 09:11:

      צטט: Dror Ben-Ya'akov 2010-02-02 01:48:46


      סיום נוגע. ממש מחסיר פעימת לב.

      אני צריכה אותך חי ובריא לסיפורים הבאים, אז מצרופת בזה פעימת לב במקום החסרה...

       

        2/2/10 09:11:

      צטט: שטוטית 2010-02-01 22:18:49

      וואללה אלומה:))

      הפעם לקחת אותנו למחוזות אחרים

      קראתי את הסיפור בנשימה עצורה

      והסוף מפתיע, מפתיע

      ואני מאוד מקווה שהם יחיו באושר אם לא בעושר הרי הוא נגד כסף

      עד סוף חייהם:))

      שאפו לך

      ושאפו לצילום של מיכאל

      *

      }{שטוטית

      חחח אכן צדקת, הם יחיו באושר נקודה....

       

        2/2/10 01:48:

      סיום נוגע. ממש מחסיר פעימת לב.
        1/2/10 22:18:

      וואללה אלומה:))

       

      הפעם לקחת אותנו למחוזות אחרים

      קראתי את הסיפור בנשימה עצורה

      והסוף מפתיע, מפתיע

      ואני מאוד מקווה שהם יחיו באושר אם לא בעושר הרי הוא נגד כסף

      עד סוף חייהם:))

       

      שאפו לך

      ושאפו לצילום של מיכאל

       

      *

      }{שטוטית

        1/2/10 21:51:
      יפה כתבת. מדוייק. אהבתי.
        1/2/10 21:45:

      צטט: נובה 2010-02-01 20:21:07

      קראתי.. נהניתי...התעופפת יפה על כנפי הדמיון : )) 

      תודה יקירה על שאת יודעת להעריך ספרות טובה של מדע בדיוני:))

       

        1/2/10 20:21:
      קראתי.. נהניתי...התעופפת יפה על כנפי הדמיון : )) 
        1/2/10 18:39:


      סיפור מרתק, אלומה יקרה.

      הסוף מפתיע.

      טלי*

        1/2/10 18:20:

      צטט: הלנה היפה 2010-02-01 15:47:30

      אלומה, חברה חדשדשה שלי. הסיפור, על פי הז'אנר שלו, הסיפור כתוב היטב, הפריעה לי מעט הרהיטות הלשונית שלה, היות ובסביבה שלה הנשים אינן ממש משכילות, אבל כל היתר כתוב על פי הכללים של הז'אנר וזה מה שחשוב.

      תודה ו*

      לאה 

      כל הדמויות שלי רהוטות לשונית, בלי קשר להשכלתן, כי על פי תפיסתי רהיטות לשונית קשורה ברהיטות הנשמה. תודה שקראת!

        1/2/10 15:47:

      אלומה, חברה חדשדשה שלי. הסיפור, על פי הז'אנר שלו, הסיפור כתוב היטב, הפריעה לי מעט הרהיטות הלשונית שלה, היות ובסביבה שלה הנשים אינן ממש משכילות, אבל כל היתר כתוב על פי הכללים של הז'אנר וזה מה שחשוב.

      תודה ו*

      לאה 

        1/2/10 11:21:

      צטט: הנריק הצייר 2010-01-31 23:14:22

      צטט: המספרית 2010-01-30 23:45:53

      צטט: הנריק הצייר 2010-01-30 21:17:41


      הסתבר שטאווילה צדקה, בשבילו היא הייתה יפה

      אבל, האם הם התחתנו בסוף ?

       

      *

      לא משנה מה הסיפור שלי, תמיד אתה שואל על חתונה. תגיד, זה אובססיה אצלך...?

       

      אני אוהב הפי אנד

      את יודעת למה פולניות רואות סרטי סקס עד לסוף?

      - בשביל לדעת אם הם מתחתנים

       

       

      טוב אז הנה תשובה שתשרת אותך נאמנה בכל הסיפורים שלך בעבר ,בהווה ובעתיד -כל הגיבורים שלי מתחתנים בסוף! מקווה שהפכתי אותך לגבר מאושר תמידית בתשובתי זו....

       

        31/1/10 23:14:

      צטט: המספרית 2010-01-30 23:45:53

      צטט: הנריק הצייר 2010-01-30 21:17:41


      הסתבר שטאווילה צדקה, בשבילו היא הייתה יפה

      אבל, האם הם התחתנו בסוף ?

       

      *

      לא משנה מה הסיפור שלי, תמיד אתה שואל על חתונה. תגיד, זה אובססיה אצלך...?

       

      אני אוהב הפי אנד

      את יודעת למה פולניות רואות סרטי סקס עד לסוף?

      - בשביל לדעת אם הם מתחתנים

       

       

        31/1/10 23:02:

      צטט: איזמרגד 2010-01-31 22:12:20

      בטח כבר משעמם לך לשמוע כמה את מפתיעה בסיפורייך היפים.

      אבל מה לעשות?

      את אכן ככה.

      אז תודה לסיפור יפיפה נוסף.

      *איתך הרומנטיקה לא פאסה.

      לא, לא משעמם לי לשמוע את זה. אפשר עוד פעם?....

       

        31/1/10 23:01:

      צטט: * אילת השחר סבתא 1 2010-01-31 21:04:47


       

       

      גם אני אוהבת אותך, חברתי המשקיענית!!!
        31/1/10 22:12:

      בטח כבר משעמם לך לשמוע כמה את מפתיעה בסיפורייך היפים.

      אבל מה לעשות?

      את אכן ככה.

      אז תודה לסיפור יפיפה נוסף.

      *איתך הרומנטיקה לא פאסה.

        31/1/10 21:04:

        31/1/10 18:49:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-01-31 18:20:38


      סוף  לא צפוי אני אוהבת. הפעם מגיע לך לא רק כוכב אחד אלא טנא. אחלה סיפור עם חוכמת חיים*כל הכבוד חברה שלי

      מחמאה ענקית כשזה בא ממך,אלופה לא פחות בכתיבה ובחוכמת חיים!

        31/1/10 18:48:

      צטט: ליזה ב' 2010-01-31 17:47:02

      אהבתי את הניחוחות השאמניים בסיפור...

      *

       

       

      הם מיועדים לך ולחברינו ב"הרוח הגדולה" באהבה רבה!
        31/1/10 18:46:

      צטט: גלור ניקה 2010-01-31 15:25:07

      הצלחת להעביר במילותיך

      את המהות של האדם שהעניק לך השראה

      לסיפור ...

      נהדרת שאת(:

       

       

      תודה על תגובה נהדרת!
        31/1/10 18:45:

      צטט: מיכאל בלק 2010-01-31 15:45:39

      מה זה דמיון פרוע אלומה, את מדהימה,

      צחקתי עד דמעות. תודה על המשמעות

      הנוספת לתמונה, מעתה אחשוב בכל פעם

      שאביט בה, על הסיפור שלך.

       

      תודה לך על ההשראה!


      סוף  לא צפוי אני אוהבת. הפעם מגיע לך לא רק כוכב אחד אלא טנא. אחלה סיפור עם חוכמת חיים*כל הכבוד חברה שלי
        31/1/10 17:47:
      נהדרת כהרגלך...*
        31/1/10 17:47:

      אהבתי את הניחוחות השאמניים בסיפור...

      *

        31/1/10 15:45:

      מה זה דמיון פרוע אלומה, את מדהימה,

      צחקתי עד דמעות. תודה על המשמעות

      הנוספת לתמונה, מעתה אחשוב בכל פעם

      שאביט בה, על הסיפור שלך.

        31/1/10 15:25:

      הצלחת להעביר במילותיך

      את המהות של האדם שהעניק לך השראה

      לסיפור ...

      נהדרת שאת(:

        31/1/10 14:03:

      תודה יקירתי...

      נהנתי מכל רגע...

      שבוע טוב וצבעוני... *קריצה* פנינה 

        31/1/10 13:27:

      נעים לקרוא אותך:-)
        31/1/10 12:08:


      סיפור מקסים

      עם דמיון קצת פרוע....

      חיוךקריצה

      שיהיה לך שבוע נפלא.

      ארי

        31/1/10 12:06:

      צטט: רפאלה 2010-01-31 10:09:40

      אוי קוסמת המילים שלי..

      מאתמול אנימנסה להגיב וכל הזמן נזרקת מהקפה. (ׁיש לי באג.והתמיכה נתנה לי הוראות אך לא הצלחתי לתקן.)

      הספור שלך מדהים...איך את מצליחה לחבר בקלי קלות כאלו מילים לסיפור כזה יפה שלפעמים אני מייחלת לשקוע בסיפור עצמו...

      אין עלייך יקירתי...

      רק את מחייה את הרומנטיקה....לפחות אצלי.

      מחכה לשבוע הבא.

      *רפאלה

       

      כרגיל, תאומתי, אנחנו חוות אותו דבר. גם אני אוכלת מרורים מהמחשב שלי לאחרונה. כל הזמן הוא נכבה סתם! זה קרה לי אתמול וגרם לי להתמזמז עם כתיבת הסיפור הזה משעה 6 עד 9!!! הטכנאי כבר היה אצלי עם אותה בעיה לפני שבועיים, ולא פתר את זה. כל הזמן המחשב נכבה כשמתחשק לו. מביא לי את הג'ננה...מאחלת לשתינו, מתוקה, שהמחשבים יחזרו לעצמם ויפסיקו לדרוש את ה"צומי" שלהם...

       

        31/1/10 12:04:

      צטט: רונן יחיאב 2010-01-31 11:02:31

      * עבור הסיפור ו-* עבור המספרת (המספרית...?)

      כוכב למגיב השנון!

       

        31/1/10 12:04:

      צטט: ענבלר 2010-01-31 08:47:54

      הסיפור מקסים אבל הסוף דווקא העציב אותי.

      נכון שבמיתולוגיות העיוור הוא זה שרואה באמת, אבל בכל זאת, היה נחמד עם הוא היה רואה אותה באמת גם בלי להיות עיוור. 

       

      הכתיבה שלך מדהימה, אגב. את פשוט מספרת סיפורים מבריקה.

      *

       

      הסברתי לאחד המגיבים הקודמים, שהצילומים של מיכאל שבהם היופי והכאב כרוכים יחדיו, גורמים לי להיות מושפעת קצת, והכאב חודר אלי, מה שבסיפור רומנטי רגיל שלי, לא קורה.

       

        31/1/10 11:02:
      * עבור הסיפור ו-* עבור המספרת (המספרית...?)
        31/1/10 10:09:

      אוי קוסמת המילים שלי..

      מאתמול אנימנסה להגיב וכל הזמן נזרקת מהקפה. (ׁיש לי באג.והתמיכה נתנה לי הוראות אך לא הצלחתי לתקן.)

      הספור שלך מדהים...איך את מצליחה לחבר בקלי קלות כאלו מילים לסיפור כזה יפה שלפעמים אני מייחלת לשקוע בסיפור עצמו...

      אין עלייך יקירתי...

      רק את מחייה את הרומנטיקה....לפחות אצלי.

      מחכה לשבוע הבא.

      *רפאלה

       

        31/1/10 08:47:

      הסיפור מקסים אבל הסוף דווקא העציב אותי.

      נכון שבמיתולוגיות העיוור הוא זה שרואה באמת, אבל בכל זאת, היה נחמד עם הוא היה רואה אותה באמת גם בלי להיות עיוור. 

       

      הכתיבה שלך מדהימה, אגב. את פשוט מספרת סיפורים מבריקה.

      *

       

        31/1/10 07:33:


      *דמיון פרוע אמרת ואני מסכימה.

      שבוע נפלא , תודה.

        31/1/10 06:25:

      יפה..מרתק עד הסוף.

      בלי קשר....

      כשהיינו חוזרים מבילוי היינו

      מתעקבים בחדר המדרגות קצת

      מתנשקים לפעמים....

      ואז יום אחד שכנה אמרה.....

      אתה יודע האהבה היא עיוורת.....

      אבל לא השכנים...

      תחפשו מקום אחר....

       

        31/1/10 02:35:

      על זה נאמר לראות מעבר למה שהעין רואה קריצה  שזו שם של הסדנה השלישית שאעביר בסוף השבוע 12/02

      שאפו 

        31/1/10 00:55:
      אין  ספק  הרווחת  את  הכוכב  ביושר . שבוע  טוב  לך
        30/1/10 23:58:

      צטט: חיה לי מיום ליום 2010-01-30 23:14:59


      בעניינים של הלב לא צריך עיניים כדי לראות

       

      *

       

      את ועמית (תגובה מעלייך) כנראה תאומים סיאמיים, או אולי -זוג מן השמיים?

        30/1/10 23:57:

      צטט: *עמית* 2010-01-30 22:58:44

      אלה שאינם רואים בעינייהם רואים בליבם!

       

      חן חן לך, אורח יקר, על ביקורך בבלוג שלי, ועל תגובה עתירת תובנות ורגישות!

        30/1/10 23:54:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-01-30 22:44:44

      כשנותנים מבט באינדיאנית עם הפוזה הרפויה וקוראים את הספור שלך אי אפשר שלא לחייך אבל חיוך רחב, עב שפתיים מעודד התפוצצות מצחוק. מי היה מאמין שמפוזה רפויה כזו יצא מונולוג כל כך מסוגנן ואפילו מפגש עם תייר שצמא לתשומת לב ומתברר כעיוור.

      אני בהחלט מוחאת לך כפיים. ידעת להכנס אל תוך התמונה ולברוא עולם מלא וגדוש, ואם נרצה, אני בטוחה, ייתכנו המשכים 

       

       

      אילנה יקרה, ברוכה הבאה חברתי החדשה! חן חן על תגובה כל כך מסוגננת ושופעת תשומת לב לפרטים הקטנים. אני מוחאת לך כפיים בהחלט!
        30/1/10 23:52:

      צטט: מיקה אלמגור 2010-01-30 22:41:15


      רקחת ממתק. כשאת כותבת כל החושים עובדים שעות נוספות! והדמיון שלך עושה את המציאות יפה יותר(:

       

      מתקה לי תגובתך יותר מממתק!

        30/1/10 23:51:

      צטט: debie30 2010-01-30 22:27:35


      אלומה יקרה,

      את אלופת הסיפורים,

      הפעם הסוף קצת צובט.

      אבל בהחלט מפתיע.

      שבוע נפלא

      דבי

      מתוקה, סליחה שצבטתי...מצרפת נשיקה כפיצוי! ובמאמר מוסגר, אי אפשר לכתוב על צילום של מיכאל, הצלם הנודד שלנו בעולם כואב ודווי, בלי להיות מושפעים לפחות טיפה....

        30/1/10 23:49:

      צטט: רמיאב 2010-01-30 22:10:11

      איזו פואנטה מפתיעה ומעוררת שאלות...

      היפה ברוב סיפוריך שאת משאירה לקורא לדמיין מה יהיה ההמשך, כל אחד ודמיונו.

      שבוע טוב,

      רמי

       

       

       

      איזה כיף לכתוב לקוראים אינטליגנטיים כמוך!!! אכן קיוויתי שזה יעורר שאלות, ולא מעטות...מה שהנחה אותי הוא כמובן שהיופי הוא תמיד בעין המסתכל, ולא באובייקט עצמו...

        30/1/10 23:48:

      צטט: sari10 2010-01-30 21:46:20

      אלומה, *

      איזה סיפור מיוחד.

      אהבתי את התאורים שלך מול התמונה של מיכאל,

      כל כך יפה ומתאים יחד!

      והסוף? אהבה עיוורת, תרתי משמע.

      איזו הפתעה! חיוך

       

      אתמול היה לנו מפגש חברים מרגש עם מיכאל והתמונות שלו....לא יכולתי להישאר אדישה לזה. ונכון, החיבור בין המילים שלי והתמונות של מיכאל הוא לא מהעולם הזה!!!

        30/1/10 23:46:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-01-30 21:22:20

      קראתי בנשימה אחת

      ורק בסוף שמתי לב שאין לי אויר

      והוצאתי אנחה.....

      איזה סיפור יקירה!!!!!

       

       

      מצורפת בזה משאבת אויר של אופניים, לשימושך היעיל...

        30/1/10 23:45:

      צטט: הנריק הצייר 2010-01-30 21:17:41


      הסתבר שטאווילה צדקה, בשבילו היא הייתה יפה

      אבל, האם הם התחתנו בסוף ?

       

      *

      לא משנה מה הסיפור שלי, תמיד אתה שואל על חתונה. תגיד, זה אובססיה אצלך...?

       

        30/1/10 23:44:

      צטט: דרך הצבע 2010-01-30 21:05:19


      אהלן ראש קודח.....

      תמיד את מפתיעה.....

      סיפרת שמישש את חצאית הסטן.....

      וניזכרתי במשפט שהיה כתוב לנו ביומנים

      שהיינו קטנות.......

      אהבה עיוורת היא , זקוקה לחוש המישוש......

      יופי של סיפור

      אסתי

      דרך הצבע

       

      ידעתי שסיפור צבעים ידבר אליך, יקירתי!

        30/1/10 23:43:

      צטט: שמעון רוזנברג 2010-01-30 21:16:21

      שינוי מרענן. גם המיקום ושם הסיום המותיר את הקורא עיוור בשאלה מה יקרה הלאה.  

      הנה הוכחה שלא רק אהבה עיוורת.

      גם הטיפשות.

      להבנתי עוד לא נולד/ה האינדיאני/ת (הסביר/ה) שלא י/תבחין מיד שלפניו/ה עיוור.

      טאווילה - פרושו ארוכה בערבית. אז אולי זה בכלל כפר ערבי?

      שמחה שסיפור על עיוור מקהה קמעא את הקיטשיות של סיפוריי, שמפריעה לך בדרך כלל...על הקשר בין סיפוריי למציאות כגון יכולת האינדיאני לדעת מי עיוור ומי לא, כבר אמרתי ואני חוזרת שוב -אין שום קשר בין סיפוריי למציאות. הכול דמיוני. התיזות, העובדות, התפיסות, הכול ממוחי הקודח. אתה מחפש היגיון בסיפורים שלי? תמשיך לחפש.... למעט מחווה שעשיתי בשם הסבתא, שהיא אמיתית במקרה: סבתא טאווילה היא דמות אמיתית, זקנת שבט אינדיאני מהשמורה האינדיאנית בארה"ב, ששני חברים שלי למדו אצלה שלוש שנים את התורה השמאנית. אל תחפש קשר לשמות ערבים, כי זה שם אינדיאני. הלו, אינדיאני...כמו אינדיאני....דא?

       

        30/1/10 23:39:

      צטט: אישה1 2010-01-30 21:04:17


      סיפור יפה ונוגע ללב.

      איך, איך את עושה את זה בכל שבוע מחדש?

      כנראה שמנוחת השבת מוציאה את הטוב שבך...(ברור, בלי תלמידים בסביבה...חחח).

      שבוע טוב,

      דינה

       

       

       

      התשובה להתמדה שלי קשורה לשלוש סיבות:

      א. משמעת עצמית

      ב. משמעת עצמית

      ג. משמעת עצמית

      כל הסיבות מושיבות אותי ליד המקלדת ומכריחות אותי לכתוב כדי לשמח את קוראיי....


      בעניינים של הלב לא צריך עיניים כדי לראות

       

      *

        30/1/10 22:58:
      אלה שאינם רואים בעינייהם רואים בליבם!
        30/1/10 22:49:
      תודה, אלומה, רומנטיקנית שכמוך, ושבוע טוב ומלא אהבה !
        30/1/10 22:44:

      כשנותנים מבט באינדיאנית עם הפוזה הרפויה וקוראים את הספור שלך אי אפשר שלא לחייך אבל חיוך רחב, עב שפתיים מעודד התפוצצות מצחוק. מי היה מאמין שמפוזה רפויה כזו יצא מונולוג כל כך מסוגנן ואפילו מפגש עם תייר שצמא לתשומת לב ומתברר כעיוור.

      אני בהחלט מוחאת לך כפיים. ידעת להכנס אל תוך התמונה ולברוא עולם מלא וגדוש, ואם נרצה, אני בטוחה, ייתכנו המשכים 

        30/1/10 22:41:

      רקחת ממתק. כשאת כותבת כל החושים עובדים שעות נוספות! והדמיון שלך עושה את המציאות יפה יותר(:
        30/1/10 22:27:


      אלומה יקרה,

      את אלופת הסיפורים,

      הפעם הסוף קצת צובט.

      אבל בהחלט מפתיע.

      שבוע נפלא

      דבי

        30/1/10 22:19:
      נהנתי מהדמות ומהסיפור. אהבתי שכתוב כך מפיה.
        30/1/10 22:12:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2010-01-30 21:20:36

      ממש השפיע עליך הערב ההוא

      את מסוגלת לעשות סיפור מכל דבר

      בואי נראה אותך אם תצליחי לעשות סיפור מזבוב שחי במזבלה בפרו

       

      לא, זה לא בשבילי מזבלה, ביוב , אסלות ומה שבתוכן...אם כי מכירה כאלה שיכולים גם לצייר את זה...

        30/1/10 22:10:

      איזו פואנטה מפתיעה ומעוררת שאלות...

      היפה ברוב סיפוריך שאת משאירה לקורא לדמיין מה יהיה ההמשך, כל אחד ודמיונו.

      שבוע טוב,

      רמי

       

       

        30/1/10 22:09:

      צטט: נעמה ארז 2010-01-30 21:56:42


       רק אבן אדומה מנוקדת חסרה לנו כאן...

      יפה כתבת, אני רואה שבשניה יכולים להדליק אותך:

                      -תכתבי ספור - היא אמרה

                      - טוב -  היא השיבה.

      *

      נעמה

       

      אכן אבן אדומה מנוקדת הייתה בראש שלי...וברור שאפשר להדליק אותי בשנייה, בכל השטחים...

        30/1/10 22:00:
      אין, אין עליך...
        30/1/10 21:56:


       רק אבן אדומה מנוקדת חסרה לנו כאן...

      יפה כתבת, אני רואה שבשניה יכולים להדליק אותך:

                      -תכתבי ספור - היא אמרה

                      - טוב -  היא השיבה.

      *

      נעמה

        30/1/10 21:49:
      * סיפור יפה ומעניין אהבתי שבוע נפלא
        30/1/10 21:46:

      אלומה, *

      איזה סיפור מיוחד.

      אהבתי את התאורים שלך מול התמונה של מיכאל,

      כל כך יפה ומתאים יחד!

      והסוף? אהבה עיוורת, תרתי משמע.

      איזו הפתעה! חיוך

        30/1/10 21:38:


      אהבתי גם

       

      את כותבת שזה פשוט חבל"ז..

        30/1/10 21:30:

      אהבתי *

       

      שבו מלא אהבה

        30/1/10 21:22:

      קראתי בנשימה אחת

      ורק בסוף שמתי לב שאין לי אויר

      והוצאתי אנחה.....

      איזה סיפור יקירה!!!!!

       

      ממש השפיע עליך הערב ההוא

      את מסוגלת לעשות סיפור מכל דבר

      בואי נראה אותך אם תצליחי לעשות סיפור מזבוב שחי במזבלה בפרו

        30/1/10 21:17:


      הסתבר שטאווילה צדקה, בשבילו היא הייתה יפה

      אבל, האם הם התחתנו בסוף ?

       

      *

        30/1/10 21:16:

      שינוי מרענן. גם המיקום ושם הסיום המותיר את הקורא עיוור בשאלה מה יקרה הלאה.  

      הנה הוכחה שלא רק אהבה עיוורת.

      גם הטיפשות.

      להבנתי עוד לא נולד/ה האינדיאני/ת (הסביר/ה) שלא י/תבחין מיד שלפניו/ה עיוור.

      טאווילה - פרושו ארוכה בערבית. אז אולי זה בכלל כפר ערבי?

        30/1/10 21:05:


      אהלן ראש קודח.....

      תמיד את מפתיעה.....

      סיפרת שמישש את חצאית הסטן.....

      וניזכרתי במשפט שהיה כתוב לנו ביומנים

      שהיינו קטנות.......

      אהבה עיוורת היא , זקוקה לחוש המישוש......

      יופי של סיפור

      אסתי

      דרך הצבע

        30/1/10 21:04:


      סיפור יפה ונוגע ללב.

      איך, איך את עושה את זה בכל שבוע מחדש?

      כנראה שמנוחת השבת מוציאה את הטוב שבך...(ברור, בלי תלמידים בסביבה...חחח).

      שבוע טוב,

      דינה

       

       

        30/1/10 21:00:

      איזה סיפור מדליק.

      האהבה אכן עיוורת....

      *

       

        30/1/10 20:52:


      כוכב

      איזה סוף מפתיע עיוור.

      ומי אמר שאהבה היא עיוורת צדקחיוך

      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי