כותרות TheMarker >
    ';

    זכוכיות צבעוניות וזוהרות מתנפצות ....נשברות

    זכוכיות צבעוניות בשלל צבעים מדהימים ומגוונים.
    זכוכיות זוהרות באור יקרות...
    אר קרני השמש הנשברות
    או שלהבת הנר המרצדת
    לזרימתן...
    זכוכיות כה חזקות ועמידות
    שרק היהלום אותן לחתוך יכול
    אך גם כה חלשות ושבירות
    מתנפצות ....נשברות
    במחי יד קלילה מונפת...
    ואני
    אתה
    את
    גם זכוכיות.....

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      2/11/10 06:22:

    לחיים יש שבילים משלהם...חיוך

      1/8/10 22:50:

    תודה והמון

     

    אירין

      5/6/10 08:54:

    יפה אמיתי ומרגש
    אשמח לשמוע עוד
    יהודה
      1/3/10 23:20:

    חזרת.........

    ריגשת.....

    תישארי....

    התעכבתי במיוחד על הנקודות........שם , בהן , טמונה כל האמת... כל זעקתך...ולא רק שלך..

     

    ואחרי שנתיים ימים

    4 תגובות   יום שבת, 30/1/10, 23:58

     

     

    ביום שבת, 19 לינואר 2008 , בין הבלוגים הראשונים שלי, כתבתי כאן על הגבר- ילד.

    לא ראיתיו מזה זמן רב ולא ידעתי למה בעצם. אני עדיין 'בסביבה' והוא עדיין 'בסביבה' ולא נקרה בדרכי.

    הנער שהפך לבחור לא ממש הרפה ממני ורציתי לדעת מה קורה עימו. לא רציתי לשאול ישירות שמה יתפרש לא נכון.  הרגישות ותבונת הלב מחוייבים במקומות אלו.

    הנערה -אישה שישבה מולי שאלה שאלות. רצתה לדעת הכול. גמאה את סיפורי לפרטים ובמבטה המבוייש והבוגר לא רצתה לפספס.

    זו הייתה הזדמנות. בקשתי גם אני לשאול את שאלתי. את מכירה את...... את יודעת מה איתו?????

    היא פערה את עיניה בתדהמה. מה גם אותו את מכירה??????  ושתקה.

    לא התעקשתי. גם אני שתקתי ואחר עברתי למילים אחרות ודיבורים אחרים.

    לפני כשבוע היא התעכבה לידי.לאחר שכולם יצאו היא התיישבה וסיפרה.

     

    "פגשתי בו לפני מספר ימים בתחנה המרכזית בעיר הגדולה. הוא שותה את חייו למוות"-אמרה. " אני לא מבינה למה. כולם ניסו לעזור והיו שם עבורו. ככול שיכלו. והוא......העבר וחוסר הזהות הכריעו אותו. הוא שבר כמה פנסי רחוב על ידי אבנים שידה בהם....... הוא צעק וכעס....... כול מה שהצטבר בתוכו יצא על האנשים שיותר מכול רצו לעזור לו. והם.......הם היפנו לו עורף....לא יכולים לתיסכול שהציף אותם.......

    עכשיו הוא שותה. עובד שם בעבודות בזויות כדי לקנות את המשקה שיעזור לו לשכוח את שקרה שם בארץ לא נודעת........מאז היותו ילד ועד הגיעו לכאן......"

    ישבתי מולה ודמעות מציפות את עיני. נכון, אני אוהבת אגדות שסופם טוב. אבל גם נכון שאני יודעת שהמציאות יכולה להיות אכזרית ביותר. אבל למה?????? למה?????? אני זועקת בלי קול....... יכול להיות אחרת אבל........ זה לא אחרת.......

    בעיני רוחי אני רואה את הגבר עם עיני הילד הגדולות והחומות מסתובב לו חסר מנוחה וחסר תובנה....... בטישטוש וב......לא יודעת .........

    לפני יומיים, בכניסה, אמר לי 'מישהו' שלום. כול הזמן אומרים לי שלום. אולי החיוך שלי גורם לכך. עניתי והוא נזעק....."את לא זוכרת אותי????????" -"אהה   כן -  עניתי - יופי לראות אותך. מקווה שהכול טוב איתך, אבל מה עם....חבר שלך?"-העזתי.

    הוא....הוא....כול הזמן בחדר....עכשיו לא לומד......" ענה לי בניסיון לגונן על האמת העצובה.

    "הוא לא יודע שאת כאן....... אני אומר לו והוא יבוא לראות אותך.....לדבר איתך....."

    ואני מחכה. עדיין לא יודעת מה המילים שאומר לו אבל אולי........אני אצליח........

    אוףףףףףףף...איזו תמימה.......

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      orchidea
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין