נראה ש"מטען הכאב" (לשעבר The Hurt Locker) הפך למועמד המוביל לזכיה באוסקר. זה קרה לאחר שזכה בשניים משלושת פרסי הגילדות הגדולים שחולקו עד כה - גילדת המפיקים וגילדת הבמאים. את פרס גילדת השחקנים הפסיד ל"ממזרים חסרי כבוד" שמשום מה, לא מועמד לפרס גילדת התסריטאים (שטרם חולק). במילים אחרות, מטען הכאב הוא הסרט היחיד שיגיע לאוסקר עם יותר מגילדה גדולה אחת בכיס. בדרך כלל, זה מספיק בכדי לסמן אותו כפייבוריט. באנגלית, קוראים למועמד ודאי Lock, כך שאני בטוח שלא מעט בלוגרים וכתבי קולנוע כבר מתחילים להתחכם ולהשתמש במילה Locker במקום.

אתמול בערב, היו לא מעט שטענו שה-Lock של השנה הוא "אווטאר". טום אוניל טען שג'יימס קמרון לא יכול להפסיד את פרס גילדת הבמאים ונוצר רוב לדעה שהוא מחקה את המסלול של "טיטאניק", כולל זכיה צפויה באוסקר. אלא שאווטאר הוא ממש לא טיטאניק. נכון, הוא מצליח במימדים של טיטאניק ולמעשה, כבר נטל ממנו את תואר הסרט המצליח בכל הזמנים, אבל הוא לא מדבר לחברי האקדמיה והגילדות באותה מידה. טיטאניק היה יצירת פאר טכנולוגית, אבל גם דרמה היסטורית עם סיפור על אהבה אסורה. אווטאר הוא בערך זה, רק שהרבה יותר שמים לב להשגים הטכניים ופחות לסיפור, שמקורי בערך כמו השיער של ברט ריינולדס. אנשים חשבו שאווטאר יהיה הזוכה הגדול, לא רק של האוסקר, אלא של כל הפרסים שבדרך. בדיעבד, אני מצטער שלא פרסמתי פוסט על למה זה בולשיט לדעתי. קל להיות צודק אחר מעשה, אבל כמו שהצלחה כלכלית לא עזרה ל"האביר האפל" להיות מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, היא לא יכולה להיות האינדיקציה היחידה לכך שאווטאר יזכה. כשמסתכלים על הסרט ללא הסכומים שהכניס, מקבלים מוצר קולנועי נדוש מבחינה עלילתית, שרובו אנימציה ומתרחש בכוכב מרוחק. הדבר היחיד שעומד לזכותו זה שהוא מספק חוויה קולנועית מבדרת באופן יוצא דופן. זה באמת מה שהאקדמיה ידועה בו? בחירה בסרטים מבדרים?

הדבר המפתיע בהצלחה הגילדתית של מטען הכאב, הוא העדר הצלחה מסחרית. להזכירכם, לאחר שצפיתי בו בקיץ האחרון, תהיתי אם יש לו סיכוי להיות מועמד, פשוט מכיוון שלא ברור לי איך הולכים לראות אותו מספיק חברי אקדמיה ואיך יזכרו אותו עד החורף. ובכן, אם מטען הכאב יזכה באוסקר, הוא יהיה חלוץ בכמה תחומים: קודם כל, קתרין ביגלו תהפוך לאישה הראשונה שתזכה באוסקר על בימוי (והרביעית בסך הכל שמועמדת ב-82 טקסים). רק הנתון הזה כבר שוה לה כמה מאות קולות. נוסף על כך, בשל מדיניות הפצה לקויה, מטען הכאב יהיה לסרט הראשון שבזמן זכייתו באוסקר, יותר אנשים ראו אותו בבית, מאשר בקולנוע. אין לי נתונים לגבי מספר האנשים שהורידו את הסרט למחשב, אבל הוא נכנס היישר לראש מצעד מכירות ה-די.וי.די בארה"ב. זאת אומרת שאנשים כן שומעים עליו, אבל הוא לא נמצא בקולנוע הקרוב למקום מגוריהם. אגב, אם מישהו תוהה למה התחלתי לקרוא לסרט בשם עברי, זה מכיוון שבהעדר הפצה קולנועית, חברת Yes, שרכשה את זכויות השידור של הסרט, זכתה בבכורה לבחור את שמו בישראל. זה יהיה כנראה גם זוכה האוסקר הראשון שרוב הבאז שלו הגיע מהאינטרנט ולא מעיתונאים ודרכי הפרסום הלא מקוונות. כבר שנה שבלוגרים ומבקרים מדברים עליו באתריהם והסרט מוזכר בפורומים כמועמד אפשרי. קתרין ביגלו והצוות לא התארחו אצל אופרה, אבל הם מככבים בתוכן הבידורי הגדול מכולם.

מבחינה היסטורית, אני לא חושב שההשג של קתרין ביגלו ישפיע על הקריירה שלה. הרבה זוכי אוסקר לא מצליחים לרתום את הזכיה והחשיפה כדי להמשיך וליצור סרטים גדולים. ג'ונתן דמי (שתיקת הכבשים) ומייקל צ'ימינו (צייד הצבאים) הם דוגמאות קלאסיות, גם לשימוש בשם של מעלה גרה בסמיכות, אבל גם לבמאים שהיו אלמוניים יחסית לפני הזכיה באוסקר ונותרו אלמוניים שנים אחרי כן. קתרין ביגלו ממש לא נראית ככה, אבל היא כבר בת 58. מטען הכאב הוא הסרט הראשון שלה שמתקרב בכלל לאוסקר. הסרט הכי מוכר שלה עד כה הוא "נקודת פריצה", שהדעות על איכותו חלוקות ואנשים רבים מכירים אותו בעצם רק בזכות המחווה ב-Hot Fuzz. אם הייתי צריך לבחור במאי אחד שיוכל לנצל זכיה השנה באוסקר כדי למנף פרויקטים שיהפכו אותו לאחד הגדולים של דורו, הייתי בוחר בג'ייסון רייטמן. בתוך שלושה סרטים, הוא כבר הגדיר סגנון בימוי והעברת סיפור שמזוהים איתו ולדעתי, הוא בדרך להיות אחד הבמאים החשובים והמשפיעים של המאה ה-21. הוא יהיה כנראה מועמד על "תלוי באוויר", כפי שהיה מועמד על "ג'ונו". האוסקר ילך כנראה לקתרין ביגלו. ההיסטוריה כבר תזכיר את האוסקר של השנה כאחת התחנות של רייטמן בדרך לתהילה. לביגלו, לצערי, אני צופה בעיקר ירידה מכאן והלאה. זכיה שלה באוסקר לא תשנה את היחס המזלזל של הוליווד כלפי נשים בעמדת הבמאי. היא עצמה נראית כאילו התגלגל במקרה לידיה תסריט משובח, מאשר הביאה בשורה גדולה לעולם הסרטים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שמטען הכאב הוא סרט מצוין ושביגלו עושה בו עבודה מצוינת. למעשה, אם הייתי חבר אקדמיה וממזרים חסרי כבוד היה נעדר מטופס ההצבעה, כנראה שמטען הכאב היה מקבל את קולי. אני רק תוהה אם בעוד כך וכך שנים, מישהו באמת יזכור מי זו קתרין ביגלו, חוץ מפרט הטריויה לפיו היא האישה הראשונה שזכתה באוסקר על בימוי.