שום כלום "ים של כסף, ים..." אמר לי דינו, "אפשר לעשות את זה אצלי בדירה ואז אנחנו לא צריכים לשכור מקום ולא צריכים לשלם לאף אחד כלום... נפנה את הטלוויזיה ואת המערכת לדירה שלך, את הרהיטים נכסה ואת שאר החפצים נעביר מהדירה למחסן... או שבעצם עדיף לא לגעת בכלום, נשאיר את זה כמו שזה וככה נשמור על האוטנטיות... נפרסם את עצמנו בעיתון ונחלק הזמנות בבתי הקפה בת"א, אפשר לעשות טלפונים ולשלוח הזמנות אישיות בדואר... או שאולי... בעצם לא כדאי שזה ייראה כל כך מסחרי, עדיף לא לעשות כלום, ואז זה עובר מפה לאוזן... כן, זה כבר נשמע לי יותר טוב... אפשר לקנות שתייה חריפה, בירות, שתייה קלה וכיבוד, נחלק סיגרים זולים וסוכריות על מקל לאלה שלא מעשנים למרות שבטח כולם מעשנים, קצת פיתות עם חומוס ופירות... מצד שני, אני לא רוצה שכולם יהיו עסוקים כל הזמן בנשנושים, אני רוצה שיתרכזו בעצם העניין".ביום ראשון השמועות עשו להן כנפיים וההצלחה לא איחרה לבוא, עשרות... איזה עשרות, מאות... מאות הגיעו, מנכ"לים, פרופסורים, מנהיגים, כאלה שכבר נגעו בהצלחה ויש להם הכול, אנשי עסקים שעובדים כל החיים שלהם כמו חמורים ורצים בטירוף אחרי ההצלחה, סטודנטים שלומדים 25 שעות ביממה, חיים על קפה וסיגריות ולומדים כמו מטורפים כדי שגם הם יוכלו להיות אנשי עסקים שעובדים כמו חמורים ורצים אחרי ההצלחה, הגיעו דוגמניות, צלמים ועורכי דין, הגיעו מהנדסים, שרברבים וסתם אנשים פשוטים."250 שקלים זה לא הרבה" אמר דינו לזאת שעמדה בראש התור, "250 שקלים זה כלום... יש כבר אלפים שנכנסו ונהנו ויש עוד אלפים שמחכים, אז אם לא מתאים לך... אז בבקשה...""בסדר, בסדר" הגברת נתנה לדינו את הכסף, "צריך לעשות משהו מיוחד?" היא שאלה אותנו, "לא" ענה לה דינו ולקח את הכסף מזה שעמד מאחוריה, "לא צריך לעשות כלום"."ברכות על היוזמה המופלאה, פשוט נהדר, כל הכבוד" בירכה אותנו קבוצה שבדיוק יצאה, "היה פשוט מצוין, אתם צריכים לצאת עם זה לחו"ל...". "איזה חו"ל..." קטע אותו חבר שלו, "להנפיק אותם בנאסד"ק, תתקשרו אליי מחר למשרד ואני כבר אדאג להנפיק אתכם, תאמינו לי, אתם תעשו ים של כסף, ים... אתם אל תדאגו, תשאירו לי הכול... אתם לא תצטרכו לעשות כלום"."אנחנו מבטיחים לחשוב על זה" אמרתי, "בינתיים יש לנו קהל גדול שמחכה לנו שנתחיל, אז... נהיה בקשר טלפוני" אמרתי ונכנסנו לדירה.ההמונים ישבו, מצטופפים כדי שיהיה אפשר לתת לעוד כמה אנשים להיכנס וליהנות גם כן.אף אחד לא דיבר, לא בפלאפונים, לא אחד עם השני ולא עם עצמם, אף אחד לא עישן, לא אכל ולא שתה.דינו ביקש להתחיל בהרצאה קצרה שבה הוא לא אמר כלום. הוא לא הציג משהו או הקרין משהו, כלום, הוא ישב ולא עשה כלום.אחרי 20 דקות של כלום, כולם קמו על הרגליים ומחאו מחיאות כפיים בהתלהבות ונשארו לעוד חצי שעה נוספת של תרגולים וסיכומים של כלום.היום אנחנו בשיא ההצלחה, הכי טובים בעולם, סניפים בכל אירופה ובארצות הברית.את הכסף אנחנו מפקידים פעם בשבועיים... לא יודע כמה... אבל זה ים של כסף, ים... ולחשוב שהתחלנו מכלום... מתוך "כתמים" - רן רז - "הוצאת בית עלים" |