כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כֵּאֵב

    פרופיל

    בר רבב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שירים שלא חשבתי שאזדהה איתם

    7 תגובות   יום ראשון, 31/1/10, 15:21
    הילד בן 30 יש לו חום גבוה
    הוא שוכב על הספה בבית הוריו
    כן הוא בן 30 יש לו חום גבוה
    הוא חוזר אל חדר נעוריו

    הילד בן 30 יש לו חום גבוה
    הוא מובטל מעבודה ואהבה
    כן הוא בן 30 אבל עדיין לא יודע
    מה יעשה כשיגמור את הצבא

    מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת
    בטרם תשכיביני לישון
    וספרי על הילד שהייתי
    איך סמכתי על הגשם הראשון


                                         - אהוד בנאי

    ילד בן 30, יש לו חום גבוה, חוזר אל חדר נעוריו.
    ילד בן 30, יש לו חום גבוה, מובטל מעבודה ואהבה.
    לפני שנים, כשהשיר יצא, לא שיערתי שאי פעם אזדהה איתו כ"כ.

    ובכן, למי שמתעניין בשלומי,
    הילד בן 30, עדיין יש לו חום, אבל החום כבר לא גבוה כשהיה.

    אני מרגיש יותר טוב.
    היומן שלי, שעד לא מזמן זה היה מאמץ כביר להכניס לתוכו משימה אחת ביום, אט אט מתמלא לו בשמות של מקומות ואנשים שאני הולך לפגוש או בתזכורות. כאילו מישהו סובב את הקפיץ שלי בגב, אני מרגיש יותר כח לפעול, לעשות, וגם מאמין ביכולתי לעשות את מה שהתחלתי.

    לפעמים הכח דועך. החיוּת זולגת החוצה כמו מים מדלי מנוקב. זה מפחיד, מפחיד נורא. בגב התודעה יש פחד מהאימה הטריה שעוד לא לגמרי נחלצתי ממנה. אני עוד לא בסדר, אני עוד רחוק ממה וממי שאני מסוגל להיות, אבל פתאום אני נזכר ששיש לי יכולות, שיש בי ערך כלשהו, למישהו, ושזו לא רק מנטרה שכל הסובבים שלי מאמינים בה חוץ ממני.


    היחס שלי לפרסונה שלי כאן בקפה דה-מרקר הוא אמביולנטי.
    מצד אחד, זהו מקום שבראתי עבורי בכדי לבכות את סבלי מבלי צורך להעמיד פנים שהכל בסדר. קיבלתי פה מענה לבדידות הנוראה שאחזה בי עם חיזוק מאנשים טובים שהיו שם ומבינים, והיום חיים את חייהם שוב. קיבלתי פה תקווה זהירה שכמעט וגוועה בי.
    אלא שכשטוב לי קצת יותר אני לוקח קצת מרחק, חושש לקרוא ולהזכר היכן הייתי, נמשך אבל יודע שלא כדאי שאתחבר לסבלי הקודם ולסבל של חולי דכאון אחרים, כי זה מושך אותי מטה.

    תהיתי ביני לביני האם אוכל להביא לכאן משהו אחר בימים הבהירים יותר.
    השבועות חולפים להם לאט, כי כך הוא דרכו של זמן כשקשה, והחודשים חולפים ביעף.
    בזמן שחולף נאספים דפים ליד מיטתי,
    מחשבות, דברים שעזרו לי, דברים להמנע מהם, השלבים שעברתי עם עצמי, פילוסופיות, אנקדוטות ועוד.
    כמו במשפט יפה שורד מוסנזון כתבה בבלוג שלה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר ללמוד היא ללמד, ואין דבר שאני רוצה ללמוד יותר מאיך לצאת מדכאון ולחיות שוב.
    תהיתי האם מישהו מכם מכיר מדריך השרדות ליציאה מדכאון, הכתוב למען החולה, ובשפה ומשימות הניתנות לעיכול עבורו אשר שיוציאו אותו צעד אחר צעד מהמצב? האם אתם או מישהו שאתם מכירים היה מעוניין במדריך כזה?

    אל תרגישו מחוייבים לומר כן..
    יש סיכוי טוב שגם בלי עידוד אעשה זאת  : )

    אה! סמיילי בבלוג שלי!
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/5/10 08:28:

      היי!

      ומה עם "ילד מזדקן" של כוורת?

       

       

       

      ילד מזדקן

      כוורת
      לחן: אלון אולארצ'יק / דני סנדרסון

      ילד מזדקן, ילד מתקלקל,
      לומד את הפרנציפ רק אחרי שהוא נופל.
      מדבר לא טוב, ילד תעזוב,
      זה מה שאומרים לו כשהוא הולך ברחוב.

      היום התעוררת בשתיים בצהריים,
      ראית מה השעה איזה חושך בעיניים.
      מה לעשות כשאבא מתעצבן,
      אתה כבר השנה אמור להתחתן.

      ילד מזדקן...

      קמת והלכת לתל-אביב בבוקר
      ראית אנשים שעולים כל-כך ביוקר.
      מה המחיר של ילד מלומד,
      שלא רוצה לחיות ומרגיש כמו אף-אחד.

      ילד מזדקן, ילד דיפלומט.
      מדבר הרבה, בשבילנו זה מעט.
      גר לו במיטה, מדליק תנור חימום,
      כמה זה מוזר כשחיים משיעמום.

      אמא יקרה, ילד מזדקן.
      זה עצוב הרבה, כשמלווים לך את הבן.
      קחי אותי בצד, דברי איתי לבד.
      אני רוצה לבנות קוביות על המרבד.

      אמא יקרה...

        25/5/10 03:04:


      יש משפט בסרט "גם כשעיניי פקוחות" על גבריאל בלחסן -

      בלחסן מדבר אל המצלמה ואומר : " ילד בן 31 ויש לו חור בלב " ...

      קל לי להזדהות עם המשפט הזה . אסתכן ואומר שגם לך ...

      שיהיה טוב יותר לכולנו .

        20/4/10 23:17:


      תבין שעוצמת ריפוי קיימת בך

       

      לחלוק עם האחרים על ידי כתיבת  מדריך..זה רעיון מצויין

      שיעזור לאחרים וגם לך

       

      וורד 


      מחזיקה לך אצבעות מכל הלב! (קשה לחייך בקור כלבים הזה, ובכל זאת)
        1/2/10 13:02:

      הרבה שירים ניכנסים ללב בגלל ההזדהות עם המילים....

      הם מתנגנים בתוכנו ויכולים להעלות את הנשמה גבוה

      גם אם הם עצובים.

        1/2/10 12:35:

      מתוק אחד, איזה חיוך!!!

       

      כל אחד והדיכאון שלו, כל אחד והדרך שלו החוצה מזה.

      נראה לי שהדבר האמיתי שעוזר זה לדעת שאפשר לצאת מזה, שזו לא גזירת גורל, שאתה לא היחיד שחווה או חווה את זה בעבר.

       

        1/2/10 11:02:

      קראתי וחשבתי שאולי הכי נכון שאתה תכתוב את המדריך הזה.

      מרים את הכפפה?