הילד בן 30 יש לו חום גבוה הוא שוכב על הספה בבית הוריו כן הוא בן 30 יש לו חום גבוה הוא חוזר אל חדר נעוריו הילד בן 30 יש לו חום גבוה הוא מובטל מעבודה ואהבה כן הוא בן 30 אבל עדיין לא יודע מה יעשה כשיגמור את הצבא מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת בטרם תשכיביני לישון וספרי על הילד שהייתי איך סמכתי על הגשם הראשון - אהוד בנאי ילד בן 30, יש לו חום גבוה, חוזר אל חדר נעוריו. ילד בן 30, יש לו חום גבוה, מובטל מעבודה ואהבה. לפני שנים, כשהשיר יצא, לא שיערתי שאי פעם אזדהה איתו כ"כ. ובכן, למי שמתעניין בשלומי, הילד בן 30, עדיין יש לו חום, אבל החום כבר לא גבוה כשהיה. אני מרגיש יותר טוב. לפעמים הכח דועך. החיוּת זולגת החוצה כמו מים מדלי מנוקב. זה מפחיד, מפחיד נורא. בגב התודעה יש פחד מהאימה הטריה שעוד לא לגמרי נחלצתי ממנה. אני עוד לא בסדר, אני עוד רחוק ממה וממי שאני מסוגל להיות, אבל פתאום אני נזכר ששיש לי יכולות, שיש בי ערך כלשהו, למישהו, ושזו לא רק מנטרה שכל הסובבים שלי מאמינים בה חוץ ממני. היחס שלי לפרסונה שלי כאן בקפה דה-מרקר הוא אמביולנטי. מצד אחד, זהו מקום שבראתי עבורי בכדי לבכות את סבלי מבלי צורך להעמיד פנים שהכל בסדר. קיבלתי פה מענה לבדידות הנוראה שאחזה בי עם חיזוק מאנשים טובים שהיו שם ומבינים, והיום חיים את חייהם שוב. קיבלתי פה תקווה זהירה שכמעט וגוועה בי. אלא שכשטוב לי קצת יותר אני לוקח קצת מרחק, חושש לקרוא ולהזכר היכן הייתי, נמשך אבל יודע שלא כדאי שאתחבר לסבלי הקודם ולסבל של חולי דכאון אחרים, כי זה מושך אותי מטה. תהיתי ביני לביני האם אוכל להביא לכאן משהו אחר בימים הבהירים יותר. השבועות חולפים להם לאט, כי כך הוא דרכו של זמן כשקשה, והחודשים חולפים ביעף. בזמן שחולף נאספים דפים ליד מיטתי, מחשבות, דברים שעזרו לי, דברים להמנע מהם, השלבים שעברתי עם עצמי, פילוסופיות, אנקדוטות ועוד. כמו במשפט יפה שורד מוסנזון כתבה בבלוג שלה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר ללמוד היא ללמד, ואין דבר שאני רוצה ללמוד יותר מאיך לצאת מדכאון ולחיות שוב. תהיתי האם מישהו מכם מכיר מדריך השרדות ליציאה מדכאון, הכתוב למען החולה, ובשפה ומשימות הניתנות לעיכול עבורו אשר שיוציאו אותו צעד אחר צעד מהמצב? האם אתם או מישהו שאתם מכירים היה מעוניין במדריך כזה? אל תרגישו מחוייבים לומר כן.. יש סיכוי טוב שגם בלי עידוד אעשה זאת : ) אה! סמיילי בבלוג שלי! |