0
--
חברתי האמיצה הניחה כאן מוקש מורכב במיוחד לפירוק. כזה שטומן בתוכו אינספור מלכודות, שאם אך תמצמץ להרף, יילכד ליבך וחשיבתך תלך סביבו סחורסחור כחברה טובה המנסה לשווא, להציל את אחותה המיוסרת. -- אני מתארת לעצמי שכל אדם, לפחות פעם בחייו, ניסה לצלול לעומקה של אהבה. לא, רגע, ריפרייז - ..כל אדם, לפחות פעם בחייו, ניסה לרדת לעומקו של המושג - אהבה. כן, של המושג. -- נדמה שכל פעם שצצה המילה אהבה, היא מצטמצמת לכדי נקודת ראות מסויימת, תלוי בזמן ובמקום.. ובעיקר באנשים המתבוננים בה. הנקודה הנפוצה ביותר אליה מצטמצם המושג אהבה, היא - זוגיות. שגם היא מוקש לא קטן בפני עצמה ומתפרקת לאלף מרכיבים וכיוונים. אחריה יש עוד נקודות של אהבה לרוב - ילדים, אחים, הורים, חברים.. -- ובדרך כלל אני בעד צמצום. צמצום בעיניי ממצה פוטנציאל באופן הכי חד ובהיר. וצמצום שכזה מתאפשר רק אחרי הרחבה - מתיחה לכל הכיוונים, שבירת גבולות, התפשטות במרחב, נגיעה בקצוות.. (טוב, ברור מה זאת הרחבה אה..?). ובכלזאת, כשזה נוגע לאהבה, אני מעדיפה להרחיב, ליישר קו בין כל הנקודות האלה שלה, קו משווה ((: ולהפוך אותה לנקודת בסיס. בגוף. נגיד.. אהממ.. בלב. נקודת בסיס, שמתוכה אפשר לצאת לחיים בשמחה ואליה לשוב (כשנדמה שהחיים לא אוהבים חזרה). נקודת בסיס, שכל נקודות האהבה כולן נמצאות מתוכה, והיא משתובבת בהן כחומר ביד היוצר. -- אהבת חיים שמחה. -- אז רגע, מה אני אומרת..? שאהבת גבר/אשה ואהבת.. נגיד, אח/ות - אחת הן? ברור שלא. אלא ש - בבואך לאהבה (כל אהבה), כדאי שתביא איתך אהבה מהבית (שלא תחסר לעולם). -- (תודה מותק).
-- |