כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    זומבים

    14 תגובות   יום ראשון, 31/1/10, 15:58

    מבחינת תקינות פוליטית, קלישאות לא אמורות להתקיים. אבל אם הן לא היו קיימות מלכתחילה הן לא היו קלישאות.

    מוצ"ש, תל אביב. אני חוזר מביקור אצל חברים באיבן גבירול. על קפלן, אני נתקל בערב רב של אנשים מבוגרים בעלי ניחוח אירופי. הם נראים כמו משלחת של יהודים מחו"ל, ואני שם לב שרובם (לא, כולם) עטויים בצבעים מדכאים של שחור וחום כהה. כשאני ניגש לקבוצה אחת ואז אחרת ושואל בנימוס עילאי ומחויך מי הם, אני נתקל בתגובות קרירות, אפילו עוינות.

    הם לא היו משלחת מחו"ל. הם היו סתם קבוצה גדולה של חטיארים אשכנזים תל-אביביים שיצאו מקונצרט של הפילהרמונית בהיכל התרבות. לא גיליתי בהם שביב של שמץ של רמז כלשהו לרגש האנושי "הנאה". הם היו חנוטים, יבשים, ולא נעימים. הם היו קלישאות.

    בנסיעה הביתה האזנתי לדיסק שגיליתי לאחרונה של ליאור אלמליח (נסו לא לבכות), והודיתי למזלי על שנולדתי חצי-חצי, ושאני יודע גם מה זה להיות חם. ושלא יהיו טעויות - אני מוזיקאי, ויודע גם מה זה קלאסית, ויודע גם ליהנות ממנה.

    לחיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/9/10 00:34:

      צטט: Raindrop 2010-09-06 23:15:36

      מקלאסית אני לא יודע ליהנות (טוב, חוץ מבאך אולי, וגם אז בגירסת פרוקול-הארום) אבל התזמורת האנדלוסית עליה השלום היתה עונג צרוף.

       

      לא ידעתי שעליה השלום. בכל אופן, אתה יודע ליהנות מכל מוזיקה שהיא - אל תאמר לעצמך שלא. הבעיה מתחילה כשאומרים לך של מי היא, או מי הזמר/ת, ואז מתחילים רעיונות ומושגים, שזה בדיוק ההפך ממוזיקה.

        6/9/10 23:15:
      מקלאסית אני לא יודע ליהנות (טוב, חוץ מבאך אולי, וגם אז בגירסת פרוקול-הארום) אבל התזמורת האנדלוסית עליה השלום היתה עונג צרוף.
        4/9/10 13:52:

      צטט: prince hamlet 2010-09-04 11:26:40

      בוא ניתן להם קרדיט : אולי פשוט הקונצרט לא היה מוצלח :)

       

      בוא לא. הם היו פוצים. :)

        4/9/10 11:26:
      בוא ניתן להם קרדיט : אולי פשוט הקונצרט לא היה מוצלח :)
        6/8/10 20:08:

      אם כן, ראי הוזהרת. :)

      היאח הידד, ותודה! :)

      צטט: פקה-פקה 2010-08-06 19:42:30

      מי ששם את ליאור אלמליח אצלו בבלוג, ראוי לו שישים אזהרת תוכן בכניסה. על החתום, החצי האשכנזי שמעולם לא היה לי.



      יחי ילדי התערובת!!



      והקילשון מה?

       

        6/8/10 19:42:
      מי ששם את ליאור אלמליח אצלו בבלוג, ראוי לו שישים אזהרת תוכן בכניסה. על החתום, החצי האשכנזי שמעולם לא היה לי.



      יחי ילדי התערובת!!



      והקילשון מה?
        1/3/10 09:23:

      צטט: rajaraj 2010-02-02 12:01:19

      צטט: דני טל - Danny Tal 2010-02-02 11:03:51

      שמע הזכרת לי סיפור שקרה לי לפני שנם. באמצע אופרה מונגולית בטייפה, כל הבלקוני התחילה לרקוד מרעידת אדמה בגובה 6.8 בסולם ריכטר. פחד אלוהים גם למי שחווה רעידות אדמה רבות. אני ומשפחתי ברחנו החוצה דרר מדרגות החרום הבטוחות יחסית, בקושי מצליחים לעמוד על הרגליים מהתנועות החזקות. כל הקהל הסיני (בטייוואן) נשאר במקומות עד שקיבל הנחיה לצאת החוצה ואז יצא החוצה בפנים חתומות. ואני יכול להבטיח לך שהטייואנים באופיים נחשבים לאנשים חמים יחסית לסינים. קוליות זה עניין של חינוך וענין תרבותי. כמו הזקנים בפילהרמונית.

       

      תודה על סיפור מעניין. (אגב, נהנית מהאופרה המונגולית?)

       

      לגבי החלק המודגש, אני מסכים, ורוצה להוסיף שתי נקודות: ראשית, שזה גם עניין אישי. שנית, שההתנהגות של אנשים בקבוצות לעתים שונה מהתנהגותם לבד. על אחת כמה וכמה במזרח אסיה.

       

      החוויה עליה כתבתי היא שאני נוטה באופטימיות לצפות להתנהגות שלא תהיה בשטאנץ, שלא תהיה קלישאה עדתית/אתנית/לאומית וכו'. אבל לפעמים אני חווה שקלישאות לא נוצרו סתם. :)

       

      אני חושב שלא זה העניין. אני חושב שאם ימותו אלף סינים, אף אחד לא ירגיש, כי יש כל כך הרבה מהם. אז מה'כפת להם. כלומר, יש פה איזון הורמונלי אבולוציוני גנטי כרומוזומלי נו, מה המילה, סביבתי, אקולוגי, זהו.

        1/3/10 09:21:


      חנוטים זה הסקסי החדש.

      מה, לא?

      מה, אנחנו לא בווינה, 1925?

      שיט. שוב נרדמתי.

        2/2/10 12:01:

      צטט: דני טל - Danny Tal 2010-02-02 11:03:51

      שמע הזכרת לי סיפור שקרה לי לפני שנם. באמצע אופרה מונגולית בטייפה, כל הבלקוני התחילה לרקוד מרעידת אדמה בגובה 6.8 בסולם ריכטר. פחד אלוהים גם למי שחווה רעידות אדמה רבות. אני ומשפחתי ברחנו החוצה דרר מדרגות החרום הבטוחות יחסית, בקושי מצליחים לעמוד על הרגליים מהתנועות החזקות. כל הקהל הסיני (בטייוואן) נשאר במקומות עד שקיבל הנחיה לצאת החוצה ואז יצא החוצה בפנים חתומות. ואני יכול להבטיח לך שהטייואנים באופיים נחשבים לאנשים חמים יחסית לסינים. קוליות זה עניין של חינוך וענין תרבותי. כמו הזקנים בפילהרמונית.

       

      תודה על סיפור מעניין. (אגב, נהנית מהאופרה המונגולית?)

       

      לגבי החלק המודגש, אני מסכים, ורוצה להוסיף שתי נקודות: ראשית, שזה גם עניין אישי. שנית, שההתנהגות של אנשים בקבוצות לעתים שונה מהתנהגותם לבד. על אחת כמה וכמה במזרח אסיה.

       

      החוויה עליה כתבתי היא שאני נוטה באופטימיות לצפות להתנהגות שלא תהיה בשטאנץ, שלא תהיה קלישאה עדתית/אתנית/לאומית וכו'. אבל לפעמים אני חווה שקלישאות לא נוצרו סתם. :)

        2/2/10 11:03:
      שמע הזכרת לי סיפור שקרה לי לפני שנם. באמצע אופרה מונגולית בטייפה, כל הבלקוני התחילה לרקוד מרעידת אדמה בגובה 6.8 בסולם ריכטר. פחד אלוהים גם למי שחווה רעידות אדמה רבות. אני ומשפחתי ברחנו החוצה דרר מדרגות החרום הבטוחות יחסית, בקושי מצליחים לעמוד על הרגליים מהתנועות החזקות. כל הקהל הסיני (בטייוואן) נשאר במקומות עד שקיבל הנחיה לצאת החוצה ואז יצא החוצה בפנים חתומות. ואני יכול להבטיח לך שהטייואנים באופיים נחשבים לאנשים חמים יחסית לסינים. קוליות זה עניין של חינוך וענין תרבותי. כמו הזקנים בפילהרמונית.
        2/2/10 02:10:

      צטט: Omri Reis 2010-02-01 14:26:48


      נראה לי שדווקא הצד המזרח-אירופאי שלך הוא הצד החם, והצד המרוקאי הוא החנוט והמשעמם. 

       

       

       

      זה כי אני לא קלישאה אתנית.
        1/2/10 14:26:


      נראה לי שדווקא הצד המזרח-אירופאי שלך הוא הצד החם, והצד המרוקאי הוא החנוט והמשעמם. אבל, זו רק דעתי.

       

        1/2/10 01:00:

      צטט: behind blue eyes 2010-01-31 17:53:16

      אולי הם בכלל לא קלישאה?

      אולי משהו שם עיצבן אותם או לא מצא חן בעיניהם?

      ונראה לי שזו בכלל סטיגמה ולא קלישאה... (-:

       

      <מה לגבי צעירים שלובשים חום/אפור/שחור? :>

      סטיגמה זה אם הייתי שופט אותם מראש. קלישאה זה כשנתתי להם הזדמנות להביע את עצמם.

       

      חום/אפור/שחור זה בסדר גמור בכל גיל. אבל לראות קהל שלם שלבוש בדיוק באותו סגנון זה מעפן, גם בכל גיל.

       

        31/1/10 17:53:

      אולי הם בכלל לא קלישאה?

      אולי משהו שם עיצבן אותם או לא מצא חן בעיניהם?

      ונראה לי שזו בכלל סטיגמה ולא קלישאה... (-:

       

       

       

      <מה לגבי צעירים שלובשים חום/אפור/שחור? :>

      ארכיון

      פרופיל

      Rajaraj
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין