מבחינת תקינות פוליטית, קלישאות לא אמורות להתקיים. אבל אם הן לא היו קיימות מלכתחילה הן לא היו קלישאות.
מוצ"ש, תל אביב. אני חוזר מביקור אצל חברים באיבן גבירול. על קפלן, אני נתקל בערב רב של אנשים מבוגרים בעלי ניחוח אירופי. הם נראים כמו משלחת של יהודים מחו"ל, ואני שם לב שרובם (לא, כולם) עטויים בצבעים מדכאים של שחור וחום כהה. כשאני ניגש לקבוצה אחת ואז אחרת ושואל בנימוס עילאי ומחויך מי הם, אני נתקל בתגובות קרירות, אפילו עוינות.
הם לא היו משלחת מחו"ל. הם היו סתם קבוצה גדולה של חטיארים אשכנזים תל-אביביים שיצאו מקונצרט של הפילהרמונית בהיכל התרבות. לא גיליתי בהם שביב של שמץ של רמז כלשהו לרגש האנושי "הנאה". הם היו חנוטים, יבשים, ולא נעימים. הם היו קלישאות.
בנסיעה הביתה האזנתי לדיסק שגיליתי לאחרונה של ליאור אלמליח (נסו לא לבכות), והודיתי למזלי על שנולדתי חצי-חצי, ושאני יודע גם מה זה להיות חם. ושלא יהיו טעויות - אני מוזיקאי, ויודע גם מה זה קלאסית, ויודע גם ליהנות ממנה.
לחיים. |
ההלך
בתגובה על יושבים
ההלך
בתגובה על הבלה-בלה על התבוללות היא בלילת בילבולים מהבולבול
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא ידעתי שעליה השלום. בכל אופן, אתה יודע ליהנות מכל מוזיקה שהיא - אל תאמר לעצמך שלא. הבעיה מתחילה כשאומרים לך של מי היא, או מי הזמר/ת, ואז מתחילים רעיונות ומושגים, שזה בדיוק ההפך ממוזיקה.
בוא לא. הם היו פוצים. :)
יחי ילדי התערובת!!
והקילשון מה?
אני חושב שלא זה העניין. אני חושב שאם ימותו אלף סינים, אף אחד לא ירגיש, כי יש כל כך הרבה מהם. אז מה'כפת להם. כלומר, יש פה איזון הורמונלי אבולוציוני גנטי כרומוזומלי נו, מה המילה, סביבתי, אקולוגי, זהו.
חנוטים זה הסקסי החדש.
מה, לא?
מה, אנחנו לא בווינה, 1925?
שיט. שוב נרדמתי.
תודה על סיפור מעניין. (אגב, נהנית מהאופרה המונגולית?)
לגבי החלק המודגש, אני מסכים, ורוצה להוסיף שתי נקודות: ראשית, שזה גם עניין אישי. שנית, שההתנהגות של אנשים בקבוצות לעתים שונה מהתנהגותם לבד. על אחת כמה וכמה במזרח אסיה.
החוויה עליה כתבתי היא שאני נוטה באופטימיות לצפות להתנהגות שלא תהיה בשטאנץ, שלא תהיה קלישאה עדתית/אתנית/לאומית וכו'. אבל לפעמים אני חווה שקלישאות לא נוצרו סתם. :)
זה כי אני לא קלישאה אתנית.נראה לי שדווקא הצד המזרח-אירופאי שלך הוא הצד החם, והצד המרוקאי הוא החנוט והמשעמם. אבל, זו רק דעתי.
סטיגמה זה אם הייתי שופט אותם מראש. קלישאה זה כשנתתי להם הזדמנות להביע את עצמם.
חום/אפור/שחור זה בסדר גמור בכל גיל. אבל לראות קהל שלם שלבוש בדיוק באותו סגנון זה מעפן, גם בכל גיל.
אולי הם בכלל לא קלישאה?
אולי משהו שם עיצבן אותם או לא מצא חן בעיניהם?
ונראה לי שזו בכלל סטיגמה ולא קלישאה... (-:
<מה לגבי צעירים שלובשים חום/אפור/שחור? :>