ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
פוסטים פופולאריים
-
על הספה הלא וירטואלית
5/5/10 | 739 צפיות
-
כשבריג'יט פגשה את בלה
25/3/10 | 976 צפיות
-
פאק אפ סקס
28/4/10 | 1224 צפיות
-
השעון שנתן בראש
18/8/09 | 735 צפיות
-
שמחת הפוצים
23/7/10 | 1259 צפיות
-
שוגר דדי
13/12/09 | 1035 צפיות
פוסטים אחרונים
- כשבריג'יט פגשה את בלה 27/8/10
- גיבורים מהבהבים 21/8/10
- שלא תשתלט עליך הריקנות 18/8/10
- הבבון המצוי מהפאב השכונתי 10/8/10
- עושים סמים בתעשיה 4/8/10
- האיש הוירטואלי מהמדבר 29/7/10
זונה של סיפורים
בטח הלכת לישון כבר.
טוב שכך, אחרת הייתי מתקשר אלייך ומודה כמה את יקרה לי, וכמה זר לי הרגש הזה, שתהיה מישהי שכל כך יקרה לי. עדיין לא הגיע הזמן שלנו לדיבורים מהסוג הזה.
הערב, כשהסתכלת עלי עם המבט העצוב הזה שלך, לא הצלחתי לנשום. חשבתי כל הזמן על הימים ההם, שהזענו את כל הדבר הזה שיש בינינו, שכל כך גדול עלינו. אני צריך לשכוח אותך. אני צריך לשחרר. אין לי יותר כוחות להמשיך לשקר. אין לי יותר כוחות להישאר. אין לי מקום לכזאת עוצמה. אני בנוי לשטויות. לא למה שבאמת.
תסתכלי עלי, אני כמו צל של עצמי מאז שהכרנו. חושב עלייך בלי הפסקה. מתמלא צמרמורת כשאת נוגעת בי. חולם עלייך. את השקט שלי. את המוזה שלי. הייתי יכול להיות העבד שלך לנצח. הייתי יורק עלייך. שתמותי כבר. אני בורח ממך. פוחד פחד מוות. זה נכון. תהרגי אותי. אין לי מקום לתחושות האלה. אני בנוי לזיונים. לא לרעד שהמגע שלך מעביר בי. אני אפס. אני יודע. אז מה. אני חרה של בן אדם. נכון. אני זורק אותך. אני צריך בלעדייך.
אני הולך מהרצינות שלך. משאיר לך את הפיג'מה עם החתולים. לא ארוץ אלייך יותר בסוף היום. בסוף זה יעבור לי. את תעברי לי. יש לי חיים שלמים להתגבר עלייך. אפילו אם אצטרך לעבור לארץ אחרת. את תמצאי מישהו אחר שיבנה לך בית על עץ ויביא לך יקינטון ביום שישי. לא יכול יותר עם השיחות הכבדות שלך. על החיים, על מה שבאמת, על פנינו לאן ועל מתי מותר ומתי אסור לי לרחף בעולמות משלי.
את כותבת כל היום סיפורים שלא היו ולא נבראו על ימים מלאים בשמש וצחוקים. ויש לך אנשים שרוצים לקרוא אותך ושתצחיקי אותם. האמת לא מעניינת אותם. אחיזת העיניים הנוצצת שלך לא מדאיגה אותם. את יוצאת נגד כל דבר שפוי בעולם הזה. את רואה אנשים על המדרכה ועל שפת הים ובגשם ואת באה הביתה וכותבת על החיוכים המזויפים שלהם. טוב שאת ישנה עכשיו. אני קובר את העולם השקרי הזה שלך. אני בז לסיפורים המצועצעים שלך. את לא מצחיקה אותי אני הולך ממך. את שומעת? הולך!.
זונה של סיפורים. זונה של חיוכים. זונה של התמכרויות. זונה של שיגעונות. תעשי לי טובה. אני יוצא מהמשחק הזה.
תתעוררי ותקשיבי לי. הבכי שלך לא יעזור. גם לא הצחוק המלגלג שלך. נמאס לי להילחם בך. נמאס לי מהשאלות הנוקבות שלך. נמאס לי מהכוחניות שלך. מהריכוז שלך כשאת כותבת, שאסור לנשום לידך. מהזיונים העילאיים איתך. מזה שאת חסרה לי. מהיופי המשונה שלך. מזה שאין לך אופי בשיט. נמאס לי מהמשפט הנצחי שלך: אני יכולה איתך, ואני יכולה יותר בלעדיך, מותק.
אישה מתוסכלת שלי, הלכתי לשתות. האלכוהול בנשימה שלי טשטש את הריח שלך מהגוף שלי. שמישהו אחר יקבל אותך. אני לא מתפתה יותר. לא מבליג יותר. בעולם שלך את מלכה. בעולם שלי את כיבוש רגעי שהלך קצת יותר מידי רחוק. אני נעלם עכשיו. לא רוצה לנמק. לא רוצה להסביר. אני ככה קרוב להרוג אותך.
כי מה נראה לך, מותק. אני גבר. עם כל האהבה שלי אלייך, עם כל המשיכה הממגנטת, אני צריך אישה. את אולי רכה מבחוץ, אבל לגמרי מחוספסת מבפנים.
הייתי נשאר לצבוע לך בוורוד את הצלקות, את מבינה, אבל זה גדול עלי.
הכנתי לך קפה, אישה מוזרה שלי, ואת המכתב הזה לידו.
שיהיה לך יום מדהים וחיים מופלאים.
נתראה בערב.
|
תגובות אחרונות
-
בלאק סמארה
בתגובה על כשבריג'יט פגשה את בלה
-
שמואל זילבר
בתגובה על גיבורים מהבהבים
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על פוטו רצח
-
בלה פלור
בתגובה על שלא תשתלט עליך הריקנות
-
אלמה א.
בתגובה על מעשנת וטוחנת
-
אורי אשכנזי
בתגובה על מסיבת בריכה מחופפת
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז כבר אמרו לך מספר פעמים שאת מצחיקה ושנונה
את כותבת על עצמך שאת לא בנויה לקשרים
את מתייחסת לעצמת בקלילות וזה מקסים
אבל כאן הבאת משהו שונה
כן מצחיק , כן שנון
אבל אחר
נוגע
מכאיב
אפילו רציני
אהבתי מאוד *
דנה
יצירת אומנות אישית ונוקבת.
שום דבר לא פחות מזה...
יצירת ריגוש קיצוני..
בשביל היום שלמחרת !
ענתי - דחיית סיפוקים. קשה, אבל תמיד שווה
קצת אחרת - הוא כל כך מוזר, שונה, יוצא דופן ועולה על העצבים, שכרגע הוא לגמרי בדמיון שלי. אבל אם אעצום עיניים ואבקש מספיק חזק, הוא בטח יהפוך לאיש בשר ודם. ואז אאבד את הענין. בני אנוש לא ממש עושים לי את זה.
באשר לכשרון, המון תודה, וזה באמת הולך רחוק. מו"לים הם כמו בנקאים. צריך לדעת איך לצייר להם את התמונה כל כך ברור, שלא תהיה להם בעיה לראות את התערוכה
פה גדול - אני כל כך בהלם מזה שחזרת מהגלות הקפואה בלי הטקסטים המחממים שלי, שאין לי מילים בכלל.
אילן - שמחה שנהנית. ספר לחבריך.
כותבת חרא כמוך אין , מוכשרת כמו שד הייתי מככב אבל כבר כיכבתי
הוא חייב להיות לא מוזר/מיוחד/יוצא דופן כדי לאהוב את המיוחדות שלך, זה הרי כזה ברור.
שקוף ששניים כמותכם לא יחזיקו מעמד בקטע שהוא יותר ממה שהוא מתאר פה.
תשמעי, אני מניחה שקודחים לך בשכל בנוגע לכישרון שלך, את אלופה. קחי את זה רחוק, מעבר לכביש, המו"ל ההוא, יש לי תחושה שהוא מהמר עלייך בלנקו.
וואלה תענוג צרוף.
בטח איזה כיף לקבל כזה.
עוצמתי ביותר, סיסטר.
אהבתי ביותר.
חיכיתי לפאנ'ץ ליין והתאפקתי לא
לגלגל את הסיפור לסוף...
היה שווה להתאפק:)
עדיף להיות זונה של סיפורים כמוך
מאשר זונה של מילים, כמוני.
אוהב את הקצב
אוהב את החדות
את הצניות
את חשיפת האמת במערומיה
סיפור חזק וקצר
אמיר
אורי - אין בעיה, נשמה, פוסטים זה באמת הדבר היחיד שאעשה לך. או לאחרים.
אבנר - הפוסטים שלי הם פארודיה על החיים. חסר לנו שהחיים של מישהו היו נראים ככה
וואלה , שוב נראה שהפוסטים שלך
מתקרבים אל החיים
כמעט הטעית אותי הפעם :-)
משובח.
I can't live with or with out you
בללללללה- תעשי לי פוסט
אהבתי, במיוחד את הסיום..
אורית - סחטיין על הקירבה למקור. באמת רציתי לעשות את הגירסה הגברית ל-Dear Jhon, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי להיות אמריקקית קיטשית. הישראליות הבהמית יוצאתי לי טבעי וחלק
ניר - אין לי מערכות והקדמות. כל מה שיש לי להגיד, אני מקפידה להתחיל ולסיים בלא יותר מאלף מילים. עשיתי על זה תחקיר. אנשים באינטרנט לא מסוגלים לחוות כמות פונטים גדולה מזו. ככה שכל מה שהדמויות שלי עושות, הן צריכות להספיק את זה בלי להתברבר לי על החיים.
עומר - זאת הפעם הראשונה שאתה מדבר ככה, אז אני אחליק את זה, אבל שתדע שלא תהיה פעם שניה, אוקיי? הראשון בבלוג שלי שמציע לי חיבוק עף מכאן כמו טיל בלי הסברים, נימוקים, או סובלנות למין האנושי. לא משנה מה הטקסטים שלי אומרים - אם תגלה סימפטיה, תחטוף בראש. סבבה? וחבל. כי אני אוהבת שאתה כאן
שחף - לא הבנתי. אתה רומז שבדרך כלל אני לא משקיעה? ולא סיכמנו שאתה מתחבא לפני שאני מרשה לך לצייץ שוב?
רויא - שמופי אחותך. תאמין לי שעם האופי של זאת שכתבתי עליה (
) הרבה יותר עדיף מחוספסת מבחוץ.
לולה - לא יפה לדבר ככה על גברים. הם לא אטומים רגשית. לא צריך להכליל. תראי כמה רגש וכוחות נפשיים הם משקיעים בהאדרה העצמית שלהם. זה לא שווה לפחות טפיחה ידידותית על השכם?
שיר - אני לא עושה לגברים כלום. אני בסך הכל יושבת לי בשקט ומקשיבה לסיפורים שלהם. זה הכל. הם נופלים בפח הזה שוב ושוב. חבל. אבל לא מפתיע
תודה על התגובות. הפתעתם אותי הפעם עם המהירות.
מה זה אומר? שאתם רוצים סיפורים מדכאים? יש לי טונות!
מה שאת עושה לגברים .. מוציאה מהם אפילו את הטיפה הרגישה הזאת
מדהימה
מדהימההההה
*
כתיבה חודרת של מערבולת מחשבות
ח ז ק !!!
למרות שיש מעט מאוד גברים שמסוגלים להרגיש כך, לחשוב כך. רובם אטומים רגשית.. שטוחים
(סליחה מראש מהגברים הרגישים והעמוקים)
נתראה בערב? שמופי :)))
ו...רכה מבחוץ ומחוספסת מבפנים.. זו טרוניה? מה עדיף? מחוספסת מבחוץ?
זה היה חזק, כואב, מטלטל, מרגש, מדכא ומעורר בו-זמן.
זה היה מעניין, זה היה מאתגר.
כבר התפתתי להציע לך חיבוק ניחומים...
... אבל אז הגיע המשפט האחרון, והבנתי שהעולם לא באמת עמד מלכת.
עם הקדמה כזאת
המערבהכ הראשונה-
איך היא תראה?
גאונה !
אימפולסיבית הקלדות שכמותי...גסט האוס כמובן.
חזק ביותר. ואם הייתי איזה משוחרר צבא טרי על איזה מרפסת בדסט האוס בהודו, הייתי אומרת גם "לפנים". (אין לי כוכבים וכו'...)
Dear John,
הגירסא הגברית..
יצא פצצה.
וסליחה שאני מתעלמת הפעם מהכיסוי ההומוריסטי שאני כל כך אוהבת, זה עם הליצנים הקטנים שמדגדגים שרלילות ים.
חזק מאוד מאוד, אביגיל.
כשקראתי, רציתי לבכות.
ראשונה !!!
(הולכת לקרוא ולהתענג תענוג ידוע מראש)