כותרות TheMarker >
    ';

    קניין רוחני, אינטרנט וכל מה שביניהם

    ארכיון

    האם בקשה לחשיפת כתובת IP באמת שווה את המאמץ?

    10 תגובות   יום ראשון, 31/1/10, 17:16
     

    הסיפור מתחיל להיות מוכר. טוקבק ארסי אלים ומשתלח נשלח לו בחסות האנונימית המשכרת של האינטרנט אל אחד האתרים בתגובה לכתבה על אדם זה או אחר, והנה מוגשת לה לבית המשפט בקשה לחשיפת כתובת ה-IP של הגולש לצורך הגשת תביעת לשון הרע.

     

    הסכם שכר הטרחה נחתם וטובי עורכי הדין נקראים למשימה. מיטב המוחות המשפטיים מתחילים לרקוח את הבקשה הנכונה. עשרות סופרלטיבים נזרקים לחלל האויר ונוחתים אחר כבוד בבקשה העמוסה לעייפה בעובדות, הלכות וטענות משפטיות.

     

    לאחר הגהה אחרונה בהחלט שבוצעה כנראה בשעת לילה מאוחרת, נשלחת הבקשה לכריכה מהודרת ולקישוט אחרון בדגלוני הנספחים. וכך, מוכנה ומצוחצחת נמסרת לה הבקשה למתמחה, שמקבלה בידיים רועדות, על מנת שיגישה לבית המשפט.

     

    "נתקבל", מורה החותמת ברשמיות. ויריית הפתיחה נשמעת. חודשים ארוכים של תגובות, בקשות, דיונים, עורכי דין, מתמחים והחלטה אחת ארוכה ומנומקת. כולם משתתפים בחגיגה. כולם מייחסים לעניין ובצדק חשיבות מכוננת ומשקיעים את כל מרצם בשכנוע בית המשפט כי זה המקרה הראוי ביותר לחשוף את כתובת ה-IP של אותו מטקבק סורר.

     

    ומלאכת השכנוע לא קלה היא. בהעדר חקיקה או בהעדר הלכה מחייבת של בית המשפט העליון נדרשים עורכי הדין לנחש באיזו גישה מאחת משלושת הגישות הקיימות בפסיקה ינקוט השופט שמולם הפעם ולבסס את טיעוניהם לחילופי חילופין. גם השופט עצמו מצוי בדילמה לא פשוטה בבואו לבחור מבין שלושת הגישות הבאות: חשש לביצוע עבירה פלילית (השופטת ד"ר אגמון גונן), זכות תביעה + דבר מה נוסף (השופט י' עמית) או חשש של ממש לביצוע עבירה או עוולה (השופטת ד"ר פלפל).

     

    והנה, בעוד טובי המוחות המשפטיים מנסים לצלוח את מהמורת חשיפת הפרטים, לא מתאר לעצמו אותו טוקבקיסט חוצפן, שישב בעת כתיבת הטוקבק הפוגע בבית הקפה השכונתי, כי כל ההליך היקר הזה מתנהל לכבודו. מאז, הוא הספיק לכתוב עוד מאות טוקבקים תוך שהוא לוגם עשרות כוסות של קפה הפוך. שהרי הוא יודע, שגם אם בית המשפט יפסוק, בתום מהלך משפטי מורכב, כי יש לחשוף את כתובת ה-IP, הרי שכל מה שיישאר בידיו של התובע, מלבד חוב שכר טרחה גדול, הוא כתובת ה-IP של בית הקפה.

     

    אם פעם טעו הגולשים לחשוב כי האנונימיות ברשת הינה מוחלטת וכי אף אחד לא יוכל לגלות מיהו "אחד שיודע", הרי שכיום, עם התגברות הפסיקות בעניין והגברת המודעות והשיח הציבורי, סביר להניח שאדם המבקש להשמיץ את חברו בזדון, יקפיד שלא לעשות זאת מביתו, בדיוק כפי שהיה מתקשר מטלפון ציבורי אילו היה רוצה להשמיץ באמצעות הטלפון.

     

    אינני ממליץ לוותר על ההליך. אך אני בהחלט ממליץ לכל מי שידו קלה על ההדק בהגשת בקשה לחשיפת פרטי גולש, פשוט לחשוב פעם נוספת ולהבין, שיש סיכוי שימצא מולו, בתום הליך יקר וארוך, כתובת IP של בית קפה או של קופת חולים (כפי שמצאו עצמם המבקשים בעניין "ברוקרטוב").
    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/2/10 11:02:

      צטט: dukidror 2010-01-31 23:19:20

      מעניין עוז. טוב לשמוע ממך.

       

       

      תודה דוקי. טוב לשמוע גם ממך... חיוך

        2/2/10 09:31:

      צטט: Leo SNS 2010-02-01 10:30:06

      לדעתי הצעת החוק הזו פגמה במשהו בערך של האינטרנט, המטרה של האינטרנט זה לאפשר חופש ביטוי מעבר מידע בצורה חשופה וללא מגבלות, האינטרנט היה אמור להיות הבמה לאדם הפשוט להביא את דעתו, במקום זאת היום האדם הפשוט צריך לחשוב פעמים  (בלי שהוא בכלל מבין מה זה לשון הרע) האם מותר או אסור לו לפרסם.

      אני מסכים שהיה צורך בחוק כזה אבל גם באותה המידה היה צריך להסביר לציבור הרחב מה הכוונה בלשון הרע, איך זה מתבטא ואיפה עובר הגבול, כפי שמדינה שלנו מומחית במשפט עם הרבה מדרונות חלקלקים

      אינני בטוח שאני מבין לאיזו הצעה חוק אתה מדבר (חוק מסחר אלקטרוני אולי?). כרגע אין כל חקיקה המסדירה את העניין ולכל היותר מדובר "בחקיקה שיפוטית". אני מסכים שבאינטרנט יש יותר מקום לחופש ביטוי, אך ככל שהאינטרנט מהווה חלק מאוד משמעותי בחיינו, יש מקום גם להכיל עליו כללים והגבלות.

       

        2/2/10 08:45:

      צטט: in1law.co.il 2010-02-02 02:45:31


      היי חיים

      למיטב הבנתי אם מישהו מתחבר עם המחשב הנייד שלו לרשת פתוחה ה IP שלו יחשף.

      הבעיה רק אם הוא משתמש פיזית במחשב של אותו אירגון ממנו הוא גולש, וזה כבר יותר קל לשליטה.

       

       ללאו

      התופעה שהוצגה במאמר היא דוגמא טובה לצד השני של המטבע של חופש הביטוי וה"יתרונות" של הרשת. זה הגבול שיש לשים לדבר. כל אחד יודע מתי הוא משמיץ ו"מלכלך" על האחר גם אם הוא לא יודע שזה נקרא "לשון הרע".

       

       

      הי זאב. ראשית, שמי הפרטי הוא עוז ולא חיים... ולשאלתך, כתובת ה-IP ובתרגום חופשי: Internet Prorocol Adress  הינו פרוטוקול התקשורת של האינטרנט.  

      פרוטוקול התקשורת, משמש להעברת נתונים ללא אימות נתונים והיא מסופקת למשתמש בכל התחברות לאינטרנט (כתובת שונה בכל פעם). בשל סיבה זו, רק הספק יודע לאיזה מנוי שייכת אותה כתובת בזמן שבו פורסמה ההודעה המשמיצה. כתובת ה-IP איננה של כל מחשב אלא של משתמש אינטרנט. ברגע שאדם גולש באמצעות רשת אינטרנט של בית הקפה (באמצעות הלפטופ שלו למשל), הרי שהוא גולש תחת אותו IP כמו זה שגולש לידו.

        2/2/10 02:45:

      היי חיים

      למיטב הבנתי אם מישהו מתחבר עם המחשב הנייד שלו לרשת פתוחה ה IP שלו יחשף.

      הבעיה רק אם הוא משתמש פיזית במחשב של אותו אירגון ממנו הוא גולש, וזה כבר יותר קל לשליטה.

       

       ללאו

      התופעה שהוצגה במאמר היא דוגמא טובה לצד השני של המטבע של חופש הביטוי וה"יתרונות" של הרשת. זה הגבול שיש לשים לדבר. כל אחד יודע מתי הוא משמיץ ו"מלכלך" על האחר גם אם הוא לא יודע שזה נקרא "לשון הרע".

        1/2/10 10:30:

      לדעתי הצעת החוק הזו פגמה במשהו בערך של האינטרנט, המטרה של האינטרנט זה לאפשר חופש ביטוי מעבר מידע בצורה חשופה וללא מגבלות, האינטרנט היה אמור להיות הבמה לאדם הפשוט להביא את דעתו, במקום זאת היום האדם הפשוט צריך לחשוב פעמים  (בלי שהוא בכלל מבין מה זה לשון הרע) האם מותר או אסור לו לפרסם.

      אני מסכים שהיה צורך בחוק כזה אבל גם באותה המידה היה צריך להסביר לציבור הרחב מה הכוונה בלשון הרע, איך זה מתבטא ואיפה עובר הגבול, כפי שמדינה שלנו מומחית במשפט עם הרבה מדרונות חלקלקים

        1/2/10 08:16:

      צטט: in1law.co.il 2010-01-31 23:01:31

      השאלה אם ניתן טכנית לדעת מהו המועד והשעה בהם פורסם לשון הרע ?

      אני מניח שכן. במקרה כזה מה שצריך לעשות לדעתי זה לקבוע (אולי בחקיקה) שבעל ה IP הוא האחראי לפרסום לשון הרע אלא אם יוכיח אחרת (בדומה למה שקורה כשרכב עושה עבירת תנועה). דבר כזה יפתור את הבעיה שהצגת במאמר.

      זה יאלץ מקומות כמו קפה אינטרנט לנהל רישום של הגולשים וכך יתאפשר להגיע למפרסם לשון הרע.

       

       

      אהלן זאב, למרות שההצעה שלך מעניינת, אני חושב שהיא קצת מרחיקת לכת ואיננה ישימה שכן אינטרנט אלחוטי מסופק לא רק בבתי קפה אלא גם במרחבים אחרים כגון נמלי תעופה, פארקים ציבוריים (כמו פארק גבעתיים למשל), מוסדות להשכלה גבוהה, קניונים ועוד ועוד- ברור שלא ניתן לעשות רישום של הגולשים. כמו כן, חיוב של אותם גורמים בלשון הרע יביא לתוצאה מיידית אחת- הם פשוט יפסיקו לתת את השירות הזה (למה לקחת את הסיכון?) ומי שיפגע הוא הציבור בכללותו.

       

      לאחרונה נוכחתי בהרצאה של השופטת מיכל אגמון גונן (אשר נתנה את פסק הדין המהפכני בעניין הפריימרליג), שם היא הציעה הליך שמאוד מקובל עלי. לפי ההצעה, יתקיים הליך מקדים, מעין משפט זוטא, רק לעיני השופט בלבד על מנת לראות האם עומד מאחורי כתובת ה-IP בן אדם בשר ודם שאפשר לתבוע או מרחב ציבורי שחבל להשחית בגינו זמן כה רב.

        31/1/10 23:19:

      מעניין עוז. טוב לשמוע ממך.

       

        31/1/10 23:01:

      השאלה אם ניתן טכנית לדעת מהו המועד והשעה בהם פורסם לשון הרע ?

      אני מניח שכן. במקרה כזה מה שצריך לעשות לדעתי זה לקבוע (אולי בחקיקה) שבעל ה IP הוא האחראי לפרסום לשון הרע אלא אם יוכיח אחרת (בדומה למה שקורה כשרכב עושה עבירת תנועה). דבר כזה יפתור את הבעיה שהצגת במאמר.

      זה יאלץ מקומות כמו קפה אינטרנט לנהל רישום של הגולשים וכך יתאפשר להגיע למפרסם לשון הרע.

       

        31/1/10 19:30:

      מילים כדורבנות. מדהים עד כמה נכון.

       

      אריאל

      פרופיל

      עו"ד עוז חיים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות