כשקלואי הציעה שהיא תיסע לכנס המתמטיקה שמתקיים בשדה בוקר באופניים והזמינה אותי להצטרף הסכמתי מייד. יצאנו לדרך כמעט ללא הכנות,מלבד תכנון המסלול ושיפוץ כללי לאופניים הישנות שלנו. כך יצאנו לדרך ביום חמישי בשעה 12:30 בצהרים עם מעט מזון, מפה, שק שינה ואוהל, מדוושים דרומה להרי יהודה. כבר בשעה הראשונה זכינו לתקר בגלגל האחורי והסתבר לנו ששכחנו את מפתח הברגים. בזכות טוב ליבו של אופנוען מזדמן המשכנו בדרכנו כעבור שעה. דיוושנו עד הערב בשטח הררי עוצר נשימה, בין מרבדי פריחה, עמקים ירוקים וגבעות מכוסת חורש ים תיכוני או יערות נטועים. לקראת ערב התחלנו לחפש מקום לישון סמוך למושב אביעזר (עֲדֻלָּם לשעבר). מבט אחד בטירה החרבה שנגלתה לעינינו לא הותיר מקום לספק, הלילה לא צריך לפתוח אוהל, נישן במגדל העוז כיאה לאבירים הרכובים על "סוס". ככל הנראה ישנו ב"חרבת בית בד" הביזנטית,שריד אחרון מהכפר הערבי בית נתיף שהיה במקום עד 48. עם בוקר יצאנו לדרך, סביבנו שרידי צעדת ה-ל"ה השנתית. ביום השני הארץ שינתה צורתה לנגד עינינו, פשטה את מרבדי השיחים והעצים והתמתנה לקראתנו ככל שהדרמנו, עד שלבסוף התערטלה תחתינו במערומיה ארץ מדבר שטוחה ורחבה. אחרי 89 קילומטרים עלינו על כביש אספלט סלול לראשונה מאז צאתנו את ירושלים. המשכנו דרומה, נפרדים מגבעות יהודה כשגדר ההפרדה, המסמלת את גבול הגדה המערבית כצלקת, התעקלה מזרחה לכיוון ים המלח, דיוושנו עד החשיכה. את הלילה בילינו בקרחת יער קסומה דרומית לקיבוץ להב. עד לאמצע הלילה רחש היער סביבנו מצהלות חפלה בדווית שכללה מדורה, מוזיקה ערבית, צחוק, ויכוחים וצעקות. משום מה אני וקלואי הצטנפנו באוהל ושמחנו על החושך העוטף. בבוקר יום שבת המשכנו במסענו. בכביש עוקף באר שבע נתקלנו ברוח דרום מזרחית איומה שהאטה אותנו בעשרה קמ"ש לפחות והפכה את שארית המסע לקשה במיוחד. מצומת הנגב המשכנו דרום מערבה לכיוון ניצנה, קצת אחרי היישוב אשלים נכנסו למדבר לשבעה עשר הקילומטרים האחרונים. מסלול המדבר היה מהמם ביופיו אך התוואי החולי האריך את הדרך והגלגל של קלואי יצא ממקומו שלוש פעמים בגלל הלחץ הרב שנגרם מרכיבה בחולות. בדרך נתקלנו בעדרי גמלים ובחבורות כלבים משוטטים. לקראת היציאה מהנחל החל לרדת גשם זלעפות במדבר, מה שהגביר את הקושי לדווש בבוץ והעלה חשש משיטפון. החלטנו לקצר ולחתוך דרך המדבר ישר אל הכביש, אליו הגענו מספר קילומטרים צפונית לשדה בוקר. את העליות האחרונות למסע עשינו בחושך ובגשם שוטף אבל עם חיוך גדול על השפתיים. לאורך הדרך הרגשתי כי הארץ יפה וטובה אליי וכך גם קלואי, בת זוגי. את החוויות שעברנו, את המפגשים וההרפתקאות, אין בכוחי ובכוונתי להעביר במילים, רק אמליץ לכל אחד לצאת ולחוות זאת בעצמו. פתגם ישן אומר כי "הדרך חכמה מההולך בה", כנראה שהחכמה היא לבחור את הדרך הנכונה ואת חבריך למסע. מספר נתונים ומסקנות: סה"כ:192 ק"מ (מחציתם שבילי שטח) ביומיים וחצי של רכיבה. מהירות ממוצעת 13.7 קמ"ש, מהירות מקסימלית כ 50 קמ"ש נטו שעות רכיבה 14:34 מסקנה– חובה לקנות מכנס רכיבה עם ריפוד במקומות הנכונים (לי לא היה אחד כזה) |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נראה לך שיהיה את אותו אפקט גם באוטובוס?
סחתיין על הציוריות. ועל היעדר הפוליטיקה היחסי.
יופי של מסע.
ראה הוזהרת ממכר!
אילן שאול שוובל
כבר שאלת....
תראה זה מקום יפה ולא ברור, פיזית זה נראה כמו שריד צלבני על יסודות מוקדמים. כל האזור מלא בשרידים ולא חפור. ככל הנראה היה שם גם כפר ערבי עד 48. מה שכתבתי זה מתוך לקטי מידע שאספתי בדיעבד. מידע יותר רציני אפשר אולי למצוא בספרו של וליד ח'אלדי All that eamins .
מה המצב אחי? אתה בארץ? דבר איתי אם אתה בירושלים....
ערן
רגע לא הבנתי - הח'ירבה היא ביזנטית או כפר ערבי מ-48? או שעדיף לא לשאול?...
תודה רבה לך. . .
קשה להבין אם לא מנסים, אני ממליץ בחום.
ערן
הפוסט יומלץ באשכול התגובות כי לצערי התאריך מחודש שעבר.
:))
עד היום אני לא מבינה איך אפשר לדווש כל כך הרבה
אבל קנאתי לאלה שעושים זאת ונהנים מכל חלקת משטח פנימי פורח
שאנחנו בחיים לא נגיע אליו ככה סתם.
פוסט נהדר, ממחיש בכתיבה ציורית טובה את מהלך ההתרחשויות שלהם
והשינה שם בחירבת משהו (אמא'לה).
מומלץ
"הדרך חכמה מההולך בה"
"הדרך חכמה מההולך בה"
"הדרך חכמה מההולך בה"
"הדרך חכמה מההולך בה"
ת'נק יו, מאסטר!
נקרא ונשמע אחלה טיול שבעולם, מי ייתן ויום יבוא ותצליח לגרד גם את עכברי המשרד שיצטרפו אליכם...
אחי! סחתיין.
יופי של חוויה, פעם הבאה תקחו אותי גם.
כל הגבוד!
ישר כוח
אוהב
פליקס