ג'ואן וג'ואל קושן, זוג חברים יקרים ותורמים נכבדים, אשר תרמו בעשור האחרון ובאמצעות הסוכנות היהודית, כספים רבים ותמיכה לפרוייקטים של נוער בסיכון בקרית מלאכי.

מתוך השקפה אידיאולגית וחזון - הם שמו מטרה אל מול עיניהם, לעודד ולתמוך בשיקומם של הנערים הצעירים, על מנת להופכם לאזרחים טובים וחזקים במדינת ישראל.

חגיגת חיי

מאת: ג'ואל קושן 

מאנגלית : עזרא מורד 

בידיעה שהנה אנו אמורים להיות בישראל בסוף ספטמבר 2009, יחד עם נכדנו כדי לחגוג את חגיגת בר המצווה שלו, ג'ואן רעייתי ואני, החלטנו לנסות ולארגן מפגש עם כמה שיותר חברים שלנו בישראל, ובכללם נערים מקריית מלאכי שנסתייעו בנו,  כיוון רצינו מאוד לראות איך הם הסתדרו בחיים.  

כרגיל, התקשרנו לעו"ד רעות שירה מורד לעזור לנו בארגון. רעות נטלה על עצמה את המשימה ואמרה:" הניחו לי את הארגון, אני אסתייע באמי אילנה ויחד נארגן הכול על הצד הטוב ביותר."  

ואכן, הם קיבלו עליהם את האתגר ורתמו את האחות סיגלית לנצל את כישוריה האומנותיים, כדי ליצור הזמנה מיוחדת למוזמנים. אנו כה מוקסמים מעבודתה לפיכך, החלטנו לצרף את הזמנה לכאן.  

בהגיענו לישראל, הודיעה לנו רעות, כי רבים נענו להזמנה ואף אחרים נוספים ביקשו להצטרף אליה. שעת המפגש נקבעה לשמונה בערב של מוצ"ש ה-2 בינואר 2010, לאחר צאת השבת, מפני שרבים וביניהם חיילים, היו צריכים להגיע מחוץ לקריית מלאכי.

כאשר הודיעה לנו רעות את מועד תחילתה של המסיבה, ג'ואן רעייתי גלגלה עיניים ואמרה:" זאת שעת השינה שלי!" רעות , מבלי להניף עפעף מיד הגיבה: "אז תנוחי בצהרים! וזה יהיה בסדר." כך שבילינו את השבת בהמתנה לקראת מה שמצפה לנו בערב .

נקבע כי ניפגש בביתם של אילנה ועזרא מורד בשעה שבע וחצי, ומשם יאספו אותנו בני הזוג מורד לאולם המרוחק אך מספר צעדים מביתם. בשעה היעודה, הגענו אל בית משפחת מורד ונאמר לנו כמעט בצורה מסתורית שעשויים אנו לשהות אצלם עד לשמונה וחצי בערב. לכן, הספקנו ליהנות מקוקטיל עם עזרא ואילנה ובינתיים העלינו זיכרונות וגלגלנו שיחות. 

לקראת השעה שמונה וחצי, חצינו את הרחוב, והגענו לאולם. עלינו אל מדרגות השיש בקומה השנייה והגענו אל הכניסה. תרועת צהלה, מוסיקה, ופרחים קיבלו את פנינו. בכניסה לאולם הבחנו בשולחנות, שסביב כל אחד מהם תריסר כיסאות עליהם ישבו צעירים, בוגרים, הורים וחברים.  השולחנות הוכנו בטעם טוב לארוחת הערב המיועדת.

רעות הגישה זר פרחים  ואחריה, כל אחד מן הצעירים, הריע בחגיגיות לכבודנו. האמת, אימצתי את מוחי להביט סביב ולראות כל אחד ואחד מהמוזמנים.  וכולם היו שם: מיכה, מור, צחי, ניר, קורין, ישראל, דן, אבי, נופר, ועוד ועוד.

הפניתי את המבט אל שולחנות המבוגרים, שם ישבו האחיות לבית משפחת מורד וחלק מבני המשפחה, ישבו שם גם חברינו מנהלת מחלקת הרווחה בקרית מלאכי הגב' יפה כהן ובעלה ונסים , שופטת בית המשפט המחוזי הגב' רחל ברקאי ובעלה קובי והוריהם של חלק מהבוגרים שלפני שנים בהיותם נערים, הואילו להזמין אותנו אל בתיהם.  

בין הבאים, הבחנתי בשתי נשים יוצאות אתיופיה - אמה של שרה נגוסה -טאיו נגוסה וכן באמו של דן - ירדנה גרד. טאיו הייתה לבושה בלבוש אתיופי מסורתי צנוע , עם כיסוי ראש בהתאם לסגנון הנשי של יוצאות אתיופיה אדוקות המסורת.  ג'ואן ואני, מעולם לא ראינו את אמה של שרה מופיעה בפומבי וזה היה מפגש מיוחד שייזכר לשנים. בין הבאים גם מגי - אמו של ישראל שהיא גם ראש לשכתו של ראש העיר.

על הבמה עמד ה- DJ   מנגן שירי ריקודים דרך הוידיאו ולאחר מכן נאומים.  כולנו ישבנו ליד השולחנות הרחבים, לידנו ישבו חברינו עזרא ואילנה מורד, שופטת בית המשפט המחוזי הגברת רחל ברקאי ובעלה קובי ברקאי , דודתי לינדה ראמק והחבר שלה דיויד שהגיע במיוחד מקליפורניה להיות עמנו, מנהלת מחלקת הרווחה בקרית מלאכי הגברת יפה כהן ובעלה נסים כהן .   

בינתיים, שתייה וסלטים על השולחנות, ישראל עיני וניר רחמים קראו דברים שכתבו לכבוד המאורע , ישראל באנגלית וניר בעברית לסירוגין , והמשפטים היו שוטפים. אני זוכר שבאחד הימים כאשר ביקרנו בביתו של ישראל, הוא לא כל כך שלט בשפה האנגלית ואמרתי שעוד נשמע אותו מדקלם נאום באנגלית. הם דיברו בהתלהבות ואנו התפעלנו מן הארגון שנעשה לכבודנו. כולם שיבחו אותנו ואפילו יותר מאשר היה מגיע לנו. כמובן, ישבנו והקשבנו להם בהערכה רבה .  

ומה בא אחר כך, לאחר כיבוי האורות? כן, 15 דקות של מצגת וידיאו. הצעירים אספו מאות תמונות שחיברו אותם למצגת, בה הראו את פעילותם למען העיר, לאורך תשע השנים שחלפו. ההתמקדות במצגת הייתה, בפעילות המגוונת של למידה ופעילות לשירות הציבור שבהדרכתנו.

הלוואי שאכן יכולנו לקחת את כל הקרדיט של הצעירים האלה על עצמנו כי למעשה הייתה זו רעות מורד שניהלה את הפעילות יום יום. היא לוותה אותם והעלתה אותם קדימה. ומה אנו עשינו? רק סיפקנו להם מעט כסף והרבה עידוד. השתתפותנו הייתה לרוב בנטיעת אמונה ביכולתם, להאמין שהם יכולים אם ירצו. והדגשנו: "אתם יכולים להגיע אל מה שבאמת אתם שואפים! כי אם אינכם חולמים אתם לא משיגים !" 

ועל מנת להוסיף קצפת לעוגה, צעירים אלה, הופיעו אישית במחווה של סרטון הוקרה המצולם בוידאו שם בירכונו בשפה האנגלית, כך שאנו יכולים להגיד בסיפוק שהאנגלית שלהם התחילה במה שאנו נטענו בהם והמשכנו לאורך השנים.  ואם תבקרו בבתינו אי- פעם, תראו את מה שהעניקו לנו צעירים אלה, פסל יפה מכסף של כותל העיר העתיקה בירושלים. תשורתם תהיה מוצגת בחדר האורחים שלנו. 

אנו סבורים שנקודת השיא של הערב, היא בהמשך. עוד כאשר החלו להגיש את הארוחה - כמובן בשלבים, צפינו לכאורה למעט שקט, אבל לא בחגיגה ישראלית שבה הצעירים חברינו, רוקדים ומתרגשים לראות איש את רעהו - מפני שלא התראו זמן רב.

ובינתיים מוסיקת רוק וריקודים ללא הפסקה.  המעניין ביותר הוא שהצעירים בהתלהבותם היתרה משכו אותנו אל משטח הריקודים, כאילו היינו אנו בני גילם. הם רקדו עמנו ביחד וכל אחד לחוד, כפי שעשינו פעם לפני מספר שנים בחוף אשקלון. הצעירים אהבו אותנו, שרו, הריעו בהתלהבות. ממש לא יאומן . 

שבנו סחוטים אל הכיסאות שלנו ליד השולחן כדי לטעום משהו מן הארוחה, ואז נקראנו שוב אל קדמת הבמה, הפעם כדי לשאת נאום . ברקאי וכהן ציינו שהן לא ראו מעולם חגיגה כזו של שמחה אמיתית . שני זוגות אלה, בלטו בהשתתפותם כי הם התעניינו בקידום נוער ובפעילות מועצת הנוער לאורך שנות פעילותנו. הם גם חשו את ההתלהבות וההשתתפות הרגשית של הגאווה והאהבה שאנו עדים להם, ולא רק לנו אלא גם איש אל רעהו.

אכן, זאת אגודה מלוכדת של חברים, רעים, שחוו יחד עבר יפה של מסכת פעילות נהדרת לאורך השנים .  

ועוד מצאנו פנאי ג'ואן ואני לא לפספס את המפגש האישי עם חלק מהאהובים שלנו מבין הצעירים, על מנת לתשאל אותם למעשיהם ואיך הם מצליחים.לכן הלכנו סביב השולחנות לדבר אתם אישית .   

הבגרות של כולם בה הבחנו, במשך אותה חצי שעה, הייתה כללית , כי כל נער ונערה עשה משהו מוצלח בחייו. צעירים אלה חלמו והגשימו מעבר לדמיון והם עדיין בשנות העשרים לחייהם. 

מיכה ממן חסון מתמיד, הוא מ"פ בצבא ההגנה לישראל ואחראי על יותר ממאה חיילים. הוא לקח אותם לאמונים קשים והשתתף איתם בקרב האחרון מבלי שיאונה להם חלילה, רע. הוא עוד ישתלב בלימודים גבוהים באוניברסיטה בעוד מספר שנים.  

צחי יפת סיים את שירותו הצבאי והוא מפקד בשירות בתי הסוהר, ואחראי להעברת אסירים ובכללם מחבלים מסוכנים וטרוריסטים אל בתי המשפט ולכלא. צחי הילד העדין הפך לגבר קשוח.  

ישראל עיני נולד כמנהיג וכיום הוא מפקד בצה"ל. הוא מפקד בתותחנים על 80 חיילים והוא עדיין לא בן 21 שנים .  

מור בר ששת סיים שירותו הצבאי, הוא הראשון בחבורה שהתחתן לרעייתו שגם שמה הוא מור. ג'ואן  ואני הוזמנו לחתונה, אך לא יכולנו להגיע לישראל פעמים תוך חודש. ולכן, מתנתנו שקנינו להם בחנות המתנות של 'מקדש סיני', עוד תקשט את שולחן השבת שלהם. כיום מור מלמד צעירים ומבוגרים קשיי יום את הכרת המחשבים.  

ניר רחמים סיים לימודיו בבית הספר ובילה שנת לימודים בפקולטה להנדסה בטכניון בחיפה. הוא התגייס לצבא אל ענף מכונאות תחזוקת הליקופטרים. הוא גם מקווה להצטרף ליחידה עלית של טיס. הוא מתכונן ללמוד מעט אחרי הצבא. ניר הציג אותנו בפני ארוסתו בת אל דהרי שגם היא השתלבה בפעילות הקבוצתית של הנוער בעיר, וכיום גם היא החלה עם תום שירותה הלאומי ללמוד בבר- אילן, והיא עושה זאת על אף נטייתה להיות זמרת בעלת כשרון המסב נחת בקולה לאחרים .  

דן גרד שהוריו עלו מאתיופיה הינו כוכב שסיים לימודיו בבית הספר, והתגייס לתפקיד לוחם בצבא. הוא הבחור היחידי והראשון, יוצא אתיופיה,  שהצטרף ליחידה עילית מובחרת בשירות המודיעין בצבא הישראלי. זו אותה היחידה המובחרת שבה שירת בעבר גם שר הביטחון הישראלי אהוד ברק. קרוב לוודאי שגם דן יעשה קרירה בצבא .  

יוסי יגזאו גם הוא מעולי אתיופיה, גם הוא קצין ומפקד בצבא בחיל הנח"ל, וכעת משמש מ"מ המאמן מתגייסים חדשים בטירונות נח"ל. יוסי הוא גם שחקן כדורגל מצטיין .  

אבי סהלו בחור חינני ושרמנטי ממוצא אתיופי, סיים גם הוא את לימודיו בבית הספר, השתתף שנה במכינה קדם צבאית, וכיום הוא לוחם ומפקד בחטיבת הנחל. 

נופר מאיר אחת הסטודנטיות הראשונות שסיימה לימודים טכנולוגים בצי הימי הישראלי שם שירתה כמפקדת, ועתה היא בשנתה השנייה באוניברסיטה כסטודנטית לאדריכלות. אנו זוכרים אותה לפני תשע שנים, כמי שהייתה יצירתית מאוד. 

נטע בן חמו בחורה תמירה ויפה, התגייסה לצה"ל וכיום היא מאבחנת פסיכוטכנית הממיינת חיילים ומשבצת אותם לתפקידים בצבא. בתפקידה הזה, נטע אמורה לזהות פוטנציאל של נערים צעירים ולשבץ אותם באפיקים המתאימים להם בצבא.  

ולבסוף הבחורה "בתנו" שרה נגוסה, אשר סיימה את שנתה השנייה בטכניון בחיפה בפקולטה לביולוגיה. ובעוד שנה, תוכל להיכנס אל ביה"ס לרפואה בטכניון.  שרה שואפת להיות הרופאה האתיופית הראשונה בישראל שיוצאת מעיירת הפיתוח. זה חלומה. וג'ואן ואני מסייעים לה להגשימו. 

ואני יכול להמשיך עוד ועוד אך המסר ברור. הצעירים הבוגרים האלה לא הכזיבו! הם הגיעו מרקע סוציו אקונומי לא פשוט, ולמרות הכל עלו והצליחו כל אחד לפי חלומו, הגשימו את שאיפותיהם ויכולותיהם. כל אחד בדרכו שלו לקריירה.  ושוב, אנו סברנו שהערב קרוב לסיומו, כי השעה הייתה עשר ושלושים.

ישבנו שוב ליד השולחן ללגום קפה, והנה שוב נקראנו לבמה והפעם זאת הייתה משפחת מורד, שהגישה לנו מתנה: ציור שציירה סיגלית (מורד) אהרוני ושנעשה במיוחד למעננו.

http://cafe.themarker.com/view.php?u=286893

הציור כלל את משפחת מורד, עזרא ואילנה עם חמש בנותיהם מקיפים את ג'ואן ואותי, סביב שולחן ליל הסדר בבית משפחת מורד. בתמונה, ג'ואן מעיינת בזכוכית מגדלת בהגדה של פסח ואני לצידה. אנו בתצוגה מוגדלת ובולטת ומשפחת עזרא ואילנה מורד כמו חמש הבנות מוקטנים יותר.  

כותרת הציור האומנותי המיוחד הזה היא: "מזכרת מפסח יקר עם משפחת מורד בקריית מלאכי – 02 ינואר 2010" . אכן זאת הייתה מתנה מיוחדת, משהו גדול ויוצא מן הכלל, שקבלנו ממשפחת מורד, שהוא יותר מאשר תהילה שאדם יכול לשאוף אליה בעולמנו זה.

דמעות גיל נעצרו בעיננו כאשר מתנה זו הוגשה לנו, ועוד בפני כל- כך הרבה אורחים ואנשים שאנו כה אוהבים ומעריכים. ועתה, כאשר נישאל אם יש לנו משפחה בישראל נוכל להגיד בגאווה: "בודאי שכן!" והציור הזה שכולו עבודת אומנות, מבהיר את המשמעות. אכן, זוהי התשורה האומנותית המיוחדת שאי פעם קיבלתנו ג'ואן ואני .  

זה היה אירוע של ערב  יוצא מן הכלל, שבעונג רב החלטתי לתעד אותו בכתב  כי הוא היה כה משמעותי בחיי שלי ובחיי ג'ואן רעייתי מאז נישואינו. זה דומה בחשיבותו ליום נישואינו ולאירוע של הולדת בנינו ונכדינו, אירוע שהשלים את שמחת חגיגת בר המצווה של נכדנו סם בכותל.  

כאשר שאר האורחים החלו הולכים ובפרט אלה שאמורים לנסוע רחוק, הבחנו שהאמא של שרה - טאיו עדיין ממתינה בשקט ליד השולחן. באופן ספונטני ג'ואן ואני הלכנו לקראתה.

תחילה נרתעתי מן המפגש כי טאיו דברה רק אמהרית  ולא יכלה לתקשר עמנו בשפה אחרת, היא הביטה בנו כמביעה את הערכתה לנו על חלקנו בקידום בתה. שתי הנשים טאיו - אמה של שרה, וג'ואן, נעמדו, חבקו זרועות ונשקו זו את זו במתיקות, כאשר עיניהן דומעות מהתרגשות ומשמחה. הדמעות זלגו על לחייהן, אף כי הן לא דיברו במלים.

הקשר הרגשי שנקשר הינו חזק מברזל. טאיו פנתה לעבר הדלת וג'ואן התמהמה קלות, נפעמת ונרגשת כאילו נפגשה עם שכינת אל. 

כשעזבנו את האולם, שרה נגוסה ניגשה אליי, הניחה ידה על צווארי ולחשה בשקט לאוזני: "אני אוהבת אותך!" ואז, באמת הפעם לא נעצרו הדמעות בעיניי.   

בערב זה, נתברכנו בכבוד מעל למידה, והרי זה מה שכול אדם שואף לו  בחייו עלי אדמות. ניסיוננו בישראל, במשך עשר שנים, האציל את חיינו והעשיר אותם . 

אני יודע שהאל נתן לנו את המתנה הגדולה, לעזור לו בתיקון עולם. ואת זאת עשינו.  

ג'ואל קושן  

ארה"ב

ג'ואן קושן      

                                                                                                 2 בינואר 2010

לחברי היקרים ,

חברי מועצת הנוער של המאה ה-21 בקרית- מלאכי לכולכם מקום מיוחד בלבבנו. 

המסיבה היוצאת מן הכלל שתכננתם ב-2 בינואר שנה זו בקרית-מלאכי, מילאה את לבנו שמחה ורגשות עמוקים של גאווה.

האהבה שחשנו והסיפוק שהרגשנו כשראינו אתכם בשלים ובוגרים, היו עוצרי נשימה. וכשאנו מרעננים את זיכרוננו מאותו ערב, אנו חשים שהכנותיכם הצליחו מעל למשוער.

ואכן, חשנו בהנאה את שמחתכם ואת אושרכם עת רקדתם וגליתם הרבה רעות ושמחה הראויות לכל שבח. אתם גדלתם יחדיו ותמכתם איש ברעהו, פרחתם ושגשגתם כמלאכים.  

ג'ואל ואני רוצים להביע בזה, הרבה תודות לכם. ראשית, אנו מודים לכם בעבור היותכם מה שהנכם. שהרי גרמתם לנו הנאה וסיפוק, במשך תשע השנים שחלפו כפי שהראיתם במצגת.

הופעתכם והישגיכם עם המתנה היפה שהענקתם לנו - של הכותל המוכסף על רקע ירושלים העתיקה, תתפוס מקום חשוב ונכבד בחדרנו, כך שתמיד נביט בה ונזכור אתכם.  

אנו תקווה שרעות מורד הנפלאה שלנו תתרגם אגרתנו זו לעברית ותשגר אותה לכל אחד מכם.

ואנו אומרים - רעות הנפלאה, כי היא אישיות יוצאת מן הכלל שבילתה כה הרבה זמן אתכם ואתנו. אנו מאחלים לה את כל האיחולים הטובים ואנו יודעים כי אתם מצטרפים אלינו בדעתנו זו עליה ובאיחולינו.  

לכן, חברינו , לאחר הבעת מיטב תודתנו לכם, רצוננו שתדעו, שכול אחד מכם מוזמן לשהות בביתנו אם תבקרו בקליפורניה. זאת הזמנה מקרב לב להיות אורחינו בידיעה שיגרם לכם ולנו אושר רב. 

ושוב , מודים לכולכם , כי זה באמת היה ערב מיוחד במינו !

באהבה ובתודה ג'ואן וג'ואל