אנו גדלות על המסר הזה. אישה  כביכול יכולה לעשות הכל. אבל למה היא צריכה לעשות הכל? מה המניע להיות הכל? מה המחיר שהאישה משלמת על זה?. לשלב, לאזן, לרצות  ובסוף לשכוח פשוט להיות. הגוף מראה את אותה לאות, את אותם נזקים של החבאת רגשות, הניסיון למצוא חן בעיני העולם.

כאשר ניסיונות אלו כושלים, ואין אנו מרוצות מעצמנו, מה אנו עושות? "במקום להעמיק את היכרותנו עם הגוף ולחוש בו מבפנים ,אנו מוסיפים לו פרטים מבחוץ. בגדים, בעיקר. אנו מקדישים תשומת לב מרובה לבחירה זהירה ומחמיאה של בגדים, המקרינים תדמית משביעת רצון של עצמנו, בגדים המסיחים את הדעת..." (Bertherat1979, p.61).

הקונפליקט הנשי מתבטא גם בגוף. התבטאות זו יכולה להיות בצורת תחלואים או בחוסר קשר וקשב לגופנו. על מנת להגיע לתדמית הרצויה לנו, או זו המצופה מאיתנו, אנו משכללים את צורתנו החיצונית, בניסיון להסתיר את הכאוס הפנימי."כך, כדי להיות "ייצוגיים", אנו מהלכים בנעליים גבוהות עקב, מעצבים תסרוקות המשתרעות מעבר לצורת הראש, עונדים תכשיטים נוצצים, ריסים מלאכותיים, פיאות נוכריות, וחיוכים מעושים בצבעים סינתטיים. ..בחפשנו דרכים אין ספור להחיות את חיצוניותו של גופנו, כל שאנו מצליחים לעשות ברוב המיקרים הוא להתרחק עוד יותר מפנימיותנו" (Bertherat1979, p.62).