זה היה אחרי הצבא. הכל היה פרוע, מבולבל מידיי, לא בהיר במיוחד, ג'ונגל אמיתי. ואז- החלטתי. אני הופכת את עצמי לאדומה אש. שלא תחשבו שתכננתי איזו מדורה ל"ג בעומרית או משהו, זה היה השיער שלי ולא שום דבר אחר. שיער פרוע, מבולבל מידיי, לא בהיר במיוחד, ג'ונגל אמיתי. מאותו רגע בו החלטתי לשנות את צבע שיערי לאדום, חוויתי את אותה תחושת שינוי כל שנתיים בערך. הייתי אדומה אש, שטנית-דבש, חומה שוקולד וכמעט בלונדינית. ואז היא הגיעה אליי. תקופה גוטית שנמשכה כמה שנים טובות ונותרו בה עד היום סממנים קלים וטהורים. הייתי לובשת רק שחור. בגדים, תחתונים, חזיות, סרטים לשיער, לק לצפורניים וכמובן- שיער. שחור פחם היה ההיי-לייט בחיי. בגלל שאני בהירה עד כדי שקופה, תמיד הייתי בולטת בכל מקום אליו הגעתי. כשהייתי לובשת שמלה שחורה, הייתי גם מקבלת הצעות מגונות עד הזויות, להיות "מלכה" של איזה "עבד" או להצטלם לאיזה מגזין חובב סאדו. בחיי. כל מילה כאן אמיתית ושחורה. אט אט בחלוף השנים, התמתנתי, התרככתי, התפתחתי והשתחררתי מהפחם. הפחם היחיד היה הגרילר השווה שלי ושל בן זוגי. גרילרון חובב פחמים, ענוג ובשרני. הייתה תקופה שבה צבעתי את שיערי רק עם חינות מרוקאיות טיפוסיות מבית אמא, אבל הריח האנטיפטי והמתסכל הותיר בי געגוע לשפופרת המקורית. לפני שנתיים בערך גיליתי את הצבע של לוריאל – CASTING- שהוא ללא אמוניה, מה שעושה אותו מבחינתי יעיל יותר ועדיף יותר על כל צבע אמוני והמוני אחר. ועכשיו, מה אני מגלה?? זרוב הורדרדה, מלכת הבלוגים שהשתתפה בתוכנית "מחוברות", מפרסמת את הצבע הבלתי אמוני הזה והופכת לי מול העיניים מורודה טהורה לשחורה מהממת. אז לקחתי לי צבע, והתחלתי בתיעוד התהליך השחור, ותאמינו לי- אם זרוב צובעת לשחור, אז אני לא יכולה להיות במחוברות עונה שניה????
תחשבו על זה |