כותרות TheMarker >
    ';

    טאי-צ'י מודעות

    בלוג העוסק בענינים של תנועה (טאי-צי) ועבודת מודעות. פרוט נוסף www.innerchi.co.il

    ארכיון

    מי "אני"?

    3 תגובות   יום שני, 1/2/10, 13:20

    מיהו ה-"אני"? מהו אותו הדבר שאני מבין כ-"אני" ומזדהה איתו?  

    אחת לכמה זמן אני חוזר לשאלה זאת הנראית לי משמעותית ביותר בתהליך התפתחות המודעות והרוחניות. 

     

    אנשים טרום תהליך מודעות נוטים לזהות את עצמם עם הרגשות והמחשבות שלהם: אני רגיל לראות את עצמי כטיפוס שחושב, מרגיש ומתנהג בצורות מסוימות.  

     

    במדיטציה אני רואה את המחשבות והרגשות מבלי שאני מזדהה איתן – תשומת-הלב מופנית למתבונן עצמו. במידה מרובה זהו האני אמיתי שלי: אני הוא המתבונן.  

     

    אולם מה יחסי לרגשות ולמחשבות שלי? להתנתק מהן לגמרי הרי זו בריחה מן החיים ומן הגדילה, לטבוע בתוכן הרי זה להאמין לדבר כזב – לסוביקטיביות שלי המושלכת על העולם. 

    נראה לי שדמוי מוצלח ליחס שלנו לעולם הרגשות והמחשבות הוא כמו אל ילדים: הם נשמות שבאו לעולם ואנו אחראים על התפתחותם וגדילתם, אבל הם אינם אנו (העיסוק האובססיבי בכמה הוא דומה לאבא / לאמא נוטה לעתים לשכוח זאת!). 

    גם רגשותינו ומחשבותינו במצב דומה, שכן ישנו איזה אלמנט של זרות בינם וביני: הם נובעים מתוכי אבל אין שום סיבה שאני אזהה אותם כעצמי. מצד שני, מלוא אחריותי עליהם: אני צריך להתיחס אליהם, לטפל בהם ולהחליט לאיזה בי"ס לשלוח אותם. 

     

    למה כל זה חשוב? 

    כי כאשר הסתכלות זו מעוגנת בתוכנו נעשה ברור ההבדל בין ההבט הסוביקטיבי שלי עליו יש לי השפעה ויכולת להשפיע ולשנות, ובין ההבט האוביקטיבי של המציאות החיצונית, שעליו באופן בסיסי אין לי שליטה. עפר פועל, חושב, מרגיש בצורות מסוימות ואני יכול באופן מודע להחליט לשנות ולעצב צורות אלו מחדש – זו אחריותי הגדולה בתהליך המודעות האישי. לעומת זאת, לגבי תוצאות פעולותי בעולם אני יכול רק לקוות. 

    מכיוון אחר, דרך האמצע מאפשרת לא להבלע אל תוך הדרמות שאנו מיצרים ללא הרף בחיינו ומצד שני גם לא להדחיק אותן. היא מפתחת את היכולת לראות את הדברים נכוחה: מה סוביקטיבי ומהאוביקטיבי, ומאפשרת להתמקד במה שניתן לשינוי ושבאחריותנו כיצורים חושבים ומודעים לשנותו. 

    בהצלחה! 

        עפר

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/2/10 16:59:


      נפלא!

       

      ממליצה בנושא לקרוא את הספר- "אני הוא זה" של ניסרגדטה מהאראג'-

       

      "החכמה אומרת: אני כלום. האהבה אומרת: אני הכל. בין שני אלה החיים שלי זורמים".

       

      *

       

        5/2/10 01:33:

      צטט: נילימה 2010-02-03 08:13:43


      היי עופר,

       

      החיים דרך החקירה וההתבוננות פורצים את גבולות הידוע,

      ומעמיקים בקנקנו של היקום תוך חיטוט מתמיד באנגימות ..

       

      זוהי דרכי בשנים האחרונות ומנסיון החוויה האישית,תגובתי.

       

      בהצהרה ב'אני הוא המתבונן' בעיתיות קלה כי עדיין נותר אני.

      במה שונה ה'אני' הזה מה'אני' הקודם ??

      במה שונה ההזדהות....??

       

      מי שהינך אינו יכול להתפס ע"י הדעת 

      שכן כול מה שבדעת יש לו שם וצורה.

       

      ...

       

      האם המחשבות הן פרטיות שלך,שלי ?

      האם אני החושב ??

      האם לא יותר נכון כי אני נחשב ע"י המחשבות.

      האין ההזדהות עם המחשבות יוצרת את מחשבת ה'אני החושב'.

      אהה ,את המחשבה הזו אני מכיר. זה אמרתי כש... 

       

      במדיטציה אתה עד לתנועה של התודעה ולמחשבות החולפות

      האין המיינד מנסה למשוך אותך פנימה,לפתות ,שתדבר,שתזדהה

      האם יש לאותן המחשבות כול קשר לרגע הזה ???

       

      יכולת החשיבה היא כלי נפלא.

      כשהחשיבה צלולה, אין גבולות, אין מחסומים.

       הכול ניתן וללא מאמץ.

      הבעייה נובעת מההזדהות המוטעית

      עם הגוף,הרגשות,החושב(מיינד),עם ה'אני'

      המיינד הוא דואלי וכן כול עולמו

      טוב ורע

      סובייקט ואובייקט

      שחור לבן

      חי מת 

       

      השינוי האמיתי החיוני לנו על מנת להתעורר

      הוא אולי פשוט להתבונן מנקודת התייחסות עצמית אחרת .

       

      אני לא הגוף, אני לא החושים ואני לא המחשבות ... 

       

      ועכשיו אפשר לשאול -

      WHO IS IN

       

      אום שנטי שנטי שנטי

       

       

       

       למתעניינים כתבתי תגובה לדברי נילימה - כאן.

        3/2/10 08:13:

      היי עופר,

       

      החיים דרך החקירה וההתבוננות פורצים את גבולות הידוע,

      ומעמיקים בקנקנו של היקום תוך חיטוט מתמיד באנגימות ..

       

      זוהי דרכי בשנים האחרונות ומנסיון החוויה האישית,תגובתי.

       

      בהצהרה ב'אני הוא המתבונן' בעיתיות קלה כי עדיין נותר אני.

      במה שונה ה'אני' הזה מה'אני' הקודם ??

      במה שונה ההזדהות....??

       

      מי שהינך אינו יכול להתפס ע"י הדעת 

      שכן כול מה שבדעת יש לו שם וצורה.

       

      אולי במקום לנסות ולהגדיר את מי שהינך

      אולי תנסה להגיד מה אתה לא.

       

       כוחו של המיינד בלתעתע הוא עצום

      שכן ברגע שתתפוס אותו הוא יפסיק מלהיות..

       

      האם המחשבות הן פרטיות שלך,שלי ?

      האם אני החושב ??

      האם לא יותר נכון כי אני נחשב ע"י המחשבות.

      האין ההזדהות עם המחשבות יוצרת את מחשבת ה'אני החושב'.

      אהה ,את המחשבה הזו אני מכיר. זה אמרתי כש... 

       

      במדיטציה אתה עד לתנועה של התודעה ולמחשבות החולפות

      האין המיינד מנסה למשוך אותך פנימה,לפתות ,שתדבר,שתזדהה

      האם יש לאותן המחשבות כול קשר לרגע הזה ???

       

      יכולת החשיבה היא כלי נפלא.

      כשהחשיבה צלולה, אין גבולות, אין מחסומים.

       הכול ניתן וללא מאמץ.

      הבעייה נובעת מההזדהות המוטעית

      עם הגוף,הרגשות,החושב(מיינד),עם ה'אני'

      המיינד הוא דואלי וכן כול עולמו

      טוב ורע

      סובייקט ואובייקט

      שחור לבן

      חי מת 

       

      השינוי האמיתי החיוני לנו על מנת להתעורר

      הוא אולי פשוט להתבונן מנקודת התייחסות עצמית אחרת .

       

      אני לא הגוף,אני לא החושים ואני לא המחשבות ... 

       

      ועכשיו אפשר לשאול -

      WHO IS IN

       

      אום שנטי שנטי שנטי

       

       

      פרופיל

      עפר שמאי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות