
אחד ביקש להתקבל למנזר השתקנים.
-"אחי היקר",אמר לו ראש המנזר "מדובר במנזר הדממה, אתה מוזמן להצטרף אלינו בתנאי שלא תדבר עד שתקבל רשות לכך".
חמש שנים חולפות בדממה מוחלטת עד שראש המנזר סוף סוף פונה אליו ואומר לו:"אחי היקר,אחרי חמש שנים אתה רשאי לומר שתי מילים" אמר האיש:"המיטה קשה".
"צר לי לשמוע" אומר ראש המנזר "נדאג לך למיטה נוחה יותר" חלפו עוד חמש שנים והאיש נקרא שוב למשרדו של ראש המנזר שהירשה לו להגות עוד שתי מילים.. "האוכל קר" אמר,ומיד קיבל הבטחה שהמצב ישתפר. שוב עברו להם חמש שנים והאיש מוזמן שוב לומר שתי מילים. אני עוזב" אומר האיש.אמר לו ראש המנזר:"עדיף ככה,מאז שהגעת אתה רק מקטר"
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה, אני אוהב את הסיפור
מסמל בעיני את הדרך שבה אנו שמים עלינו מסגרות
ללא מתן הדעת האם הם עונים לצרכים האישיים שלנו.
אלעזר
אם היה מותר לו לומר ארבע מילים היה יכול לצאת כבר אחרי 5 השנים הראשונות
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
גדול................
עדיף לשתוק...........................
אסתי
דרך הצבע
תודה ענבל יקרה :)
אכן :-)
יש הבדל מהותי בין שתיקה נאצלת, שמהותה שתיקה של ההכרה מתוך רצון להתבונן בעולם ללא שיפוט, לבין שתיקה של הפה, שיכולה לקבל משמעויות שונות.
ככל הנראה לאורך הזמן שתיקתו
היתה שתיקה רועמת
ולא שתיקה במובנה ההכרתי
:) :)
גדול!!!
:-)
שרי
שעשע אותי.*
אז עדיף שלא ללכת לשם, אה?
באמת עדיף שישתוק(:
יופי של תובנה וסיפור.