פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 994 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1058 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
ביתן ציור
| עינב הזמינה אותי לקיבוץ שלה, שדה אליהו, לראות את "ביתן הציור" של מלכה האס . מלכה היא אשת חינוך שמדברת על החשיבות שבפעילות בחומרי האמנות לילד. יש לה משנה סדורה וברורה על האופן שזה צריך להיעשות. ביתן הציור, זה מקום קטן במבנה של מגדל מים, בו מציירים ילדים כבר למעלה מ-30 שנה. הביתן מסודר לפי העקרונות שלה לגבי אירגון והגשת חומרים. זה מקום צנוע ופשוט, בו לכל פרט יש משמעות והיגיון. אפשר לבקר את ההקפדה ולהגיד שהיא מוגזמת. אבל לדעתי, דווקא בעולם רווי השפע והגירויים, יש לנו הרבה מה ללמוד ממנה. בכל-אופן זה מקום מעורר השראה, לכל מי שעוסק בחינוך לאמנות (כולל את כל ההורים). מחלונות הביתן נשקף נוף הקיבוץ, ונוצר קשר בין הפנים לחוץ, שבעיני הוא גם קשר בין עולם פנימי של העוסק בציור לבין הסביבה -העולם שבחוץ. בין היחיד לקהילה. |
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזו פשטות ואיזה עושר.
מדהים.
רוצה להיות שם.
מקום מקסים ,פעילות מבורכת
איזה מקום קסום, אני מדמיינת את הריח של הצבעים.
מסכימה עם הביקורת שלך. העידוד המופרז ליצירה באינסופ חומרים במטרה להכין תוצרים שייראו כמו משהו הוא בעיני פספוס של תהליך חד פעמי של חקירה וגילוי של ילד עם חומר, של ילש עם עצמו, של ילד עם עולם.
יש היום גישות שרואות באינדיבידואל המצאה מערבית מודרנית ושיותר חשוב לפתח בחינוך לאמנות הבנה כלפי העולם החזותי והקשרים חברתיים ופחות את נפש הילד, עולמו הפנימי וכו.
זה דווקא מזכיר לי את הפלטה שלך. זה נכון שיש שם קצת תחושה של כניסה למערה, לעולם אחר
את המשנה של מלכה האס מלמדים עד היום בסמינר הקיבוצים "אורנים" ואולי בעוד מקומות.
זוכרת שקראתי מזמן בכתביה (עקב סניליות קלה - לא זוכרת פרטים) אבל ללא ספק אם היו מיישמים יותר את הגישה שלה לחינוך לאומנות לילדים, היו גדלי בני אדם הרבה יותר יצירתיים ורבה פחות דוגמטיים.
מה שעושה החינוך ליצירה הנהוג בכל מקום הוא סירוס האינדיבידואליות ועידוד לבינוניות!
אזלו כוכבי - דווקא מגיע פה אחד שמנמן....
ממש עושה חשק להיות ילדה בקיבוץ שלה!