ראשית אני חייבת לציין שהייתי בטוחה שחודשים לא כתבתי ועכשיו שבדקתי זה רק חודש וחצי.

התקופה הרגישה כמו נצח.

הסיבה לכך שלא כתבתי חודש וחצי נעוצה בסוף הפוסט האחרון : הייתי בלחץ.

היו לי עבודות להגשה בכל קורס, חלק א' בפרויקט גמר להגיש וכמובן 4 מבחנים.

במבחנים פעם ראשונה שהיה לי מחשב נייד ומדפסת מדיקנאט הסטודנטים להקל עליי.

וזה הכן הקל.

מזל שיש לי חברים טובים ובמיוחד ידיד טוב , עמרי, שעזר לי לסחוב את המדפסת והמחשב לכל מבחן וחזרה גם כשהוא לא עשה איתי את המבחנים (רק 1 מתוך 4 עשינו ביחד).

אני שמחה לומר שאת כל העבודות והמבחנים לסמסטר זה סיימתי.

בנתיים יש לי שני ציונים 86 ו80 ואני מאוד מרוצה.

בזמן שהייתי בין עבודה לעבודה למבחן הרגשתי שאני לא יכולה לבזבז את ה"כח" שעוד נותר בידיים על כתיבת פוסט או ציור או כל פעילות שלא קשורה ללימודים. כך שאני מתרגשת לחזור לקצת חופש.

הסמסטר היה מאוד קשה פיזית.

הרגליים והידיים הקשו עליי מאוד. בנוסף הצטרפו הכתפיים עם כאבים קשים.

לאחרונה מפרק ירך שמאל החליט שהכאב שנתן לי עד היום לא מספיק ומצבו החמיר.

העור שלי נהיה גם רגיש יותר והתחבושות שאני שמה על הידיים מציקות לי. החלטתי שאני חייבת לצמצם את השימוש בהן ולנוח יותר. עכשיו אני איתן כי אני חייבת על מנת לכתוב.

המשכתי בטיפולי שיאצו ודיקור והטיפולים לא קלים כי יש הרבה כאבים.

עדיין מחכה שמצב ישתפר.

עם הוואטסו עשיתי הפסקה קטנה של 3 שבועות אבל כבר חזרתי.

הסיבה שעשיתי הפסקה נעוצה בדברים החיוביים שקרו בתקופה האחרונה.

בסוף דצמבר ותחילת ינואר היו ימי ההולדת שלי ושל תומר.

בנוסף, להרבה בני משפחה של שנינו היו גם ימי הולדת. אז היו הרבה מסיבות!

המתנה שקיבלתי מתומר היא מתנה שנשארת לכל החיים.

כמובן שאני בחרתי ועיצבתי, הוא פשוט הציע שזה יהיה מתנת היומולדת.

הקעקוע מסמל את הקשר החזק שיש לי עם המשפחה:

מורית היא הצמח בגווני חום, איריס היא בסגול (אירוס), הברקים מסמלים את אחי ברק והדס היא הפרח הלבן שמופיע פעמיים היא החברה הכי טובה שלי מגיל 4 אז אני מחשיבה אותה גם כאחות.

ובאמצע יש את הנרקיס מלך הביצה.

אני מזמינה את כולם לראות את המקור באתר הצלליות שאחי והמשפחה הקימו לזכר סבתא.

סבתא שרה הייתה עושה מופע צלליות הרבה מאוד שנים ואחת הצגות היתה "נרקיס מלך הביצה"

הנרקיס מציל את מלך הצפרדעים כשריחו הטוב מרפה את המלך. הרגשתי סימבוליות שאולי הנרקיס "ירפה" לי את הפיברו. ובאמת הוא עושה לי טוב.

כתבתי פעם ואני אסביר שוב כי הרבה אנשים לא מבינים למה אני, שסובלת מכל כך הרבה כאבים, בוחרת לקבל את הכאב הנוסף שבא עם עשיית הקעקוע.

1. יש תוצאה טובה לכאב בניגוד לשאר הכאבים שלי שמרגישים חסרי תועלת לחלוטין.

1. 2. הכאב הוא חיצוני, רק בעור, בניגוד לשאר הכאבים שמענים אותי מבפנים החוצה.
2. 3. בגלל הכאב הקיצוני באזור הקעקוע ליומיים בערך לא ממש הרגשתי את כאבי הפיברו.
3. 4. אני חושבת שקעקועים זה דבר יפה, ושזו אומנות על הגוף. והכי חשוב, לי זה עשה טוב ואני שמחה שיש לי "זר פרחים" וחגיגת הקשרים שלי עם המשפחה.

אז תודה לתומר שתומך בי ואפשר לי לעשות את זה ותודה למשפחה שלי שאוהבת ותומכת בי תמיד, ובמיוחד כשאני עושה דברים שלעיתים לא קולעים לטעמם.

נ.ב. ההפסקה בוואטסו כי צריך לתת לקעקוע שבועיים להחלים לפני שנכנסים לבריכה, והיה שווה את זה.

ולסיום, האור בקצה המנהרה.

 לסיום התואר והחיים בבאר שבע נותרו 179 יום, 2 מבחנים, סמינריון ופרויקט גמר.

ולכן רואים את הסוף.

ואני מתחילה לראות או לדמיין את ההתחלה החדשה עם תומר (וארבעת החתולים) במרכז הארץ, קרוב לחברים ולמשפחה.

אני מלאת ציפיה.