בעוד מספר שבועות יחול יום הזיכרון לסבתא שלי ולכן החלטתי להקדיש לה את הפוסט הזה

הוא עדיין יהיה קשור לסרטים, בסרט הגמר הדוקומנטרי של שנה ב' בבית הספר לקולנוע צילמתי את סבתא ואבא שלי לסרט.

סופשבוע עם סבתא

סבתא שלי היתה אישה מאד מיוחדת, מהזן שהולך ונעלם מהעולם. היא עלתה לארץ בשנות השלושים של המאה הקודמת מגרמניה במסגרת העלייה הייקית הגדולה לישראל, לאחר זמן מסויים בארץ הכירה את בעלה ולהם נולד בן יחיד - אבא שלי. כאשר היה אבי בן 13 נפטר אביו וכך נותרו הוא ואימו לבדם. אתם יכולים לתאר לעצמכם אילו יחסים מיוחדים יש בין בן לאימו בתא משפחתי קטן כזה.

סבתא מעולם לא נישאה שוב ותמיד היתה שם בשבילנו הנכדים, אני זוכר את היום שבו קניתי מחשב הביתה בכסף שקיבלתי לבר מצווה, סבתא שהיתה אז בשנות השמונים שלה הגיעה אלינו הביתה התישבה אל מול המחשב וואמרה לי " נו עכשיו תלמד אותי איך משתמשים בזה".באותם ימים היא עדיין השתמשה במכונת כתיבה, הגישה שלה לחיים היתה מאד עניינית ולא מפונקת -ייקית. תמיד היתה מוכנה ללמוד משהו חדש והמושג לא יכול לא היה קיים אצלה. לאורך כל חייה בישראל היא שימשה כמורה למתמטיקה ופיזיקה, היא לימדה בבית ספר באשקלון והכינה את התלמידיים לבגרות ב 5 יחידות. היא פרשה מההוראה בגיל 84, היה לה קצת קשה עם הנסיעות באוטובוס.

הסרט הדוקומנטרי עוקב אחרי סופשבוע אחד ביחסים המורכבים שבין בן יחיד לאימו, הנטל והאחריות לאם המבוגרת נופל עליו וכך גם הקשיים שבהתמודדות עם אם עקשנית ייקית שיודעת בדיוק את מה שהיא רוצה, יחסי האבה הגדולים אך הקשיים מגיעים אל המסך דרך סצינות קטנות ומיוחדות שמעבירות את הקשר המורכב הזה.

הסרט זיכה אותי בהזמנה לתוכנית "מבחן בד" שם הוקרן וזכה לשבחים רבים מאנשי מקצוע ומורים

הסרט לא ניתן לצפייה ברשת.... אולי בקרוב.

אוהד