18 תגובות   יום שלישי, 2/2/10, 07:30


לפני שניפצעתי אהבתי לרקוד

ורקדתי....ורקדתי בכל הזדמנות

ריקודי עם,דיסקו,וואלסים טנגו וכמובן

בשמחות את המזרחית ועוד.

כבר 7 שנים שאני רק צופה ברקדנים.

ליבי רוקד לו בתוך החזה ,הראות נושמות

לפי הקצב ולפעמים אני מנגב את המצח מזיעה

לאחר הריקוד.

לפני כשנה וחצי החלטתי לשנות את חיי ולמצוא דרך

אחרת לחיות...להיות שמח,מאושר ומחייך.

מצאתי ולא אפרט כרגע.

אבל קיבלתי אומץ וקמתי לרקוד עם זוגתי.

נכון בהתחלה החזקתי קב אחד

ואחר כך נישענתי עליה,חיבקתי אותה

וכולם הסתכלו וחשבו ...איזו אהבה....

נפלתי פעם או פעמיים,צחקתי וממשיך

לאט לאט לעשות כמה צעדי ריקוד מידי פעם

ככה בשביל הנשמה.

אני מציע שמי שמרגיש/ה חנוק/ה לקום ,להצטרף

לחוג ריקודי עם או שנות ה60 כי טראנס זה לא

בדיוק ריקוד.

קחו את הבן/ת זוג ותזיזו את האיברים.

תקבלו גם כושר,גם תשפרו נשימה וגם

להחיות את הנשמה.

בונוס לרוקדים ריקודי עם....תילמדו ככה על

שירי א"י ותכירו שירים ות'מילים.

ולסיום מצורף דוגמא לרקדן.

אם הוא הצליח גם אתם יכולים....צופי הטלויזיה

,אנשי כורסאות הבטטה.

http://www.youtube.com/watch?v=gAgcQAjBTF8

דרג את התוכן: