כנראה שיש השלכות לעבודה מהבית. לדוגמה, להיפגש פנים מול פנים עם פורץ שמגיע לביקור ב16:00. באור יום. אני בסלון, בענייני עבודה, ופתאום רעש גדול של התפרצות לדירה וקולות דיבור חזקים. קמתי מיד וצעקתי "מה זה" (ולא "מי זה", כי נראה לי קלוש שפורץ ישיב "זה אני..") התקדמתי לעבר הדלת ואז ראיתי אותו - גבר כבן 35, גבוה, סוודר עם פסים לרוחב, גוונים ירוק/אפור/כחול (הזיהוי המדוייק הזה הוביל אח"כ לכמעט צל"ש משוטר). האורח הבלתי רצוי התחיל מתנצל בשפה גבוהה מדי "גברתי, סליחה, אני ממש מצטער" (מה שמיד הגביר את החשד). במהירות טרקתי את הדלת והוספתי את השרשרת כדי לא להתעכב עד שאגיע למפתח. הוא, מעברה השני של הדלת, לא נשמע בורח או בתנועה. לקח לי שנייה ארוכה לחשוב מה בדיוק קרה ואז החלטתי לצלצל חינם למשטרה. לא עולה לי כסף. ברגע שענתה המוקדנית (ממש לקח רגע. מרשים ומרגיע לדעת) הבנתי שאכן זו פריצה. שמעתי את עצמי מדווחת ש"כנראה מישהו ניסה לפרוץ לי לדירה עכשיו וכו'" ולאט לאט הבנתי ששום מקרה ושום נעליים, הגבר המסתורי בא לעשות קניות אצלי בבית באמצע היום. בעוד אנחנו מדברות ואני מפרטת מאיזה אריג עשוי הסוודר שלו ומה גודל השקית (נייר, לא פלסטיק, סחטיין עליו) שהחזיק ביד (בכל זאת, יצא לשופינג), עברתי בין החלונות והמרפסות שבדירה בחיפוש אחריו. המוקדנית מצידה, לוחצת עליי לקבל תזמון מדויק של הארוע ואני מסבירה שזה קרה בערך לפני 10 דקות. "10 דקות? ורק עכשיו את מתקשרת??" המשכתי בינתיים לחפש אחריו מהמרפסות והתמקמתי במרפסת שפונה לרחוב הראשי. ישר חייגתי 100 (שוב, זה חינם) והרגשתי בבית (יותר נכון לחוצה ובאקסטזה)- בלי שלום, בלי הלו, מיד צעקתי "אני רואה אותו!".. והם אשכרה הבינו אותי (מה, אני המאזינה היחידה על הקו היום?) והעבירו אותי למרכזנית או כל תואר אחר שיש לה והיא קישרה אותי לאנשים שבשטח. שני אופנוענים מסוקסים עם ז'קטים שחורים עצרו בדיוק מול אותה כניסה אליה פסע החשוד. ובעוד אני מדווחת על המיקום, אני שומעת את ההד של עצמי מהרחוב. מסתבר שהשניים- שוטרים. בדיוק בזמן ובדיוק במקום. ומיד מרדף. אחד רץ אחריו אל עבר חצר הבניין, השני מדווח בקצרה בקשר ומצטרף לריצה. מכיוון שכבר איבדתי קשר עין עם ההתרחשות, ירדתי לרחוב והמתנתי לאקשן (מה אני בעונש..?) פתאום רעש חבטה אדיר ואחרי דקות קצרות אחד השוטרים מתקרב כשהוא אוחז באפו. דם! ידעתי. אלימות. כל זה היה במרחק נגיעה מהסלון שלי. בדיעבד התברר שלא אלימות ולא נעליים- במהלך המרדף אותו שוטר התנגש בחפץ כלשהו (עץ??). באותו זמן בדיוק החשוד ירד באותה אלגנטיות מהבניין ישר לידי השוטר האמיץ השני וכך תם מסע הקניות שלו להיום. אז הובל חשוד מס' 1 לאחר כבוד ואני קפצתי בתגובה "זה הוא!". השוטר שהוביל אותו מיד צעק לעבר השוטרת שברחוב "תרחיקי אותה מפה, שהוא לא יראה אותה".. (קצת מאוחר בהתחשב שהוא כבר ביקר אצלי בבית..). אח"כ גבו ממני עדות בבית (כל הזמן הזה החשוד התייבש בניידת. מגיע לו. וכל הפרטים שזכרתי ושיחזרתי לקחו הרבה זמן..) השוטר האמיץ עמית אמר שהייתי מקסימה ושהלוואי שכולם יעקבו כ"כ צמוד אחרי המקרים שהם מדווחים עליהם ויעזרו לאתר את הפורצים. השלל בארוע: שני טלפונים ניידים. כנראה לא שלו.הפינאלה: זיהוי פלילי הגיע מספר שעות מאוחר יותר ומרח הרבה אלומיניום על הדלת שלי. תובנות: סביר להניח שהפורץ המנומס יחזור לרחובות בשעות הקרובות. משטרת ישראל (או לפחות שני השוטרים, או לפחות זה שלא נחבט בעץ) עושה עבודה מקסימה. לשוטרת שלקחה ממני עדות בוודאי נתפס השריר ביד מרוב כתיבה. אה, כן, ובאמת הגיע הזמן להתחנן לבעל הדירה שיחליף לנו את הדלת המצ'וקמ'קת לפלדלת חסינה/חסומה/חסונה. עכשיו גם משטרת ישראל אומרת את זה..
|