ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
עוד מילדותי יש לי חלומות חוזרים. הם תמיד קשורים לדברים רעים, לפחדים קמאיים, לסצנות ממש רעות מהרזומה האישי, הלא נעים שלי. הם גם נורא פרוידאניים, החלומות האלה, עם כל הסמלים הנכונים, ממש לפי הספר. . והם גם נורא אמיתיים. עד אימה, אמיתיים. אבל אתחיל בקטנה, חלום רע משעשע כזה שרדף אותי במשך שנים אחרי השחרור. הוא היה פשוט לגמרי: אני עדיין חייל, אמור לקבל את פקודת השחרור שלי - והיא לא מגיעה. אף אחד בבסיס לא מבין למה, אני כבר מזמן על תקן עציץ משועמם, אבל הימים חולפים והשחרור מתמהמה. אכן גיחי גיחי. אבל די לזוטות. הנה, עכשיו, הסיבה לשמה התכנסנו כאן הערב. החלום שהיה לי לפני כמה ימים. . ובחלומי, יוצאים כל המשפחה להעביר את יום כיפור אצל הקרובים בנתניה. הקרובים הסמי-דתיים בנתניה. ואנחנו כולנו יוצאים בקרוון כזה, בית על גלגלים, וכולנו בבית - ויש נהג, שנוהג בקרוון. כמו מטורף הוא נוהג, כביש מהיר, וגם ירד גשם - אז הכביש חלקלק. ואני אומר לו שיזהר בנהיגה, אבל הוא אדיש אלי. מטורף על הכביש, ואני וכל היקר לי תלויים בכישורי הנהיגה שלו. . איכשהו זה עובר, והגענו. עכשיו, שתבינו - יום כיפור. הם דתיים. משעמם פחד, אני במילא חסר מעש, אז הולך לים. ים תל אביב, אגב. מתחת לכיכר אתרים, כזה. שם מתרחש החלום החוזר הכי גדול שלי, הכי גרוע שלי. חלום הצונאמי. במשך עשורים היה לי אותו על בסיס יומי שבועי כמעט, אבל בשנים האחרונות נפטרתי ממנו. באותו חלום, אני ילד קטן, בערך בן 6 או 7, שנמצא על חוף הים. ואז הים עולה, גל ענק יוצא ממנו, כל החוף מוצף, כל המשפחות בורחות בצעקות, מרימים מהר את המגבות והסדינים והתיקים שלא ירטבו, והמים עולים ועולים בלי הפסק, בסוף כל החוף נשטף, ואני בתוכו גם. . שנים היה לי את החלום הזה, הייתי קם בלילה ממנו, מזיע עם דפיקות לב מטורפות. אז הפעם אני מגיע שוב, לסצנה של אותו חלום. אותו חוף. וזה יום כיפור, אז כל דוכני המזון פתוחים, אבל לא מוכרים בהם כלום. החוף די מלא, לא עמוס. יום כיפור כזה. וכולם מביטים לים, כאילו יודעים מה אמור להתרחש. . אה, בהבדל אחד: אני לא ילד. אני בגילי האמיתי, 35 כזה. ולוקח לי כסא לבן של חוף, ומתיישב בו, ומיטיב את עצמי לאחור, שיהיה לי נוח בגב. . ואז זה מגיע, הים מתחיל לעלות. גל ראשון מגיע אל החוף, שוטף את חציו. אנשים מתחילים להיבהל, לקום. זה עדיין בגדר אי נוחות. אבל אז הגל השני בא, ומהומה. . ובתוך המהומה אני מאתר ילד קטן, אולי בן 6 או 7. אני רואה את עצמי. עצמי לגמרי. כמו שזכרתי את עצמי, כמו בתמונות. ואני כל כך דומה לילד הקטן שלי (בן 4 עכשיו), וכל כך כמוהו. וחסר אונים כזה, וגם יפה. אני זוכר את עצמי נורא מכוער, תמיד היו לי זכרונות של מכוער, אבל במבט המבוגר שלי - אני ילד יפה וחמוד. ומפוחד. . ואני המבוגר לוקח את עצמי הקטן אלי, אל הכסא, ומחבק אותו חזק חזק, ומרגיע אותו. והוא - אני - לאט לאט נרגע, ואפילו צוחק טיפה. ואז הוא - אני - מביט בי, כבאדם זר - הוא לא יודע מי אני! הוא לא מזהה אותי!. . והוא - אני - שואל אותי, בקול הצייצני שלו, "איך ידעת שאני רציתי חיבוק?" . ןאני עונה לו - לי , בקול המבוגר שלי דהיום, "הרי תמיד רצית חיבוק". והייתי מספר לכם עוד מה קרה, ומה היה בסוף הצונאמי, לולא היתה אשתי, אהובתי, מעירה אותי בנקודה זו, אני כבר לא זוכר למה. מצחיק - דווקא את המציאות אני לא זוכר, והחלום עדיין חי בתוכי. |
לכלילדמגיע
בתגובה על קריאה נואשת
אופירבננו
בתגובה על רשמים מגרמניה - עוד חניה מיוחדת
chosen
בתגובה על נבצרות לרגל שיפוצים שטותיים
ירון מורן
בתגובה על הידד פורים
dodido112
בתגובה על הישרדות: אקדמיה
זוהרית רובין
בתגובה על חלום רע טוב
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלום לך,
לא יכולתי להמנע מלראות ולהגיב למשפט שכתבת.
חלומות על צונמי הם נפוצים מאוד - תופתעי עד כמה.
ללא קשר לצונמי ההיסטורי, או לזיכרון גנטי.
כמי שיועצת ומטפלת באמצעות חקר החלומות
מזמינה אותך לבקר באתר שלי
וכמובן לשתף בחלומותייך... בפורום החינמי שלי שם.
שיהיו חלומות טובים שמתגשמים !
זוהרית
www.Dreams-Temple.area.co.il
תודה על השיתוף !
זה לא בדיוק המקום לתת לך את הפירוש,
אבל אשמח לעשות זאת...
כיועצת ומטפלת באמצעות חקר החלומות,
אתה מוזמן לבקר באתר שלי, ובו תמצא
פורום חלומות חינמי - לשתף ולקבל פירוש חינם.
אין לך מה להפסיד, נכון?
שתהיה לך שנה נפלאה וחלומות מתוקים שמתגשמים!
זוהרית
www.Dreams-Temple.area.co.il
*אגב, אזלו לי הכוכבים להיום, אבל אחזור לככב*
הי גם לי היה חלום צונאמי חוזר, ואז בכלל לא ידעתי שיש צונאמי. ייתכן שזה זכרון גנטי.
סאומו, נגמרו לי הכוכבים. כוכב וירטואלי ענק.
רק במציאות שוכחים לחבק אותו, להזכיר לו שהוא רק ילד, נשאר ילד, ואילו אנחנו התבגרנו, קצת, יכולים לחבק ולהרגיע. כבר לא מפוחדים.
חיבוק ענק ממני.
אין לי מושג בחלומות (וזה לא שבמציאות אני מבינה גדולה),
אבל לסיוט חוזר על צונאמי שתיקנת במו מוחך והפכת לחלום עם סוף, ועוד לא סתם סוף, סוף טוב- בטוח יש משמעות מעולה.
רק תזהר שהחלום לא יחזור על עצמו.
חלומות מתוקנים שחוזרים על עצמם זה סיוט.
אין כלל בעיה לפרש את החלום הזה, ואין טעם לעשות את זה כאן. זה הרי ברור, וידוע, לכן, אסיים בזה שהכי הכי זה לאהוב את עצמך. מזהה המון קווי דמיון ביננו. זה טוב. זה רע. מה זה חשוב. מזהה.
"ואז הוא - אני - מביט בי, כבאדם זר - הוא לא יודע מי אני! הוא לא מזהה אותי!."
ברור שהוא לא זיהה - אתה יפה וחמוד.
: )
alonaby
ואני המבוגר לוקח את עצמי הקטן אלי, אל הכסא, ומחבק אותו חזק חזק, ומרגיע אותו. והוא - אני - לאט לאט נרגע, ואפילו צוחק טיפה. ואז הוא - אני - מביט בי, כבאדם זר - הוא לא יודע מי אני! הוא לא מזהה אותי!.
הוא לא מזהה כי עברתה הרבה דברים והתגברתה עליהם..משמע היום אתה בן אדם שונה..
בסופו של יום, או חלום, כולנו צריכים את החיבוק.
לא?
כאשר החרדות והפחדים עולים בגלים, ואין מבוגר שיכיל, יחבק וירגיע אזי החרדות והפחדים מציפים כצונאמי.
היום כאשר החרדות והפחדים עולים, יש לך את עצמך כמבוגר. כנראה שאם יש לך ילדים אתה בנוי לחבק אותם.
הצלחת לתקן, כנראה, את חוויות הילדות שם היה חוסר בחיבוק הזה.
הזדהיתי ( אולי אפילו השלכתי מעצמי... ).
תודה.