| מה היינו עושים ללא נוסטלגיה? מה היינו עושים ללא הזכרות בעבר? כל פעם שאני עוברת במקום שביליתי בו זמן מה בעבר, אני נתקפת רגשות עצב מעורבבים ברגשות חמים. מדוע כל כך כואב להיזכר? האם זה קשור לעובדה שאנחנו לא רוצים שהזמן יעבור, שכן זה אומר שאנחנו מתקרבים צעד אחד נוסף לקראת הזיקנה ולבסוף לקראת המוות. אנחנו יודעים שמה שחווינו בעבר כבר לא יחזור. העבר תמיד נראה לנו טוב יותר מההווה. אם אזכר בפעם הראשונה שאבי קנה מדפסת דיו צבעונית, היה זה חג לכל המשפחה משום שיכולנו להדפיס תמונות וציורים צבעוניים. לאחר תקופה מסוימת אבי החליט שעדיף לקנות מדפסות משולבות שכן הן פרקטיות יותר. כל פעם שאני רואה מדפסת דיו צבעונית אני נזכרת בתקופה שבה דברים כה פשוטים ורגילים הפכו אותנו למאושרים. היום אפילו שיא הטכנולוגיה לא מצליחה לגרום לנו להתרגש. אנחנו הופכים לנוקשים, לאדישים ושום דבר לא מלהיב אותנו. האם יותר מדי מהכל גורם לנו להתרגש מכלום? כל פעם שאני שומעת שיר שמזכיר לי את העבר, צפים זיכרונות מתוקים, גם אם אותה תקופה הייתה מרה. אני חוששת שהנוסטלגיה מתגברת כאשר אנחנו נכנסים לשלב ה הורות . זאת מכיוון שפתאום אנחנו שונים, אנחנו אחרים, לא אותם אנשים שהיינו פעם ולא אותם אנשים שהאזינו למוזיקה, שטיילו, שחיפשו את עצמם ואיבדו את עצמם בכל מקום אפשרי. היום מדובר ב הורות אחרת, אך עדיין קיים החשש לאבד חלק מעצמנו. היום צריך להתמחות ב ניהול משברים , כדי לא להתמוטט מחיי היום יום הסואנים. היום קיימות אפשרויות שונות לכניסה לעולם ההורות, לדוגמה ניתן לקבל תרומת זרע ולהפוך להורה. הרצון להפוך להורה קשורה לעיתים לרצון שלנו לשכפל את עצמנו באמצעות מכונת צילום גנטית ובאמצעות השכפול המשופר לעשות תיקון לכל טעיות חיינו. כך שאם נרצה או לא... יש קשר חזק בין העתיד שלנו לעבר שלנו! |