מאז ומעולם היו גיבורי תרבות - כאלה שילדים הסתכלו עליהם בהערצה, חיקו אותם ושאפו להיות כמוהם כשיגדלו. לדוגמה, שנים רבות ילדים בארה"ב שאפו להיות שוטרים וכבאים. בתקופות שונות בארץ שלנו ילדים שאפו להיות בכירים בצבא או ראש ממשלה. למעשה גיבורי התרבות הם מורי הדרך לילדים, והם גם מבטאים את הערכים שהחברה מטפחת.

אם נשאל ילדים היום מה הם רוצים להיות כשיגדלו, רבים נוטים לענות: "עשיר" או "מפורסם". יהיו כאלה שיענו בעדינות "שחקן או זמר או רקדן" כשהמטרה היא עדין להיות מפורסם. ובכן, מהי התרבות שלנו שמשקפת לילדינו ערכים אלה? מה זה אומר להיות מפורסם? איך זה בא לידי ביטוי בפועל, ולמה ילדים מתכוונים?

מה זה אומר להיות סלב?

ילדים מבלים בממוצע 3.6 שעות צפייה בטלוויזיה ביום, הם מבלים זמן דומה מול מסך המחשב. כמובן שבכמות זמן שכזו הם נחשפים שוב ושוב לאותם דימויים ומסרים: איך נראה ומתנהג "סלב", מי מפורסם, ואיך גם הם יכולים להתקרב לתהילה ולמסור לו אהבה באמצעות שליחת הודעת טקסט. באינטרנט אפשר לדבר עם חברי ה"אח הגדול" ובפייסבוק כל ילדה יכולה להיות "חברה" של כל שחקן או דוגמנית. החשיפה המרובה למדיה מאפשרת תהליך של חינוך, אך חינוך למה? חינוך לכך שלהיות סלב אומר להיות פופולארי, נאהב, להראות טוב, להיות לבוש בכל המותגים, לקבל הרבה דברים בחינם, להרוויח כסף טוב. אך האם זו התמונה המלאה? האם יש עוד צדדים בלהיות מפורסם? וידוי של בלוגרית - שרצתה להיות מפורסמת הביא אותה לתובנות מעניינות:

"כשאני קוראת כתבות על כל מיני מפורסמים למיניהם, ובעיקר כשאני קוראת (או שמא יש לומר - צופה בתמונות פפראצי) ב"רייטינג" וב"פנאי פלוס" - אני עושה "פווווו" גדול. ענק.

כמה לא נעים זה לצאת מהבית ושיקפוץ עלייך צלם.

כמה לא נעים זה היה כשכולם התעסקו בקילוגרמים של נינט.

כמה לא נעים זה שכותבים עלייך שקרים מפה ועד להודעה חדשה.

כמה לא נעים זה כשכל העולם יודע ממי נפרדת, למה, ומתי.

כמה לא נעים זה לראות את עצמך בתמונת פפראצי פוזל/ מכוער/ לבוש נורא.

כמה לא נעים זה לקרוא על האקס שלך ועל החברה החדשה שלו בעיתון.

כמה לא נעים זה כשכולם חושבים שהם יודעים מי אתה כשהם בעצם לא יודעים עליך דבר. . ."

אפשר לדבר עם ילדים גם על הצד הזה: מי שמפורסם ומתוקשר הרבה, יודעים עליו הכול, מזהים אותו ברחוב (גם בימים שאין לו חשק), שאנשים לא בהכרח אוהבים אותו אלא את הדמות שהם חושבים שהוא - במיוחד אם מדובר בשחקן, ועל כך שהפרטיות שלו ושל משפחתו נפגעת. ואם אותו מפורסם עושה טעות (לובש משהו מכוער, פליטת פה, ריב עם השכן) כולם יודעים על כך.

להיות מפורסם - מטרה או אמצעי?

כשילד אומר שהוא רוצה להיות מפורסם או עשיר, למה הוא מתכוון? האם ילדים מבינים שלהיות עשיר ומפורסם הוא לרוב תוצאה של תהליך ועבודה רבה? לא בהכרח, במיוחד לא כשמנצחי "כוכב נולד" הופכים להיות מפורסמים בעונה אחת בלבד. אפשר לדבר עם ילדים על התהליך, על כך שכדי להצליח צריך להתפתח ולפתח כישורים. זה לרוב דורש זמן, למידה והתמדה, הרי שברוב המקרים מה שבא מהר גם עובר מהר. המטרה שההצלחה תחזיק לאורך זמן ולכן צריך לבנות את עצמך ולצבור ידע וניסיון בתחום שלך.

האם להיות מפורסם דורש להתפתח בתחום הבידור בלבד? האם ילד רוצה שיעריכו אותו? אם חשוב לו גם להיות חכם ובעל ידע? אולי יש לו כשרון מיוחד? אולי ניתן לכוון אותו לפתח כישור זה? הרי יש גם רופאים מפורסמים, מדענים בעלי שם בכל העולם, ספורטאים שמגיעים להישגים. האם המושגים "מפורסם" או "עשיר" מקבלים בהכרח משמעות אחרת? לא. המושגים האלה הופכים להיות תוצאה של התפתחות ועבודה קשה - ולא המטרה עצמה.

סוגיה בעייתית בכל הקשור במסע להצלחה היא נושא הפשרה העצמית - כאשר אנשים רבים חוצים את הגבולות המוסריים של עצמם כדי להגיע למטרה להיות מפורסם. בעידן שבו פרסום יכול להיות תוצאה של לחיות את החיים מול מצלמה 24 שעות ביממה או של חשיפה במדיה, המושג "פרטיות" נהיה בעייתי להסביר לילדים. צריך ליידע שבעולם של מפורסמים יש הרבה אתגרים, ושאם ילד יחצה גבולות הוא לא בהכרח יצליח יותר, אך הוא ישלם מכיר כבד. צריך שיזכור שיש לו ערכים ומשפחה ובית שמלווים אותו ועל אלה לא צריך לוותר בשביל תכנית טלוויזיה או תהילה קצרת מועד.  

רבות נאמר ונכתב על "גיבורי הדור" - כוכבי הריאליטי, "סלבס", זמרים מפורסמים וכו'. שאלות רבות נשאלו לגבי הערכים שהם מייצגים עבורנו עם חשש מהתדרדרות התרבות למשהו שטחי ורדוד. יניב ויצמן תאר יפה את החרדה של מישהו שהוא כבר לא ילד אך תוצר של דור העוסק במושגים הנ"ל: הבחור "פרץ בבכי כי לטענתו הוא הוצף בתחושת פספוס חזקה. איך הוא, בחור בן 24, עדיין לא עשה את זה? החיים תכף נגמרים ועדיין לא השיג את כל מה שהעולם יכול להעניק. איך עדיין לא הגשים את כל החלומות? איך עדיין לא מצלמות אותו המצלמות באירועים ולא מסובבים אחריו את הראש ברחוב?" עוד תיאר ויצמן ש'יש פה דור שלם שחי בתחושה שאם לא יעשה אקזיט עד גיל 21 או יככב בטלוויזיה עד גיל 23 הוא לא "עשה את זה"'. התרבות שלנו מייצרת לחץ מאוד כבד על ילדים, ושאיפות שעשויות להיות בעייתיות אם בבית לא יכוונו אותם נכון. סוגיית ה"סלבס" מהווה פתח מצוין לדבר עם הילדים על ערכים, ורצונות, ומקום טוב לחזק את הילד בתכונות הבולטות שלו.

אשמח לשמוע איך אתם מדברים עם ילדיכם על המושגים פרסום והצלחה?