כותרות TheMarker >
    ';

    משולחנה של עורכת

    0

    הסימפוניות הבלתי גמורות

    79 תגובות   יום רביעי, 3/2/10, 12:45

      

    נדמה לכם לעתים שמסתובבים בינינו יותר כותבים מקוראים?

    טעות בידכם - הכותבים רבים הרבה יותר מכפי שניתן להעריך על פני השטח.

     

    הם הגו רעיון מבריק, רק טרם התפנו לרקוח ממנו יצירה ספרותית. הם טוו עלילה מסועפת שרשמו בראשי פרקים, וכבר כתבו כמה עשרות עמודים. הם אנשי מקצוע שחשים רצון עז להעביר אל הכתב את ניסיונם המקצועי יחד עם התובנות שאספו בדרך. הם ישקיעו ויכתבו ממש בקרוב, אחרי שיפחת הלחץ בעבודה, הסבתא תבריא, והם יסיימו סוף סוף להרכיב את השידה מאיקאה. הם פייטנים שחושבים בחרוזים כל הדרך למכולת, מסַפרי סיפורים שממתינים לרגע הנכון להתנפל על המקלדת. הם פנסיונרים שהתיישבו להגשים חלום עתיק יומין.

     

    לאה, אחת מאותה קבוצה של כותבים שמכשול כלשהו בולם את השלמת ספרם, פונה אלי מדי כמה חודשים. יש לה סיפור חיים מרתק, דחוס, רב תהפוכות וייחודי ביותר, לדבריה. כמעט כולו כתוב, נשאר לה רק לסגור קצוות ולסיים אותו כמו שצריך. הבעיה שהסיפור כולו אותנטי, אחד לאחד, ואיך תכתוב לו סוף והיא עודנה חיה? או עובדיה, שמלהטט במילים ומזפזפ בין ז'אנרים שונים של כתיבה, ותמיד לפני שהספיק להשלים את כתיבת הרומן / השיר / הנובלה - הוא כבר מתעופף אל הז'אנר הבא. גם הילה שם, עם הספר שמאגד את כל מה שהסיקה, למדה ולימדה בתחום שלה, ספר שיהיה כרטיס הביקור שלה - כשיראה אור. ובינתיים היא כתבה 1,200 עמודים ולא מצליחה בשום אופן לברור מתוכם את המוץ מהתבן, הרי כולם בניה.

     

     רוב ההגיגים הללו, העלילות המסועפות, התובנות המלומדות, הפיוטים והאוטוביוגרפיות - עולם שלם של מטָה - צוללים למרבה הצער בתהום הנשייה ואינם זוכים לראות אור ולהסתופף על מדפים.

     

    ואני, שלעתים מתהלכת ביניהם, בין הכותבים המתחבטים, כמעט מתפתה לומר להם: "די, עזוב, חדל להתייסר. קום ולך לענייניך ואני אנקה ואנכש את המיותר, אתפור לך סוף נחמד  ואגיש לך את הטקסט ערוך ומוכן. בדומה לגיבור סיפורו של סופר מוכשר ביותר לטעמי, אופיר טושה גפלה, ב"עולם הסוף", שמתפרנס מכתיבת סוֹפים ליצירות ספרות בלתי גמורות.

     

     

    www.yonadoron.co.il

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (79)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/10 23:31:

      אולי   תציעי  להם  לתת  לבן הזוג (חברים שיקראו)  לבחור  3  עד 7  נושאים מקסימום

      ולבחור  את  הכי טובים מכולם ??

      לגבי סיום  הספר: לכתוב  פרק  שיתאר  הכי טוב  איך  צריך  הסיפור  להסתיים

      כדי שבסופו  כולם יהיו מאושרים.....

      וסיום  אחר בו  יתאר  הסופר  ,  איך  להבנתו זה  באמת  יגמר...

      וכששני הפרקים  בסופו....    הקורא יבחר..

      שמעון

       

       

      ואולי  סיום שובב  ??  לקורא הצעיר ברוחו

      http://cafe.themarker.com/image/1863892/

       

        23/10/10 21:38:

      צטט: Zvi Hartman 2010-10-16 08:11:14

      קשה לסופר להיפרד מייציר כפיו- מדמויותיו, וקשה לו לא פחות לקבוע את סוף דרכם בספר

       

      אכן יש כאן פרידה, אבל ההקלה שבשולחן הנקי מפצה עליה. אחרי שנסגרו כל הקצוות - הכול מוכן להתחלה חדשה.

        16/10/10 08:11:
      קשה לסופר להיפרד מייציר כפיו- מדמויותיו, וקשה לו לא פחות לקבוע את סוף דרכם בספר
      וזה סופי?
        15/8/10 09:25:

      צטט: ביליבי 2010-08-14 17:05:01

      להוציא לאור ספר זה כלל לא פשוט בעיקר כי זה להתפשט. לעמוד עירום על שולחן ולהגיד זה אני או חלקים ממני. זה נראה לי הקושי הגדול מלבד מעצורי כתיבה, חוסר זמן, אי יכולת בחירת המילים המדוייקות, רעיון שרץ בראש ולא מוצא לו את המילים הנכונות. לרוב האנשים לעמוד על השולחן בפרהסיה נטו עירום זה קשה ואם לא באמת מתפשטים ומביאים מהבטן את הכתיבה זה לא עובד. לשמחתינו היום יש פתרונות קטנים כמו לכתוב פוסטים, באינטרנט ובכל מיני צורות להזין את רעב הכתיבה והצורך. זה לא דומה כמובן לספר אבל אלו נחמות קטנות ומה כולם רוצים אם לא איזו נחמה?

       

       

      הכול יחסי. הכותב - הן זה שיָלַד ספר והן הבלוגר או העיתונאי - מתערטל בדלת אמותיו. הוא אינו רואה את הקהל והקוראים אינם רואים אותו כותב, אולי כשלשונו משתרבבת בריכוז עילאי. לפני שיחשוף את יציר-מקלדתו יוכל לרפרף, לקצץ, לרכך, ורק אז לשגר. שלא כמו האמנים שעומדים באור הזרקורים ו/או המצלמות בזמן אמת, וכל עיטוש או זיוף, כתם או חריקה, נצפים ומתועדים.

        14/8/10 17:05:
      להוציא לאור ספר זה כלל לא פשוט בעיקר כי זה להתפשט. לעמוד עירום על שולחן ולהגיד זה אני או חלקים ממני. זה נראה לי הקושי הגדול מלבד מעצורי כתיבה, חוסר זמן, אי יכולת בחירת המילים המדוייקות, רעיון שרץ בראש ולא מוצא לו את המילים הנכונות. לרוב האנשים לעמוד על השולחן בפרהסיה נטו עירום זה קשה ואם לא באמת מתפשטים ומביאים מהבטן את הכתיבה זה לא עובד. לשמחתינו היום יש פתרונות קטנים כמו לכתוב פוסטים, באינטרנט ובכל מיני צורות להזין את רעב הכתיבה והצורך. זה לא דומה כמובן לספר אבל אלו נחמות קטנות ומה כולם רוצים אם לא איזו נחמה?
        31/7/10 09:53:

      צטט: cafe2010 2010-07-30 14:22:27

      יצירה ספרותית בעלת ערך מעל הממוצע תגיע ע"י השראה שכופה את עצמה.

      ולא בגלל מניעים חיצוניים כמו כסף, כבוד,שעמום, בקשת הכרה, חסכים מיניים או טעות בבחירת המקצוע הנכון.


      אתה מתאר אוטופיה (טוב, אוטופיה בכפייה), ואולי האלהה של המושג השברירי הזה - השראה.

        31/7/10 09:49:

      צטט: דניאלה סגל 2010-07-29 18:55:33

      יש התחלה חדשה ויש גם אמצע... 

       

       

      כשיש אמצע - ההתחלה כבר אינה חדשה.

        30/7/10 14:22:
      יצירה ספרותית בעלת ערך מעל הממוצע תגיע ע"י השראה שכופה את עצמה.

      ולא בגלל מניעים חיצוניים כמו כסף, כבוד,שעמום, בקשת הכרה, חסכים מיניים או טעות בבחירת המקצוע הנכון.


        29/7/10 18:55:
      יש התחלה חדשה ויש גם אמצע... 
        28/7/10 22:42:

      צטט: דניאלה סגל 2010-07-28 20:20:44

      נראה לי שעם הספר השני אפנה אלייך: סופים זה הכי קשה...(-:

       

       

      אולי קל יותר עם הסוף כשיש התחלה חדשה בשרוול...

        28/7/10 20:20:
      נראה לי שעם הספר השני אפנה אלייך: סופים זה הכי קשה...(-:
        7/7/10 19:11:
      אני לא מתפרנסת מכתיבת סופים, והמעטים שכן יילדתי, מטבע הדברים אינם מתרוצצים בינינו תחת שמי.
      האם יש איזה סוף שלך שפורסם?
        25/6/10 15:21:

      בהצלחה שהשלמת סופים לכותבים
        7/5/10 12:59:


      הגות במיטבה

      סופרת את הצללים

        6/5/10 19:57:

      צטט: רולנדו 2010-05-06 17:29:31

      זה כשרונך הרב והוא אכן ראוי להיות מנוצל (ומשולם..).

       

      לגבי כמות הכותבים מול כמות הקוראים - כשאני קורא כאן חלק מהכותבים בקפה, אני בהחלט מצטער שהם לא קראו את מה שהם כתבו...

       ...אז קרא את החלק השני.

       

       

        6/5/10 17:29:

      זה כשרונך הרב והוא אכן ראוי להיות מנוצל (ומשולם..).

       

      לגבי כמות הכותבים מול כמות הקוראים - כשאני קורא כאן חלק מהכותבים בקפה, אני בהחלט מצטער שהם לא קראו את מה שהם כתבו...

        28/4/10 14:47:

      עולם הווב 0.2 אפשר לאנשים לנסות להביע את עצמם בדרכים שבלוק כתיבה לבדו לא היה מדרבן. זה הקפיץ את מספר הכותבים באחוזים עצומים.

       

       

        28/4/10 08:50:

      צטט: אדם ראשון 2010-04-27 22:47:16


      כל אדם סופר , ורק מעטים יודעים לכתוב..

       

       בטוח שזה לא הפוך?

        27/4/10 22:47:

      כל אדם סופר , ורק מעטים יודעים לכתוב..
        16/4/10 16:29:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-04-15 23:56:38

      צטט: ainmilvado 2010-04-15 15:10:29


      טעות קשה

      תפקידך כעורכת ספרותית אחראית הוא להגיד לכל אותם גרפומנים שמכלים יערות

      ביצירותיהם המודפסות על חשבונם ולבסוף מחולקות לבני המשפחה -  די מספיק עזבו אותנו באמאשלכם

      גם כאן בקפה
      כולם מתפלשים במחמאות ותשבחות שכולם מחלקים לכולם בעבור טקסטים

      שהמורה לספרות שלי מהיסודי היתה קוראת להם מחפירים


      ואת עורכת נכבדה

      את צריכה לצעוק המלך הוא דיסלקט בור ואינו יודע לכתוב

      איש נכבד,

      אתה מציע שכל איש מקצוע ינפה עבור האנושות את כל מה שאיננו ממוקם בראש הפירמידה.

      המוכר במכולת ימכור רק מאכלי גורמה, כולנו נראה רק סרטים שכל המבקרים גמרו עליהם את ההלל ודירגו בחמישה כוכבים, נרכוש רק את עידית המוצרים, והכי חשוב - נחיה כאן בארץ רק באביב. הרי שאר עונות השנה אינן סביבה ראויה לבן-תרבות שמכבד את עצמו.

       

      אהבתי את התגובה שלך..

      לא אוהב משטרת דעות.

      אוהב שיש ביקורת מוערכת ומלומדת, המאפשרת לכל אחד לבחור.

      אבל זכותם של אנשים להביע את עצמם גם אם הם לא "מקצועיים".

        15/4/10 23:56:

      צטט: ainmilvado 2010-04-15 15:10:29


      טעות קשה

      תפקידך כעורכת ספרותית אחראית הוא להגיד לכל אותם גרפומנים שמכלים יערות

      ביצירותיהם המודפסות על חשבונם ולבסוף מחולקות לבני המשפחה -  די מספיק עזבו אותנו באמאשלכם

      גם כאן בקפה
      כולם מתפלשים במחמאות ותשבחות שכולם מחלקים לכולם בעבור טקסטים

      שהמורה לספרות שלי מהיסודי היתה קוראת להם מחפירים


      ואת עורכת נכבדה

      את צריכה לצעוק המלך הוא דיסלקט בור ואינו יודע לכתוב

      איש נכבד,

      אתה מציע שכל איש מקצוע ינפה עבור האנושות את כל מה שאיננו ממוקם בראש הפירמידה.

      המוכר במכולת ימכור רק מאכלי גורמה, כולנו נראה רק סרטים שכל המבקרים גמרו עליהם את ההלל ודירגו בחמישה כוכבים, נרכוש רק את עידית המוצרים, והכי חשוב - נחיה כאן בארץ רק באביב. הרי שאר עונות השנה אינן סביבה ראויה לבן-תרבות שמכבד את עצמו.

       

        15/4/10 15:10:


      טעות קשה

      תפקידך כעורכת ספרותית אחראית הוא להגיד לכל אותם גרפומנים שמכלים יערות

      ביצירותיהם המודפסות על חשבונם ולבסוף מחולקות לבני המשפחה -  די מספיק עזבו אותנו באמאשלכם

      גם כאן בקפה
      כולם מתפלשים במחמאות ותשבחות שכולם מחלקים לכולם בעבור טקסטים

      שהמורה לספרות שלי מהיסודי היתה קוראת להם מחפירים


      ואת עורכת נכבדה

      את צריכה לצעוק המלך הוא דיסלקט בור ואינו יודע לכתוב

        8/4/10 12:12:

      צטט: ghostwriter 2010-04-08 10:51:36

      ואולי זה ההבדל בין הפוטנציאל לבין היכולת להשתמש בו... מתוך ידיעה שבדרך לקרקע חלק ממנו מתפזר באוויר

      לא, רק אל תזכירי את הפוטנציאל ההוא.

      מי מאיתנו לא היה פעם ילד ש"אינו מממש את הפוטנציאל" שלו?

       

        8/4/10 10:51:
      ואולי זה ההבדל בין הפוטנציאל לבין היכולת להשתמש בו... מתוך ידיעה שבדרך לקרקע חלק ממנו מתפזר באוויר
        8/4/10 09:23:

      צטט: יודא אחד 2010-04-08 09:17:26

      כל מחזיקי העט הללו

       מקלידי המילים הללו

       אינם כותבים למען הקוראים

       אלא למען עצמם

        מעין שחרור עצמי..

      ועוד ידובר על כך..

      אל לנו לרפות את ידיהם

       זה עולמם ...

      יערב להם ולקוראים..

      ממני יודא

       נראה שלא במקרה אנשים חוטאים בכתיבה ולא סתם מחזיקים בעט, אלא מושכים בו.

       

        8/4/10 09:17:

      כל מחזיקי העט הללו

       מקלידי המילים הללו

       אינם כותבים למען הקוראים

       אלא למען עצמם

        מעין שחרור עצמי..

      ועוד ידובר על כך..

      אל לנו לרפות את ידיהם

       זה עולמם ...

      יערב להם ולקוראים..

      ממני יודא

        7/4/10 15:25:

      כן, לא תמיד כדאי שהאמנות תחקה את החיים...
        3/4/10 21:03:


      מסתבר שרבים חולמים להיות סופרים :-)

       

      חג שמח!.

       

        3/4/10 16:15:

      צטט: שלומית עוזיאל 2010-04-03 14:44:16

      מישהו חכם שאני מכירה כבר חיווה את דעתו, שבספרים רבים החלק החלש ביותר הוא הסוף. וזאת גם אצל גדולים וטובים ומצליחים. אולי, אם להגג, כי בחיים יש הרבה התחלות, אבל סופים אין כל-כך, תמיד יש המשך. ואכן, קורט וונגוט זצ"ל הציע, ב"ארוחת בוקר של אלופים", שהספרות תחקה את החיים האמיתיים בכך שבמקום לסיים יצירה או להיפרד מדמות משנה, יהיה כתוב "וכו'". 

      אחת הסיבות לקסם המופלא בסרטי וולט דיסני של פעם נובעת מהביטחון שהסוף הברור יהיה טוב והטובים ינצחו את הרעים. צדיק וטוב לו וכדאי לנו להיות טובים ומוסריים, כי אז גם בסרט הפרטי שלנו מעלותינו יזכו לתשׁואות ולהכרה. אז היום איננו מספיק תמימים כדי ליהנות מסוף כזה, אך אם תקחי את הקורא לאורך ספר שלם ותשאירי אותו תלוי על בלימה, מצפה להמשך כשאין לו תשובות, גם לא מרומזות, סביר שהוא יחוש מרומה, כעוס ולא מסופק. וגם הכותב, כך נראה לי, יישן טוב יותר אם ייקח איתו תחושה שסגר מעגל.

       

        3/4/10 14:44:

      מישהו חכם שאני מכירה כבר חיווה את דעתו, שבספרים רבים החלק החלש ביותר הוא הסוף. וזאת גם אצל גדולים וטובים ומצליחים. אולי, אם להגג, כי בחיים יש הרבה התחלות, אבל סופים אין כל-כך, תמיד יש המשך. ואכן, קורט וונגוט זצ"ל הציע, ב"ארוחת בוקר של אלופים", שהספרות תחקה את החיים האמיתיים בכך שבמקום לסיים יצירה או להיפרד מדמות משנה, יהיה כתוב "וכו'". 

        25/3/10 14:25:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-03-25 13:54:59


      מכיר כמה אנשים (ניצולי שואה) שאנשי מקצוע כמוך כתבו להם ביוגרפיות

      וצירפו בכך לחיים שלהם אושר גדול.

      גם נתנו להם הזדמנות להשאיר מילותיהם לדורות הבאים של משפחתם -

      הבעיה היא, לפי מה שהם מעידים - שאם היו צריכים לכתוב לבד לא היו עושים זאת.

      העבודה שאת עושה חשובה מאוד להרבה אנשים.

      בהצלחה!

       תודה לך.

       

        25/3/10 13:54:


      מכיר כמה אנשים (ניצולי שואה) שאנשי מקצוע כמוך כתבו להם ביוגרפיות

      וצירפו בכך לחיים שלהם אושר גדול.

      גם נתנו להם הזדמנות להשאיר מילותיהם לדורות הבאים של משפחתם -

      הבעיה היא, לפי מה שהם מעידים - שאם היו צריכים לכתוב לבד לא היו עושים זאת.

      העבודה שאת עושה חשובה מאוד להרבה אנשים.

      בהצלחה!

        22/3/10 14:21:

      הזדהיתי עם כל מילה בכתבך, על אותם אלו שעדיין לא סיימו את כתיבתם כדי להכניס את הספר להוצ"ל שכן גם אני נמנה עליהם, שלי יש סיפור בהמתנה, שכל משפטיו ואותיותיו ממתינים לסדר וניסוח .

      להבדיל מכתיבת חולין, בכתיבת סת"ם של ספר תורה הכתיבה ידועה מראש, קבועה, מסודרת ומנוסחת כבא אלפי שנים, כותבים את הפסוק האחרון ומיד מכניסים לבית הכנסת המיועד. אולי אם היינו מעריכים את עצמנו קצת יותר, מכבדים את מה שעובר לנו בראש ורושמים אותו גם אנו היינו "מכניסים ספר".

      מאידך יש כאלו שכשרואים את היצף הכותבים , מתייאשים ועוזבים את כתיבתם ולרוב מחוסר הערכה עצמי.

      כל אדם למעשה כותב לו את "הסוף שלו" אם במילים אם במעשים וגם סוף לא כתוב למעשה מאפשר הצצה לחיי האדם בו הוא משאיר את סופו לאחרים לדמיין/לכתוב והכי גרוע לקבוע.

      משה 

       

       

        14/3/10 10:09:

      צטט: שלפ מעבדה חקלאית 2010-03-13 10:59:42

      רק על עבודתי ידעתי

      לבד כך בשקט בשקט

      אני וכתב לי

      באינטרנט הזה

      או בקהילות

      ופורומים

      מקום נהדר

      אלפי סיפורי יום עבודה

      פתרון נהדר

      הפסקה בין דו"ח מקצועי לבא אחריו

      וקוראי

      אינני יודע  

      חלקם מגיבים

      רבים הקוראים

      ולא מגיבים

      בשבילי זו הפסקה

      וביום אחד  

      מישהו יאסוף  שיהי מענין  בשבעה

      סיפורי עבודה 

      אדם עץ טבע

      פגישות 

      וחויות

      כותב ושולח 

      עודד

       מאוד מתחשב מצדך שאתה משקיע מזמנך כדי ליצור תכנים עבור המנחמים שיגיעו בשבעה שלך.

      ובינתיים - ניהנה אנחנו מן ההפקר.

       

        14/3/10 09:16:

      צטט: איתן פריד 2010-03-13 10:17:12


      לתפור סופים, ישמע מקסים.האם יש לך מספיק חוטים?

       

       חוטים, חבלים וצמר יש לי בשפע, לפעמים אפילו מתאמנת בקשירות של חוט השָני. רק מה, האצבעון התגלגל ונעלם ומאז אני נדקרת לא פעם. זה בסדר כל עוד אין עלי קללה.

        13/3/10 18:43:
      סופר הוא גאון בעיני, יוצר דבר מאין...סופר הוא כמו ממציא שבא למקום של כבוד ביננו . אם כול זה היה הסופר...אז סופרת זה יותר !:)

      רק על עבודתי ידעתי

      לבד כך בשקט בשקט

      אני וכתב לי

      באינטרנט הזה

      או בקהילות

      ופורומים

      מקום נהדר

      אלפי סיפורי יום עבודה

      פתרון נהדר

      הפסקה בין דו"ח מקצועי לבא אחריו

      וקוראי

      אינני יודע  

      חלקם מגיבים

      רבים הקוראים

      ולא מגיבים

      בשבילי זו הפסקה

      וביום אחד  

      מישהו יאסוף  שיהי מענין  בשבעה

      סיפורי עבודה 

      אדם עץ טבע

      פגישות 

      וחויות

      כותב ושולח 

      עודד

        13/3/10 10:17:

      לתפור סופים, ישמע מקסים.האם יש לך מספיק חוטים?
        13/3/10 09:14:

      בוקר נפלא

      אני עד עכשיו בעצם קראתי כאן תכנים והגבתי

      רק לאחרונה התחלתי לכתוב

      ואני בהחלט חושב שאני כן זקוק תמיד לעריכה

      וכאשר אני כותב אני כותב ברצף וישר מהלב ... לעיתים זה לא כל כך מסודר אבל אמיתי ומהלב

      שבת נפלאה

      ירין

        1/3/10 15:27:

      צטט: צלם בחסד עליון 2010-03-01 15:17:37

      אני גם שייך למיעוט הקורא. ובהחלא ממליץ על הרעיון לכתוב שלושה סיומים שונים לכל ספר,, ככה מי שרוצה סוף רומנטי תמיד יוכל לקבל.

       

       המלצה ראויה, צלם.

      לא אתפלא אם יזם זריז כבר הרים כפפה כזאת בתחום הספרים האלקטרוניים.

      אני גם שייך למיעוט הקורא. ובהחלא ממליץ על הרעיון לכתוב שלושה סיומים שונים לכל ספר,, ככה מי שרוצה סוף רומנטי תמיד יוכל לקבל.
        1/3/10 14:06:

      צטט: רוח האדם 2010-03-01 12:18:09

      "נדמה לכם לעתים שמסתובבים בינינו יותר כותבים מקוראים?

      טעות בידכם - הכותבים רבים הרבה יותר מכפי שניתן להעריך על פני השטח"

      לא ממש מבין את ההגיון הפנימי שבשאלה זו,

      הבטוחה את שבדיוק כך התכוונת לנסח אותה ?

      וללא כל קשר, כי היא, השאלה הזו, הרי לא היא עצמו של העניין -

          - בהצלחה.

       

      תודה, רוח.

        1/3/10 12:18:

      "נדמה לכם לעתים שמסתובבים בינינו יותר כותבים מקוראים?

      טעות בידכם - הכותבים רבים הרבה יותר מכפי שניתן להעריך על פני השטח"

      לא ממש מבין את ההגיון הפנימי שבשאלה זו,

      הבטוחה את שבדיוק כך התכוונת לנסח אותה ?

      וללא כל קשר, כי היא, השאלה הזו, הרי לא היא עצמו של העניין -

          - בהצלחה.

        28/2/10 20:59:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-02-28 17:58:41

      צטט: Design4U 2010-02-28 13:01:56

      לא ברור לי למה התעכבת להתייחס דווקא לסופים.

      בעיני עריכה סיפרותית ושיכתובים מספר, הינם הכרחיים

      לכל יצירה ספרותית באשר היא, בודאי בסדר גודל של ספר.

      אדם הכותב ספר ללא תיכנון מראש, זורם עם העלילה

      ולא יודע מההתחלה מה תהיה סופה, כותב בצורה אסוציאטיבית

      ואם דימיונו כה גדול לכתוב את היצירה כולה, למה שיתקשה דווקא

      ביצירת סוף מעניין?

       

      לא כל אחד יכול לכתוב ספר שגם יצא לאור, ואולי שם מתחילה השאלה:

      האם כל ספר שנכתב אכן ראוי להגיע לעריכה מקצועית בטרם יגיע למו"ל?

       שאלה מעניינת העלית - האם יש טעם בעריכה מקצועית גם בטקסט שספק אם יראה אור, וגם אם יראה אור - ברור שמעטים יהיו קוראיו.

       

      גם יצירה שאינה תפארת הספרות, תטפס בכמה מדרגות כתוצאה מעריכה טובה.

      במקרה כזה, לתחושתי, מה שיכריע את הכף תהיה מידת החשיבות של הטקסט עבור כותבו ו/או סובביו. ספרים אינם נכתבים רק כדי לכבוש מדפים וקהל קוראים. לעתים הם נכתבים לאהובה אחת, למשפחה קרובה, לקומץ אנשים שחוו טראומה מסוימת דומה או חוויה זהה. 

       

       נכון. מקבלת את מה שכתבת בתגובתך.

       

        28/2/10 17:58:

      צטט: Design4U 2010-02-28 13:01:56

      לא ברור לי למה התעכבת להתייחס דווקא לסופים.

      בעיני עריכה סיפרותית ושיכתובים מספר, הינם הכרחיים

      לכל יצירה ספרותית באשר היא, בודאי בסדר גודל של ספר.

      אדם הכותב ספר ללא תיכנון מראש, זורם עם העלילה

      ולא יודע מההתחלה מה תהיה סופה, כותב בצורה אסוציאטיבית

      ואם דימיונו כה גדול לכתוב את היצירה כולה, למה שיתקשה דווקא

      ביצירת סוף מעניין?

       

      לא כל אחד יכול לכתוב ספר שגם יצא לאור, ואולי שם מתחילה השאלה:

      האם כל ספר שנכתב אכן ראוי להגיע לעריכה מקצועית בטרם יגיע למו"ל?

       שאלה מעניינת העלית - האם יש טעם בעריכה מקצועית גם בטקסט שספק אם יראה אור, וגם אם יראה אור - ברור שמעטים יהיו קוראיו.

       

      גם יצירה שאינה תפארת הספרות, תטפס בכמה מדרגות כתוצאה מעריכה טובה.

      במקרה כזה, לתחושתי, מה שיכריע את הכף תהיה מידת החשיבות של הטקסט עבור כותבו ו/או סובביו. ספרים אינם נכתבים רק כדי לכבוש מדפים וקהל קוראים. לעתים הם נכתבים לאהובה אחת, למשפחה קרובה, לקומץ אנשים שחוו טראומה מסוימת דומה או חוויה זהה. 

       

        

       

        28/2/10 13:41:

      צטט: פרומיתאוס 2010-02-28 13:24:50

      מה היה לנו כאן?

       

      שיווק עצמי חלש ולא משכנע

      התנשאות שלא במקומה

      סימון אויב (זה בלשון המעטה) אבוי - פנסיונרים (בניגוד להצהרתך שאת בעד מיעוטים)

       

      יש כאן בקפה רבים, בעצם בעיקר רבות, במעמד של עורכת ספרותית לשונית. לו עמדתי בצומת החלטה, לא בך הייתי בוחר 

      פרומתיאוס,

      בדבריך אתה מסגיר את הנימה שהצטיידת בה לקריאת הדברים.

      מתחלחלת למחשבה באיזה טון היית קורא מכתב אהבה שהייתי שולחת לך.

       

        28/2/10 13:24:

      מה היה לנו כאן?

       

      שיווק עצמי חלש ולא משכנע

      התנשאות שלא במקומה

      סימון אויב (זה בלשון המעטה) אבוי - פנסיונרים (בניגוד להצהרתך שאת בעד מיעוטים)

       

      יש כאן בקפה רבים, בעצם בעיקר רבות, במעמד של עורכ\ת ספרותית לשונית. לו עמדתי בצומת החלטה, לא בך הייתי בוחר 

        28/2/10 13:01:

      לא ברור לי למה התעכבת להתייחס דווקא לסופים.

      בעיני עריכה סיפרותית ושיכתובים מספר, הינם הכרחיים

      לכל יצירה ספרותית באשר היא, בודאי בסדר גודל של ספר.

      אדם הכותב ספר ללא תיכנון מראש, זורם עם העלילה

      ולא יודע מההתחלה מה תהיה סופה, כותב בצורה אסוציאטיבית

      ואם דימיונו כה גדול לכתוב את היצירה כולה, למה שיתקשה דווקא

      ביצירת סוף מעניין?

       

      לא כל אחד יכול לכתוב ספר שגם יצא לאור, ואולי שם מתחילה השאלה:

      האם כל ספר שנכתב אכן ראוי להגיע לעריכה מקצועית בטרם יגיע למו"ל?

        24/2/10 15:09:

      צטט: קר אש 2010-02-24 14:56:03


      אני לצדך.

       

       תודה. הנה פיניתי לך מקום.

        24/2/10 14:56:

      אני לצדך.
        24/2/10 09:03:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-02-24 08:26:29

      צטט: The Horse Whisperer 2010-02-24 07:38:07

      לגבי השידה של איקאה

      אם נשארו לי כמה ברגים ללא חורים

      זה אומר שהגעתי לסוף? (1990)

      בְּנֵי גזע המרכיבים של רהיטי איקאה ידועים באומץ לבם. עשויים הם ללא חת.

      מַהם כמה ברגים מיותמים לעומת טחנות הרוח שיכלו להן.

      התחנות תוצרת בוש המה

      וליד איקאה,

      בוש והיכלם

       

        24/2/10 08:26:

      צטט: The Horse Whisperer 2010-02-24 07:38:07

      לגבי השידה של איקאה

      אם נשארו לי כמה ברגים ללא חורים

      זה אומר שהגעתי לסוף? (1990)

      בְּנֵי גזע המרכיבים של רהיטי איקאה ידועים באומץ לבם. עשויים הם ללא חת.

      מַהם כמה ברגים מיותמים לעומת טחנות הרוח שיכלו להן.

       

        24/2/10 07:38:

      לגבי השידה של איקאה

      אם נשארו לי כמה ברגים ללא חורים

      זה אומר שהגעתי לסוף? (1990)

        23/2/10 13:09:

      צטט: איריס8 2010-02-22 20:46:04


      הסוף של היצירה הוא באמת הכי קשה.

      אבל כולם רוצים לכתוב את עצמם ובעיקר את עצמם לדעת.

      *

       

       הסוף, ככלות הכול, הוא פרידה מתהליך ממלא, ולעתים הוא מושהה עד אין קץ - רק כדי להרחיק את הפרידה.

        22/2/10 20:46:


      הסוף של היצירה הוא באמת הכי קשה.

      אבל כולם רוצים לכתוב את עצמם ובעיקר את עצמם לדעת.

      *

        22/2/10 18:08:

      צטט: נועז גולן 2010-02-22 15:09:59

      תמיד חיפשתי מי שיקח אחריות על הסופים...

      :)

       

       ומי ייקח אחריות על ההתחלות החדשות?

        22/2/10 17:53:

      צטט: רפי הג'ירפי 2010-02-22 14:15:10


      סופים,

      הם לִפְרָקִים

      כמה גרועים ביחד.

      ראיתי פעם

      קוף של מחט 

      על זנבו,

      עם פה חבול 

      וסוף כואב את...

      החרוז בסוף מכוּנֶה: חריזה ציונית.

      נ.ב: אין על הצ'כים.

       שכחת לצרף את תווי השיר "חופים".

       

        22/2/10 15:09:

      תמיד חיפשתי מי שיקח אחריות על הסופים...

      :)

        22/2/10 14:18:


      כאלה עם  1200 העמודים גם אני מכיר.

       

      ארסנל של אובססיות.

       

      חייבת לקצר שני שלישים ולהישאר עם 400 עמודים - גג.

       

        22/2/10 14:15:


      סופים,

      הם לִפְרָקִים

      כמה גרועים ביחד.

      ראיתי פעם

      קוף של מחט 

      על זנבו,

      עם פה חבול 

      וסוף כואב את...

      החרוז בסוף מכוּנֶה: חריזה ציונית.

      נ.ב: אין על הצ'כים.

        17/2/10 13:44:

                                             איש  אינו  עורך  את  עבודות  האומנות  שלי

                                             ולעיתים  אני  באמת  מתייעץ  עם  מי  שנראה  כקולגה

                                             עורכת  ספרותית  יקרה-תפקיד   מענין  ומגדיל  את  המרחק   מההיוליות  הראשונית

                                              הייתי  מזמין  אותך  לכוס  קפה  או  ביקור  בסטודיו  שלי

                                                         http:\\www.am66bar.bravehost.com

                                                  http:\\www.art-negev.co.il


                                                  ועוד  הערה  קטנטונת -מי  שרוצה  שיכתבו  סיום  למדינה

                                                   מוטב  לו    שייגור  בביצות  לא  מיובשות,וייתנזר  מהקידמה  הישראלית

                                                   או  שיפסיק  להיות  בחנות  המכחישים  כי  יש  כבר  הוכחות  לתנך,מילה  במילה,

                                                    ממצאיה  של  דר  איילת  מזר,  שהוואקף   ניסה  להסתיר.למה?כי   הם  בניים  על  סילוף  שיטתי  של  ההסטוריה......נו,כבר    ראינו  אותם. 

        16/2/10 11:27:


       I'm A Star כל כך אמיתי ונכון,

      העובדה שיש הרבה יותר כותבים

      מכפי שאי פעם נדע,

      וכל אותם תיאורים ריאליים כל כך שלך!

      החלומות, הרצונות, הדמיונות,

      וגם תראפיה משחררת משהו..

      אהבתי ביותר!

      אילנה.





        13/2/10 14:21:

      צטט: רם אריה 2010-02-13 13:06:28


      אני שייך למיעוט הקורא ולא כותב :)

       

      תפעילי בחירות SMS לבחירת סוף לסיפור, זה יהיה רווחי!

       

       

      תמיד חשתי אהדה בלתי מוסברת למיעוטים, בייחוד כאשר הם ממלאים תפקיד משמעותי כל כך עבור הרוב.
        13/2/10 13:06:


      אני שייך למיעוט הקורא ולא כותב :)

        

      תפעילי בחירות SMS לבחירת סוף לסיפור, זה יהיה רווחי!

        7/2/10 17:47:

      צטט: דינמיקה 2010-02-05 16:13:22

      סוף טוף - הקול תוף!

      כשאגיע לסוף ספרי אבקש ממך לנכש...

      כן, גם לי יש...

      מן עלילה כזו אותנטית

      בסגנון של סטודנטית...

      וגם אם לא סיימתי

      הרי שעל פי הכתוב התקיימתי!

      :-)

      יש לי הרגשה שתסתדרי, סטודנטית אותנטית.

      נתראה בעמדת הקפה, אחרי קו הסיום.

       

        5/2/10 16:13:

      סוף טוף - הקול תוף!

      כשאגיע לסוף ספרי אבקש ממך לנכש...

      כן, גם לי יש...

      מן עלילה כזו אותנטית

      בסגנון של סטודנטית...

      וגם אם לא סיימתי

      הרי שעל פי הכתוב התקיימתי!

      :-)

        5/2/10 03:26:

      את העורכת הראשונה שיוצא לי לשמוע/להכיר.

      בתור אחד שסיים לכתוב ספר לאחרונה,

      ספר קצת יוצא דופן,

      המילים שלך פה תפסו אותי ממקום

      מוזר, מביך, חושפני.

      כאילו עליי דיברת והצבעת עם האצבע...

      יפה:-) 

        3/2/10 19:34:

      צטט: הטבחית 2010-02-03 18:44:04


      לפעמים

      הדרך חשובה יותר מהיעד

       

       

      אמת, ובכל זאת רץ מרתון, למשל, יכיר לך תודה אם תגישי לו כוס מים כמה מאות מטרים לפני קו הסיום.

      נדמה לי שהוא יתקשה להסכים איתך שהעיקר שעשה את הדרך. את רוב הדרך. 

       

        3/2/10 18:44:


      לפעמים

      הדרך חשובה יותר מהיעד

       

       

        3/2/10 16:17:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-02-03 16:01:28

      צטט: חכם בלילה 2010-02-03 15:21:53


      לא לא, אל תקחי להם !!!!!!

      זאת המשמעות שלהם באותו הזמן,

      זאת האומנות שלהם, זאת הייחודיות שלהם,

      זאת אחת מהדרכים שלהם לחיים שאפשר לחיות אותם.

       

      שיכתבו עוד ועוד, שיתאמצו, שימחקו ויכתבו עוד ועוד,

      כי, עוד פעם,

      זאת המשמעות......

      זאת האומ....

      זאת אח.....

       

      ועוד פעם שימשיכו כל עוד זה משמעותי עבורם.

      שאקח להם?! חלילה.

      אגיש את עזרתי הצנועה רק אם יבקשו בהבעה מיוסרת.

       

      בפולניה כמו בפולניה. קריצה

        3/2/10 16:01:

      צטט: חכם בלילה 2010-02-03 15:21:53


      לא לא, אל תקחי להם !!!!!!

      זאת המשמעות שלהם באותו הזמן,

      זאת האומנות שלהם, זאת הייחודיות שלהם,

      זאת אחת מהדרכים שלהם לחיים שאפשר לחיות אותם.

       

      שיכתבו עוד ועוד, שיתאמצו, שימחקו ויכתבו עוד ועוד,

      כי, עוד פעם,

      זאת המשמעות......

      זאת האומ....

      זאת אח.....

       

      ועוד פעם שימשיכו כל עוד זה משמעותי עבורם.

      שאקח להם?! חלילה.

      אגיש את עזרתי הצנועה רק אם יבקשו בהבעה מיוסרת.

       

       

        3/2/10 15:21:

      לא לא, אל תקחי להם !!!!!!

      זאת המשמעות שלהם באותו הזמן,

      זאת האומנות שלהם, זאת הייחודיות שלהם,

      זאת אחת מהדרכים שלהם לחיים שאפשר לחיות אותם.

       

      שיכתבו עוד ועוד, שיתאמצו, שימחקו ויכתבו עוד ועוד,

      כי, עוד פעם,

      זאת המשמעות......

      זאת האומ....

      זאת אח.....

       

      ועוד פעם שימשיכו כל עוד זה משמעותי עבורם.

        3/2/10 15:03:

      צטט: צבי סבג 2010-02-03 14:32:51


      טוב, בואי לא נסחף, לא כל התכנים של כל מי שיודע קרוא וכתוב ראויים לדפוס, גם אם תשתדלי מאוד בתור עורכת ספרותית. (-:

      הצדק איתך, כמובן, אבל באותה נימה - לא כל מה שנדפס בסופו של דבר אכן ראוי היה לדפוס.

      חשבת כמה מהאנשים היקרים לך לא היו מגיחים לאוויר העולם ללא רופא או מיילדת?

       

        3/2/10 14:32:

      טוב, בואי לא נסחף, לא כל התכנים של כל מי שיודע קרוא וכתוב ראויים לדפוס, גם אם תשתדלי מאוד בתור עורכת ספרותית. (-:
        3/2/10 13:19:

      צטט: מלכוד22 2010-02-03 12:59:10


      נראה אותך תופרת סוף ל"יצירה" שמתקראת מדינת ישראל...

       

       

      גורמים רבים כל כך, מבית ומחוץ, עושים למען זירוז הקץ, שהעבודה שלי ממש מתייתרת.
        3/2/10 13:17:

      צטט: מלכוד22 2010-02-03 12:59:10


      נראה אותך תופרת סוף ל"יצירה" שמתקראת מדינת ישראל...

      אל תדאג, האירנים כבר תופרים לנו אותה....

       

        3/2/10 12:59:

      נראה אותך תופרת סוף ל"יצירה" שמתקראת מדינת ישראל...

      ארכיון

      פרופיל

      עורכת ספרותית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין