לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
חודש אחד, יום אחד, תכף.
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מילים לא יקלו
אז נותר רק לשלוח מרחוק חיבוק.
שנה זה המון, שנה זה מהר.
וכמובן, זה גם לאט ומעט.
זה בעיקר באסה.
}{
כמעט. עוד חודש.
פפפחחחחח!!!
שנה זה הרבה או מעט?
מהר או לאט?
נשיקות}{
אאוץ זה כאב!!!
השלישית- אליה היא התכוונה, אלא מה :)))
תודה על החיבוק. ובשביל הקטע נורא בא לי לשאול - איזו בת דודה, אבל אין לי איפה להסתתר אח"כ... :-)))
תודה בת יוסף יקרה.
בדיוק.
(היי אתה...)
יומולדת ראשון - שהיה צריך להיות משותף. הוא לא רוצה לחגוג בכלל. (לא שניתן לו).
זה חלק ממני כבר - חלק מעיק! עוד לא גמרתי לכעוס.
תודה.
}{
חיבוק ענק.
יש לך בת דודה חכמה.
ליבי איתך.
מחבקת.
כל מה שיהיה ראשון יכאב יותר
יש משהו בראשוניות של דברים שמותיר את חותמו
חג ראשון, שנה ראשונה, יומולדת ראשון וכך הלאה
אחכ זה נספג בנו,הופך להיות חלק מאיתנו
ואפילו במידה מסויימת מגדיר אותנו
אנלא יודעת אם קל יותר, אבל בהדרגה פשוט לומדים לחיות עם זה.
מחכה שזה יקרה לך !
ככל שעובר הזמן ודווקא כאילו התרגלנו, הגעגוע אוכל אותנו מבפנים.
לא מתגברים על זה כל החיים.
חיבוק של הזדהות.
חיבוק