"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
זה לא נכון שאני יכולה בלעדיו
היום קיבלתי במייל את אחד מהעדכונים התקופתיים של מרתה בק והפעם התובנה שלה הייתה שאפשר לחיות גם בלי בן זוג או במלים אחרות, שהאושר שלנו אינו תלוי בקיומו של בן זוג. זו לא תובנה חדשה במיוחד ובעצם היא די אופנתית. היא מבוססת על הרעיון שהאושר שלנו אינו תלוי בגורמים חיצוניים לנו. עם הרעיון האחרון בדרך כלל אני די מזדהה. אני לא חושבת שהאושר שלי תלוי בכמות הכסף, בתנאי החיים, במראה החיצוני וכו' (הוא כן תלוי בכדורים, אבל אלו משפיעים מבפנים). ואולם, דווקא כאשר מדובר בבן זוג אני יודעת מניסיון שהאושר שלי כן תלוי בו. כמה וכמה פעמים ניסיתי חיים עם וניסיתי חיים בלי ולמרות כל הקשיים ביחד אני יודעת שלבד החיים בשבילי בלתי נסבלים וכל כמה שניסיתי לשכנע את עצמי אחרת זה לא עזר. דרך אגב, גם סטטיסטית מסתבר שבניגוד לעושר שאינו גורם לאושר זוגיות כן תורמת בממוצע לאושר. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דווקא לבלות, לטייל וליסוע אני אוהבת גם לבד. יש אמנם איכות מסויימת לעשות את זה עם בן זוג אבל יש גם איכות מיוחדת בבילוי לבד (הראש יותר מרוכז במה שרואים ולא בשיחה).
אני צריכה בן זוג בשביל להוציא אותי מעצמי כי עם עצמי אני יכולה לשקוע למטה למטה. אני צריכה מישהו שאפשר לומר לו הכל, אבל הכל, בלי שום עכבות. אני זקוקה למישהו שאפשר לצחוק איתו ביחד עליו ועליי ועל כל האבסורד של העולם. וכמובן אני זקוקה למישהו לשים עליו את הראש כשאני רואה האח הגדול ולחבק כאשר מודח מי שרצינו.
זה בטח לא קשור לשום שאלה שקשורה בראוי או לא ראוי. אני בכלל לא שואלת אם אני ראויה כשלעצמי אני לא חושבת שאנשים הם משהו ראוי או לא ראוי, אנחנו פשוט חיים וזהו. מה זה בן אדם ראוי? מה זה בן אדם לא ראוי?
גם בשבילי, בנקודה זו של החיים, זוגיות זה לא MAST. זה מצחיק, כי בעבר חשבתי שאני ממש לא יכולה בלי בעלי, ושאני אדם זוגי להפליא. גיליתי, לאחר הגרושים, שיש חיים ללא בן זוג, ושאני אדם ראוי גם בעצמי, לא רק כחלק מזוג. אולי אני מרגישה כך כי יש לי "זוגיות" עם הילדים שגרים איתי. לכן יש לי עם מי לדבר, מי שחושב עלי (נו..נניח, כמה שבנים חושבים על אמא שלהם), עם מי קצת לריב או ללכת למסעדה, וגם כמובן למי לדאוג. לכן החוסר של בן זוג פחות מורגש.
אני בעיקר צריכה בן זוג במה שנוגע לבילויים, טיולים והכי בעייתי..נסיעה לחופשות ולחו"ל (לא מהעבודה). פה יש לי חוסר, עבור זה צריך קרבה לאדם שנוסעים איתו.
אני בהחלט יכולה להבין מאיפה מגיעה הרתיעה הזו. התרבות שלנו נוטה לקחת באופן יותר מדי מובן מאליו קשר בין אושר לזוגיות, מה שכמובן מקומם. אבל, גם ההיפך - הטענה שאין שום קשר אצל אף אחד - יכולה להפוך לדוגמה ובזמן האחרון היא דוגמה די אופניתית. גם לי יש רתיעה מקישורים אוטומטיים מסוג זה. ולפעמים גם לי יש נטייה לפסול אותם באופן די דוגמטי.
לדוגמה, אני מרגישה רתיעה מהקישור בין אושר או הגשמה עצמית לבין הולדת ילדים. אני בחרתי שלא להביא ילדים לעולם ואני מאוד שלמה עם זה וכל קישור בין אושר לילדים מעצבן אותי וגורם לי לפעמים להגיד שזה שטויות. ואולם, לא יהיה זה נכון מצידי לטעון שאצל אנשים אחרים הקישור הזה לא עובד. סביר להניח שאצל חלק מהאוכלוסיה לא להפוך להורים עשוי להביא לאומללות כמו שאצלי להיות בלי בן זוג זה להיות אומללה.
מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים מרוב שאנחנו מתנגדים למוסכמה חברתית מעצבנת אנחנו עלולים להפוך לדוגמטיים בכיוון ההפוך (כמו למשל פמיניסטיות שלא מוכנות לבשל כי הן תופסות את זה כהנצחה של מקומה של האשה במטבח).
אני מתנצלת הייתי צריכה לכתוב אני חולקת עליך במקום אני לא מסכמה. לגופו של עניין לא כתבתי שהזוגיות מתסכלת, כתבתי אם היא מתסכלת. את עצמך ציינת איזה מערכת יחסים 6.5 שנים בלתי מספקת. יש הרבה מאד אנשים כולל אותי, שנכנסים למערכת יחסים ונשארים שם בגלל חלום האושר חרף היותה בלתי מספקת בעליל. הפרידה במקרה הזה היא קשה ומסמנת תמיד את החלום ושברו. יש לי רתיעה מהתלות בין האושר זוגיות. בעיני היא לא קיימת
דרך אגב, למה צריך לצאת מנקודת הנחה שהזוגיות היא בהכרח משהו שלא זורם, מעושה ומתסכל? אני מודה ומתוודה שגם זוגיות כזו חוויתי ואני מצטערת שלא סיימתי אותה הרבה יותר מהר (היא החזיקה מעמד 6.5 שנים) אבל אין שום סיבה להניח שכל זוגיות היא כזו וכיום אני ממש לא חשה ככה. בכל תחום יכול להתקיים מצב כזה. יכולה להיות עבודה מתסכלת ואכן עזבתי עבודות כאלו תוך זמן יחסית קצר, יכולות להיות חברויות שלא זורמות (חלק מהחברויות שחוויתי היו כאלו). כל הרומנים שלי נחוו כמעושים (בדיוק בגלל זה הם לא התפתחו לזוגיות ארוכת טווח).
אני לא חושבת שיש כאן עניין של הסכמה. את חווה את החיים אחרת ממני וזה לגיטימי.
אני מדברת אך ורק מתוך הנסיון של עצמי. הייתי תקופות ארוכות בלי בן זוג ותקופות ארוכות עם ואני יודעת על עצמי, ורק על עצמי, שבשבילי זה קריטי.
חברים וחברות לרוב מתסכלים אותי ולוקחים לי יותר אנרגיה מאשר נותנים (פאק שלי). על כל הרומנים הקצרים שלי הייתי מוותרת - השאירו בי רק בחילה. ילדים הם ממש לא מי קאפ אופ טי ובעבודה חוויתי פה ושם הצלחה אבל בעיקר תסכול. דיאטה - חס וחלילה - אני כל כך אוהבת לאכול ואין לי שום רצון להפוך לדוגמנית. הדבר היחיד שנותן לי שמחה בנוסף לזוגיות הם החתולים שלי והכלבה שלי, שאין ספק שגם בלעדיהם אני לא מסוגלת.
אני ממש לא מסכימה. ואני חושבת שאפשר להיות מאושרים ביחידות
מה שתורם לאושר הם רגעי הירף עין מהמון סוגים
מפגשים נפלאים עם חברים וחברות. רומנים של יומיים שיש בהם תשוקה.
חיות בית מסוגים שונים. הצלחות בעבודה, בדיאטה, בדיאלוג עם הילדים.
לא מוכרחים את הזוגיות אם היא לא זורמת בטבעיות, אלא מעושה ומתסכלת.
אני זוכרת הרבה רגעי זוגיות מאלפים, וגם לא מעט מתסכלים ומדכאים
43 שנים ביחד זה נראה לי ממש קסום. אני התחלתי הרבה יותר מאוחר. אין כמו ללכת ברגל ביחד. האמת היא שגם ליסוע במכונית ביחד זה נחמד.
אני משערת שזה שונה אצל כל אחד. אצלי אני אחראית לדכדוך שלי אבל אחרים יכולים להוציא אותי ממנו. אם אשאר רק עם עצמי זה יהיה דכדוך אינסופי וארוך.
שבעתיים.
אכן גם אושרי תלוי באישי
43 +2 שנות חברות לא הולכים ברגל ואולי כן...
אנו הולכים ברגל הרבה מאז שהיכרנו ועוד לא היו לנו מכוניות
אולי כאן הסוד
לא האושר וגם לא האומללות
תלויים בעיני במישהו.
האושר שלי תלוי בבריאותי
הפיזית/נפשית
כי רק אלה יכולים ל"חרב" לאדם
בעצם את אושרו.
אנשים קרובים לי יכולים לעצבן אותי
ולהעציב אותי עם מצבם או לפגוע בי
אך אני לא אהיה אומללה בגלל אף אחד.
וגם לא הייתי אומללה בגלל אף אדם.
אני דוקא מסכים עם האימרה
בשניים זה כיף כפליים
לגמרי
כלומר, את גם מרגישה ככה.