שנת 2010 התחילה, ואיתה שינויים רבים. חודש ינואר כבר מאחורינו ואנחנו זוחלים לאט לתוך חודש פברואר.

 זוחלים אמרתי?

כן, כן, זוחלים. גם יהונתן שלי. החיים נעשים מסוכנים מיום ליום.  פתאום כל שקע חשמלי הופך להיות מטרד, הסחלבים שלי שחיו עד היום בשלום על האצטבה בינם לבין עצמם, כבר לא כל כך בטוחים שהחיים יפים. יש לנו מנהג, לבן שלי ולי, לצאת החוצה למרפסת ולמולל את הגרניום. הקדשתי את העלים שלו לטובת התפתחות חוש המישוש של הקטן. הבעיה מתחילה בימי החורף הסוערים כשאנחנו לא יוצאים, והעלה הקרוב ביותר הוא זה של הסחלב.

האוכל של פיצקי החתול נרמס בכף היד הקטנה, וחולץ ממנה בצורת אבקה לפני שנכנסה לפה, לבדיקת איכות נוספת. שרוכי הנעליים, הם חומר טוב לחיכוך החניכיים שיעלו עוד מעט שיניים.

  השבוע שעומד להסתיים, נחתם בהחלטה שיש צורך למסד את שנת הלילה ממקטעים של שעתיים והנקה בינהם, ליחידה אחת רצופה. הגענו למצב אבסורדי שאין שום דבר שירגיע אותו למעט הנקה, וגם כשהעולל מתעורר כל שעתיים. לילות לבנים הם כבר מזמן לא כוס התה שלי, במיוחד שאין אפשרות להשלים שינה במשך היום.אז ההחלטה נקבעה, והלילה האחרון היה הראשון לביצוע.

אני חושבת שהוא הוכתר בהצלחה.

הכנתי את עצמי עם הרבה סבלנות לבכי שיבוא, לשמוע אותו ולהתיחס רק כעבור 5 דקות, להכניס את המוצץ ללטף את הראש ולחזור למיטה כשנעשה שקט.

במציאות, כשזה קרה- זה היה קל יותר מהצפוי.

   אני רואה סביבי אמהות ששמות גבולות לילדים מגיל מאוד צעיר וכאלה שלא שמות אותם. ואני רואה איך הילדים גדלים. ללא ספק ככל שאקדים לסדר לו את החיים בשגרה והרגלים מסודרים, זה ילווה אותו למשך חייו.

הקושי הוא שלי, שלנו, כהורים, להגביל את הילד למה שהורגל קודם.  ואולי באיזשהוא מקום ההנקה שאני מאפשרת אותה כל הזמן, היא כלי דרכו אני שולטת..

יש פה מעגל קסמים:כביכול יהונתן הוא זה ששולט מתי יהיו ההנקות, אבל בעצם כשאני מסרבת ללכת ע"פ הסדר הרצוי לו ונכנעת לבכי, אני בעצם משאירה בידיי את הכלי שדרכו יהיה שקט בבית.

השינוי שהחלטנו עליו הוא עבורי, ללמוד לשחרר. שיעור גדול.

בדיעבד, גם אני אקבל לילות שינה רצופה, והלא הכל התחיל משם. כאשר איכות השינה שלנו כהורים נפגמה, ובעקבותיה איכות החיים.

זה דורש התארגנות בבית כולו, כי החדר המיועד הוא חדר הטיפולים שלי, וגם אותו צריך להזיז. כבר הכנו מדפים, ואנחנו חושבים על הצבע שנצבע לו את הקירות, המוביילים שייתלו מהתקרה, חדר הטיפולים שיקבל את ההתחדשות שלו.

השינויים מרגשים אותי ואני בטוחה שעידן חדש בפתח.

כנראה שגם השבת לא נטייל, בגלל מזג  האויר הסוער.