מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
0
שיווימשקל
-- על פּני כּף רגלי בצד של הרגש רקוע סימן כּעור של זכר עור קרוע עד עצם ועוד שניים כאלה בשני צידי ברך של אותה רגל -- סימנים של זמן בו עשינו שיגועי אופניים אתה ואני אתה אוחז בכידון מדווש בעיניים עצומות ואני עומדת על הסבּל מאחור אוחזת לא אוחזת בכתפיך -- ובמקום לאמר לך - עכשיו קצת ימינה או שמאלה סיבובי הייתי מתבדרת לי ברוח עם האף בעננים -- ובכל פעם שהתרסקנו אל גדר חיה או מת(ה)יל צחקנו צחקנו עד דמעות צחקנו אל תוך ערימת עצמותינו -- ואיך זה שאותן צלקות שסומנו אצלי בחוץ של הגוף אצלך נותרו כחורים פּעורים בנפש פנימה --
|
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ארז.
אוהבת את הגישה הזאת, של למצוא משהו טוב.
שמחה שמצאת קצב ((:
בשירה אני מבין כ-בקרבורטור (זה הדבר הזה שהמוסכניק אומר לי עליו "הלך לך, 5000 שקל", ואני מהנהן מבוייש ומגיש את כרטיס האשראי).
אבל לזה שלך, יש קצב טוב. כמו דיווש אופניים.
}{
תודה יקרהלי
תודה מסלו.
ככה אני. רצינית עדכדי שיגוּע.. ((:
טוב מארי.
מרכינה ראש ושותקת.
תודה ((:
}{
מה יותר עדיף?
ואל תתווכחי איתי בפעם הבאה!!!! כשאני אומרת לך שאהבה היא גם רעה ועדיין אהבה.
כי צלקות בגוף או בנפש הם הצד הקשה של הסיפור.
היינו ילדים וזה היה מזמן ((:
לא ידענו כלום על כלום. אז המצאנו כלמיני ריגושים.
אבל תראה איך כוונות (תמימות) של ההפך מובילות לאותם מקומות.
תודה פרומי.
כמו יציאה לקרב? כידון, סבל, גדר תיל.
פלא שיש פצועי גוף?
אפשר ללא פגועי נפש?
וואלה.. ((:
ו..??
לא, לא שוכחים.
(חיפשתי חיפשתי אצל גוטליב המוכשר הזה, לא מצאתי.. תביא קישור בחייך. תודה.)
אני חושב שראיתי אצל יריב גוטליב או תום וויטס
"ועכשיו האהבה
היא זוג אופניים שבורים בחצר "
--
מזל שלרכב על אופניים זה משהו שאף פעם לא שוכחים.
עזבי פרויד, (הוא מיושן, ורק לאחרונה נחשפנו למונחים מקצועיים חדשים ומרשימים כלכך.)
את חושבת מה שאני חושבת?
(((((((((:
רגע..
תני לי דקה להתרגל אלייך שוב.. ((:
נהדרת שאת. חסרת לי מאד.
תודה.
}{
ותודה.
תודה לאב,
שמחהגדולה להיווכח שצמצום המילים שיוצא לי בכתיבה, משאיר די רווחים כדי לראות מאין מגיעות.
((:
מעניין מה ידידנו פרויד היה אומר על הטעות הזו. בכל מקרה, זו כמובן היתה האסוציאציה שלי :) סוף שבוע משובח לנו :)
ואוו.
נסעתי איתך, לגמרי.
והיפה מכל שנשאר בכם חרוט הזכרון של הצחוק
לרוב, שוכחים את הרגעים הנפלאים
וחורטים עמוק את הפצעים.
תענוג לקרוא אותך.
תאריך התעוררות הוא תמיד סיבה להתהוללות טוּת.
התהוללות מהסוג החוגג כן?
והעיקר לא לפחד כלל ((:
ברור..
רק ש כשיש גלויות, הנסתרות יותר.. זמינות, כך נדמה לי.
תודה יקירהלי.
לעיתים לצלקות יש תאריך התעוררות, אל יתהלל החושב ששלו חיצוניות
שש.. בעדינות לא להעיר אותן
את יודעת זה מוזר שהדברים שאנשים הכי אוהבים אצלך הם גם אותם הדברים שהם מתקיפים אותך בהם.
כל החיים שומעת : 'תפסיקי להיות רגישה כל כך !'...
וזה בכלל לא משהו שאתה בוחר ולא חושבת שזה משהו שאתה יכול להחליט עליו שאתה מפסיק.
במשך הזמן אתה מגדל עור עבה קצת יותר, אבל בפנים אנחנו נשארים בדיוק מה שאנו .
גם לך יש עור דק, אני יודעת.
.
כשמתייחסים לצלקות גלויות
זו דרך נוספת לדבר על צלקות נסתרות...
את כותבת ברגישות רבה תמרי
נעים לי להרגיש אותך, צ"ה
מצטרפת גם לתגובה הזו.
אוי אוי..
הוא האוחז בכידון. אני הייתי אמורה לכוון.
הוא נותר עם הפחד. אני עם הצלקות.
היינו בטוחים שאנחנו אחד.. ((:
קפסולת רגישות שאת.
תודה }{
כי האוחזים בכידון ומכוונים
לא משאירים בחוץ צלקות ופחדים.
לפעמים אני בוכה בשיר ולא יודעת למה , זה אחד מהם תמר.
עצוב וכל כך יפה.
מיוחדת שאת.
אני יודעת, כי בזמן שליטף בקצה אצבעו את שלי,
הוא סיפר לי על שלו..
וגם אני אותך. מאותו מקום.
((:
בראבו, איזה אלוף ((:
תודה.
..לרגע שכנעת אותי שזה מה שכתבתי,
מייד השפלתי מבט לרגל,
כן, זאת צלקת די כּעוּרה ((:
ובכלזאת חיוך עולה בי בכל פעם שאני מתבוננת בה.
תודה אחות.
מכשייפה ((:
כשחשבתי על כותרת, התלבטתי בין שיווינפש לשיווימשקל
ואפילו השתעשעתי עם שיווי משקל הנפש.
את משקל הדברים כלאחד נושא אחרת, מסתבר..
תמרי ,
השאלה הראשונה ש"קפצה"
לי.
איך את יודעת?
על הצלקת שלו.
ואם את ..כבר יודעת..
והוא יודע.
אז מתאפשר תהליך החלמה..
תמיד, תמיד,
יותר כואב מבפנים.
אהבתי את השובבות שלכם.
(-:
ואותך,אוהבת מאוד.
מבפנים.
ככה אני. מבינה רק בשפּיצים של התחושה.
לא יודעת,
אבל זה מדהים אותי בכל פעם מחדש..
כמה אנחנו דומים ובכלזאת כלכך שונים, וכמה חשוב להיות
ערים לכך.
קצתאחרת,
לא?
:)
"רקוע סימן קעור". את מרגשת ונפלאה.
איך?
שיווי הנפש של משקל הדברים שמתגלגל איתנו לכל מקום.
כשסימני החצץ בפנים כף הרגל
וחריצי מחשבות במתאר הגופ
יהלומים מנצנצים על קירות אישונים
איך זה באמת, שכל אחד לוקח וסופג את הדברים אחרת.
איך זה שאתמול העליתי פוסט שמדבר על בור שנפער בליבי,
והיום אני קוראת את זה אצלך...
איך זה?