זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
דיני משפחה למתחילים
|
הדיון של יעל גיל בכותרת זו, גרם לי לכתוב פוסט זה, שאת כתיבתו דחיתי תקופה ארוכה. למרות תיעובי את הנושא על כל הכרוך בו, לרבות הערכאה בה מתנהלים עניינים אלה, מצאתי עצמי לא פעם מטפל בהם. (כל הסיפורים, ממחצית שנות השבעים, כשתחילתם כמובן עוד לפני כן.)
המקרה הקלאסי. מורה בן 58, חובב קטינות ידוע, מנהל עוד רומאן עם בת 17, אלא שהפעם נודע הדבר, וכדי להימנע מהליכים משמעתיים לפחות, הוא מוצא פתרון מכובד במסורת המאות הקודמות – ומציע לצעירונת נישואין.
זה נשמע כמובן מאד אצילי, אבל לא מסתדר לי עם העובדה שהם חיים בנפרד והאישה אינה מגלה אפילו ראשיתו של רצון לאחות את הקשרים ביניהם, או להניח את נושא המזונות על עומדו ולא לנסות לקבל עוד. כשאני מנסה להסביר לו שאין טעם או הגיון במעשיו, אני עולה כמובן על הגיונו. "אתה עדיין מקווה שהיא תחזור אליך”, אני אומר לו. “אתה יודע איזה סחורה מסתובבת היום בחוץ?” הוא שואל אותי. טוב, אני כבר נשוי באותה עת, ואני גם צעיר ממנו. לא בדקתי את ה”סחורה” שבחוץ, וגם איני חושב שיש לכך רלוונטיות כלשהי. האשה כבר בגדה בו, הביאה ילדה מאב אחר בלא לידעו, וחיה בנפרד ממנו. כמה יכולה ה"סחורה שבחוץ" להיות גרועה מזה. ושוב תורי להסביר לו שהוא זורה את תקוותו ואת כספו לרוח. אלא שהפעם אין להבהרת העובדות כל השפעה.
שותפי מייצג נוצריה מכת זניחה, שרק בגדה המערבית יש כמרים שלה המוסמכים להכריז על גירושין/בטלות נישואין או מה שזה לא יהיה.
|
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה,
בוודאי שעבדו עלי, וסיפרתי על אחד המקרים ב"הצד הפלילי של המטבע".
הסיפורים שלך מזכירים קצת את השופט נאווי מבאר שבע
כזכור הוא היה מספר ברדיו מאגדות המזרח, וגם מעלילותיו
זכור לי לטובה למשל כשסיפר על טעות, כשגילה שהבוכה מולו במשפט,
שהיטתה את רחמיו , היתה מקצוענית בעיסוקה, והוא הודה שעבדו עליו.
מעניין אם גם לך היו מקרים כאלו
שמעון
תודה רבה,
בראשית שנות השבעים הייתי מעורב בסיוע המשפטי.
כשמגיעה אליך אמא לשלושה ילדים, שבעלה היקר ברח לה עם המונית ומצוי אי שם באילת - ואין לה אגורה לאוכל, אתה קולט לפתע שלאנשים עם בעיות אמיתיות אינך יכול לעזור. (באותה עת עדיין לא שילם הביטוח הלאומי מזונות, ומכל מקום, כיצד תזמין את הבעל לבית הדין לתביעת מזונות, כשאינך יודע היכן הוא).
שנתי נדדה - והחלטתי - לא עוד.
גם לא להביא תועלת וגם לפגום בבריאותי - מוגזם.
חבל שהדחקת...
שבת נהדרת
פיני
תודה רבה,
כמו במרבית הפוסטים שלי, אני לומד מן התגובות...
קראתי ונהניתי גם אני.
הייתי טרום סטאז'ר שנתיים במשרד לדיני משפחה וברחתי שלא על מנת לחזור. נהגנו לומר שלכל תיק של חלוקת רכוש יש סוף ידוע מראש: 30% לכל צד ו 40% לעורכי הדין...
אז לפחות ירוויחו מזה גם אלה שלא עורכי דין
לדעתי, ניהול הסכסוך נקבע על ידי המעורבים בו ואופיים.
אנשים עם ידע סביר והגיון בריא, יסגרו ביניהם, וייעזרו באיש (או אנשי) מקצוע כדי להבין את ההשלכות של החלטותיהם ככל הנדרש.
כאשר מי מן הצדדים הוא איש ריב ומדון, או כאשר השנאה או תאוות הנקם משתלטת - כל יצד יקח עו"ד וכו'.
כאשר הצדדים זקוקים לעזרה בניהול הסכסוך ופתרונו - אז יש טעם מגשר.
גישור חובה, אין בו תועלת כאשר צד אחד אינו מעוניין בו.
וגישור או לא, כל עוד יש בני אדם - יהיו סיפורים.
תודה רבה.
אם ייקבע כי בעניני גרושין יקבעו ע"י מגשרים,או בין עורכי דין, או אינסטנציה כל שהי שתניח את הפתרונות לבני הזוג עצמם -
הדברים, לפי נסיונך, יראו אחרת?
(אמנם אז נפסיד סיפורים מצחיקים-עצובים).
בשיטוטי בקפה, הגעתי גם לבלוג שלך
ובלי להכיר
ובלי להיות מעורה בנושאים
מאוד נהניתי לקרוא.
תודה,
אכן, פגשתי מחברינו העושים חיל ועוזרים לא מעט לאנשים, ולצערי, גם לא מעט מ"חברינו", וטוענים רבניים, העושים חייל, ומזיקים לא מעט לאנשים.
אלה האחרונים בהחלט לא הוסיפו לחיבתי לענף זה.
קראתי ונהניתי כרגיל מעלילותיך, ובמיוחד מזכרונך הלא-מצוי.
בעבר הוטלה עלי משימה בעניין הנוגע לגירושין בבית הדין הרבני.
פתחתי את תיקיית הקרטון וחייהם של בני הזוג (סך הכל חיו יחד כמה שבועות) התנפלו עלי מבין הדפים, כמה פעמים עשו מה, כמה, למה ואיך,ומי אשם בכך, ואז תקף אותי הגועל והחלטתי שבשום אופן לא אעסוק בכך.
וזאת מבלי לגרוע מכבודם של חברינו שעושים בכך חיל וגם עוזרים לא מעט לאנשים.
מסכימה איתך. זה אחד השיקולים שיש לשקול שעה שבאים לבחור אופציה אחת מתוך שתיים קשות/לא רצויות.
ועוד ענין, באשר למקרה שתיארת:
לא פעם מצאתי עצמי מסביר לצד בסכסוך משפחתי, כי כאשר נתפסת לטאה בזנבה, היא משאירה את זנבה ביד התוקף, ונסה על נפשה.
ואל יהיה הדבר קל בעינייך.
מאגרי השומן, כלומר האנרגיה של הלטאה, צבורים בזנבה.
מעמדה החברתי, וסיכויי הזיווג שלה, תלויים באורך זנבה.
היא אמנם תצליח בעתיד לגדל תחליף לו - אך לעולם לא כתפארתו מקדם.
ועם כל זאת - חירותה שווה לה יותר.
תודה רבה,
צחוק הוא הדרך שלי לטפל הזכרונות. בזמן אמת דווקא לא צחקתי.
תגובתך מעלה את אחת השאלות הקארדינאליות במקצוענו, שאלה שכבר נדונה באחד הדיונים:
לקבוע שכ"ט כולל - או לפי היקף העבודה...
אריאל, פוסט מעולה ואתה עוד טוען שאתה לא נהנה מדיני משפחה. התגלגלתי מצחוק מסיפוריך.כוכב כשהקפה ישיב לי אותם.
יש לי תיק שמתנהל כבר למעלה משלוש שנים, באדיבות הסחבת של בית המשפט לענייני משפחה. התיק התנהל גם ברבני ושם הבעל הגיש תביעה לשלום בית והאישה אותה יצגתי במקרה זה, תבעה גרושין וכתובה. בית הדין דחה את תביעת שלום הבית של הבעל, לאור הראיות הנאות שהעברתי לידיו (לא בגידה) והגיע העת לדון בגרושין. מרשתי התייעצה עמי האם לעמוד על עניין הכתובה או לא. היא התלבטה בכך ממושכות. אני הודעתי לה שעם בעל כמו שלה, אני הייתי משלמת לו את הכתובה העיקר שילך. היא ויתרה והגרושין התקיימו, אך התיקים בבית המשפט עדין מתנהלים. מהכרותי עם הבעל, זה יקח עוד כמה שנים ודווקא כאן יש לי הסכם שכ"ט גלובאלי.
תודה רבה,
ואם נוסיף לכך את "עריכת הפוסט", שנוספה גם היא על שונאי, אז בכלל...
יחסית לתחושת התיעוב שיש לך כלפי הנושא - יצא לך פוסט ממש לא רע...