מריץ שורות
כל יום חמישי מאוחר בלילה, כמו שעון.
פוסטים פופולאריים
-
קינדרלעך
13/11/09 | 2223 צפיות
-
עקוּדים
31/7/09 | 1599 צפיות
-
רק עוד יום
19/4/12 | 1169 צפיות
-
שיר כאב
17/3/13 | 1765 צפיות
-
טרינידד
20/8/09 | 1943 צפיות
-
יפה שקיעת שמש
10/7/09 | 1586 צפיות
פוסטים אחרונים
- העתיד כבר כאן 16/12/13
- דמיון מודרך 7/12/13
- מגיע לו שיכתבו עליו שיר 28/11/13
- חולדאי פינת לפיד 21/11/13
- ח"י, ח"י, ח"י 12/10/13
- כזו טרגדיה 6/10/13
שקיעה נוגה
הציור הזה תולה מעל המיטה שלי כבר המון שנים, בדיוק מעל לראש. הוא לא נורא גדול, הציור הזה. אולי עשרים ס"מ רוחבו ועשרים וחמישה גובהו, והוא היחיד שתולה אצלי על הקיר.
---
מעולם, עד הבוקר, לא היה לי חבר מת. ממש חבר, ממש מת. |
תגובות אחרונות
-
נערת ליווי
בתגובה על לזכר צ'ט המנוח
-
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
-
lexis
בתגובה על העתיד כבר כאן
-
תוגת אבי
בתגובה על דמיון מודרך
-
גלית א'
בתגובה על חולדאי פינת לפיד
-
לא מתנגדת
בתגובה על כזו טרגדיה
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כבר זמן אני קוראת אותך
בשקט מהצד
צייר ניפלא מאיר
עצוב מדי מצמית לב
ומדמיע לגמרי
הזיכרון שלך הממורכז כל כך.
ואין נחמה על החוסר הזה.
זאת האמת.
נראה לי משונה לתת כוכב להספד.
צר לי על האובדן האישי שלך.
ראיתי פעם תערוכה שלו בגלריה בתל אביב. לא אהבתי את הדרך שבה אצרו את התערוכה. היה בה משהו מבולבל ולא קוהרנטי, שנראה לי ניגוד גמור לציורים שנראו לי מלאי אופק.
ואני זוכרת שחשבתי שלמרות הצבעים העזים ומלאי החיים שממלאים חלק ניכר מהציורים שלו, דווקא התחושה הכי חזקה שהרגשתי היתה של קדרות וגעגוע.
מרגש.
מה שהיא אומרת.
כואב הלב.
מאיר שלום.
אשריך שהיה לך חבר כה מוכשר
מוסינזון, המורה שלי לספרות בתיכון, אמר פעם: ככל שתתבגרו, תכירו יותר אנשים מתים.
גם
עצוב כל כך.
אוהבת מאוד את ציוריו.
יש לי אחד על קיר ביתי.
צריך להשתחרר מהפחד..
אני אגיד לך מה שאמרו לי כשהתאבלתי:
הבן אדם מת אבל מערכת היחסים איתו נמשכת ומתפתחת
.
.
.
.
.
.
עצוב לאבד חבר ומכר קרוב,
כי מרגיש כמו נתלש חלק מגופך.
אם יש בזה דבר מנחם,
דע כי זכית, לשאת או בליבך לעד.
תודה על שבחרת לשתף.
"מעולם, עד הבוקר, לא היה לי חבר מת".
למילים האלה שלך התחברתי.
הפעמים הראשונות שלנו בחיים.
של כל הדברים.
ואיכשהו נדמה לי שתמיד אחרי הפעמים הראשונות האלה אנחנו זקוקים לניחומים.
מקווה שתמצא נחמה בתוך הכאב.
חבר מת זה חבר לחיים.
עצוב.
עצוב.
נכון ...
שבת שלום, ילד.
חמש בבוקר, המילים הראשונות של היום, הפכת לי את הבטן.
...
כי מה כבר יש לומר
כל כך מבין ללבך.
בתדהמה גדולה שמעתי היום על מותו. מאחר ולא נמניתי עם חוג חבריו הקרובים לא היה לי מושג שהוא חולה.
אובדן ענק של אמן גדול. תמיד כשאני מתבוננת בציורים שלו אני מרגישה שצייר אותם מישהו שרוצה לגעת באנשים, באלו שצייר ובאלו שמסתכלים על הציורים שלו - ושהוא מצליח לעשות את זה בכישרון גדול. תמיד הרגשתי כאילו , לרגעים, אני חיה בתוך הציור שלו.
אין לי מילים לנחם אותך, מלבד העובדה שזכית להיות חבר שלו, שזכית להיות חלק מעולמו והוא חלק משלך - גם אם רק לחלק מהזמן שהכתיב הסלקטור ההוא שם למעלה, או איפה שזה לא יהיה ומי שזה לא יהיה שעושה את ההחלטות הארורות האלו.
תנחם בזה, זה לא מעט. וגם בזה שאתה ישן מתחת למשהו משלו, גם זה המון, כי מהי יצירת אמנות אם לא צריבה בנצח?.....
ברוטוס: אכן, עצוב, אולי אפילו מאד
נטוס: אחד האומנים היותר מקוריים ומוצלחים שלנו
ברוטוס: הידעת שהיה גם פסל מעולה?
נטוס: אם ידעתי? אצלי בסלון שני פסלים שלו
..
לא ידעתי
גם אני אוהבת אותו-
את הציורים שלו
לוקח הרבה זמן להתאבל על חבר.
ואז החי יתן אל לבו.
מן אקט שממשיכים משהו ממנו אצלי. הטמעה.
לפעמים זה רק הזכרון, ולפעמים מחשבה מה אם...
הגעגועים תמיד מפתיעים וגורמים לצביטה שם בפנים.
הזכרת לי את מה שאני הנחתי בצד.
שבת שלום.
לתת לזה לחלחל וללמוד לנשום מחדש. לאט. אין הרבה מה לעשות מעבר.
עצוב. כלכך.
כשתמצא איזו תשובה, תשתף אותי כדי שגם אדע.
תן לו לבוא אליך בלילות ובימים. שיבקר אותך.
עצוב,
ממש עצוב
שבת שלום
שבת שלום, להב.