מזה כשבועיים שאנחנו ביחד, זה לא ממש זר לי, אבל זה תמיד, אבל תמיד מפתיע מחדש. בבוקר, עם הקפה ולפני הפקק הנצחי לעבודה, אני גונב לי איזו חצי דקה, מתיישב מולו ובודק האם במהלך הלילה הפכתי בן רגע לאטרקטיבי בעיני עלמת חן זו או אחרת, והס מלהזכיר עלמות חן מפאת עין הרע. בערב, עם שובי למבצרי הקטן זה קורה שוב. אני מוצא את עצמי שוב מולו, רק שהפעם זה יכול להיות עם איזה יוגורט קטן בצד, וגם אז מחלחלת בי סוג של תקווה רגעית, אולי היום? לך תדע, אם זה לא קרה בליל אמש אולי כדאי לבדוק מה יילד יום. ברוב המוחלט של הרגעים האלה, שלי מולו - זה נשאר בדיוק אותו דבר. אף לא הודעה אחת רכה.

בהתחלה גיששתי קצת, זה לקח זמן קצת להתרגל ללוק החדש של ג'יי דייט, אז ישר רצתי לסקר שהם שמו שם באתר, והצבעתי לטובת הלוק הישן של האתר, אבל כנראה בבנאליות של ימינו אנו, כמה שיותר מסובך יותר אופנתי. עכשיו זו נקודת האל-חזור אני משכנע את עצמי, ותוך כמה שניות אני מנוי מן המניין. מנוי גאה, לא סתם קריצות ושעשועים - כל החבילה! רצית למצוא? אז תשלם! אהבה אמנם לא קונים בכסף, אבל אהבה מקדשת את האמצעים או שמא זה הפוך? אנחת רווחה, עכשיו אני יכול לשלוח לפחות שלושים הודעות למי שאני רוצה, ורק שלא יגידו עליי שאני מכור ושאני שולח מלאן ת'אלפים של הודעות.

אין לי שום אפוד מגן, אני חמוש בשתי תמונות, כמה שורות של מלל והגדרות "חיפוש". אין לי שום הוראות הפעלה, אמא שלי לא ציידה אותי באיזו רשימת מכולת ואת המצופים שלי השארתי מזמן אצל המציל. ישר לתוך התופת, עם כל העדר. עכשיו אני עוד כרטיס, או בעצם אולי עוד איזה דג בלהקה של הברקודות, שוחה רחוק מהחוף עם עיניים פקוחות לרווחה, ורק שאיזו ספינת דייג לא תעלים אותי. מזל של מתחילים? הצחקתם אותי. לא מתחיל, לא מזל, לא דובים ואת היער כבר מזמן כרתו. איבדתי את זה, ואיבדתי את זה בענק - אף אחת לא עונה לי. נו בטח, רשמתי שאני מעשן 'מדי פעם'. טוב, זה נדבק לבגדים וזה דוחה.

בתיבת ההודעות המצומקת שלי, ניכר כי רוב הפניות שאני כבר כן מקבל הן קריצות. אני למד שלרוב הבנות אין מנוי? מה גם שעם ההתמכרות הקלה שלי, זה ממש חקוק בהמון כרטיסים - "לא מנוייה, תשאיר מייל". איזה מזל שלי דווקא יש מנוי, אח תענוג! בו ברגע אני שולח הודעה. כן כן, הודעה אמיתית, של מנוי, ואני גם כותב בגוף ההודעה שקוראים לי עמית, ושאשמח להכיר. אבל זה לא מספיק. צריך להתאמץ הרבה יותר, ולזכור שהמכרז בשיאו כרגע, ושלפחות עוד כמה רבבות גברברים טמירים מתחרים זה בזה על תשומת ליבה של זו זולת זו. אני חייב לשנות אסטרטגיה, אני משכתב את הכתובים שלי ומחליף לפחות שבע תמונות. הפעם זה יעבוד - מה לא?

אני יודע, אני גרוש עם ילד, וגם חוטא מדי פעם בחטא הניקוטין האפל, ועוד מעז לעבוד הרבה שעות, ואם כל זה עוד לא מספיק אז בתמימותי רוכש לי מנוי באתר הכרויות? הגזמתי קצת, אני יודע. אני בטח לא מחזר מספיק, כלומר אם יש מישהי, סליחה כרטיס של מישהי שממש מוצא חן בעיניי, אז אולי אשלח לה יותר מהודעה אחת? אולי בכלל שווה לי לעשות הכל דרך הסלולרי שלי, מה כבר יש סמסים שיתריעו בפניי על איזו הודעה, קטנה, שנחתה אצלי בתיבה? אולי? אכן זו השעה ללכת להשתטח על איזה קבר של צדיק בגליל. מתי יוצא האוטובוס הראשון?

אולי פשוט אני צריך לאמץ 'ליין' קצת יותר עממי? משהו כמו "יללא תעני, זה אני" כן זה אני ממקודם, הגבוה עם הקצר. אה, את טסה לחו"ל, הבנתי. טוב עד שכבר צפית בכרטיס שלי, לפחות זה. אתם רואים - יש תקווה. או שמא זה כבר פאסה אתרי הכרויות? מה באמת? אז אולי אתר אחר? אולי שדכן? ולמה לא התחלתי עם ההיא מהבר אתמול כשישבנו כמה חברים? "יש לך חבר, וואלה."

לא נורא, עברו רק שבועיים. יש עוד הרבה דגים בים ומפלס הכינרת בעלייה מתמדת כך שזה יותר מרגיע. אחרי שבוע אני מקבל איזו תשובה, גם בקריצה, ממישהי ששלחתי לה הודעה. זה בסדר להשאיר לה טלפון לא? עכשיו רק צריך לשים לב שהנייד שלי לא יהיה על 'שקט' חלילה, אולי היא תתקשר? ואז הטלפון מצלצל, בזהירות רבה אני מסיר את האיזולירבנד שדבוק לנייד מהאוזן שלי, והיא אומרת שזה סקר שביעות רצון של קופת חולים. מזל שלא השארתי אותו על 'שקט'. אולי באמת המצב ישתפר אחרי שהעונה הנוכחית של האח הגדול תסתיים? אולי שווה לי לעקוב קצת יותר בשביל "להיות בעיניינים" אז זה הקונץ?

לא יעזור לכם, אני לא מתייאש. אני הולך להתמיד בסיפור הזה ולמצות את העניין עד תום. זה בסוף עניין של היצע וביקוש לא? רווקה, גרושה, אלמנה, נזירה - הכל בסדר באמת, טוב אנ'לא ממש סגור על הנזירה כי אסור להן אתרי הכרויות לא? הנה רכשתי מנוי, אני דווקא כן מאמין "במדיה" הזו לרבות כל המדיות האחרות. ועכשיו זה כבר סופשבוע, חורפי שכזה, והתנאים רק הולכים ומבשילים עבורי בכדי לשלוח לפחות עוד נגיד, שבע הודעות שלמות? בסוף מישהי תענה, וגם בלי הצדיק מהגליל עליו השלום. וראו איזה פלא, מפלס הכינרת עלה לפחות בעוד טיפה מהפיסקה האחרונה, וגם שלי! אז זה בכלל טוב.

עמית