אלמוג בֶּהַר, שירים 1996-‏2008. הוצאת עם עובד, נובמבר 2009 

خيط معقود في اللسان, أَلْمُوج بِيهَار

אַמַל זֹאת תִּקְוָה, חַיַאתִי אֵלּוּ חַיַּי,
וּבִזְמַן שֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים
בֵּין שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אֻם כֻּלְת'וּם
לְבֵין הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי
צִמְאוֹנוֹת רַבִּים כּוֹרִים בְּאֵרוֹת
בְּלִבִּי.

امل هي تِقْوَة        / أَلْمُوج بِيهَار

أمَل هِيَ تِقْوَة، حَيَاتي هي حَيَاي،
وعِنْدَمَا تَلْتَقِيَانِ
بين شفتي أم كلثوم
واُذنِيَّ
عِطَش شديد يَحْفِر آبار   
في قلبي.
 

אדם פוֹדה נפשוֹ בְמעשים קטנִים
בְזיכרונות שהוא זוכר כשכולם
שוכחים, בְפצעים שֶהוא סוֹבל כשכוּלם
שמחים, בְשתיקות שֶהוא שותק כשֶכולם
צוחקים, בְחיוכים שהוא מחייך כשכוּלם
שוֹתקים, בְסדקים שהוּא עוֹצר כשכוּלם
ממשיכִים, בְראיות שֶהוא אוסף כשֶכולם
משלִיכִים, בְפתחים שהוא מגלה כּשכּולם
מסתירִים, בְשכחה שהוא שוכח כשכולָם
זוֹכרִים, אדם פוֹדה נפשוֹ
בְּמעשִים קטנִים