לאסתר לא מעט מעלות. אמנית מיתוג עצמי ומומחית בזיהוי, חיקוי ואימוץ טרנדים של אחרים בתזמון פנטסטי. אסתר גם יודעת להופיע, שלא לדבר על כך שגוף כזה בגיל 50 לא הולך ברגל. מקצוענית אמיתית עם לא מעט כשרון. ובכל זאת, מעולם לא אהבתי אותה. אולי פעם, ב84, חבבתי אותה לדקה אחרי "הולידיי", אבל זהו. תמיד היא הדיפה, בעיניי לפחות, ניחוח רקוב, ציני וסתם שטחי במסווה של מהפכנות אמיצה ומתוחכמת. אני מודע לכך שאסתר לא ממש צריכה אותי כדי להרגיש טוב, אבל אותי היא ממש לא מושכת.  

ההתגייסות למפעל הקבלה-אינסטנט של הזוג ברג כבר מגדישה את הסאה. ביקוריה אצל הנייטיבס ותחרויות ההתגנבויות של מזנבי הכוכבים אל תוך פמלייתה מעוררים בחילה. אמיר קמינר אוכל גאפילטע פיש עם אשטון קוצ'ר וגיא פינס מודד שמלות עם דונה קארן. ברקע משתטחים על קבר או שניים, ממלמלים איזו מנטרה על תאורה פנימית ושלום עולמי ותורמים עוד קצת לירושה של הזוג ברג. פיכס.

אז אסתר, כמו שמאה שנה בלונדון לא יהפכו אותך לליידי גם מאה השתטחיות על קברי צדיקים לא יהפכו אותך לכוהנת. נכון שגיבובי ניו אייג' מוכרים מצויין  ומהווים ספין לא רע לכוכבת סקס מקשישה, אבל במקרה הספציפי הזה את מבזה את המורשת שלי בשביל עוד קצת יחסי ציבור. רוצה לעשות מעשה טוב? פשוט תלכי מפה, או שאולי תבואי לעשות את מה שאת יודעת לעשות - להופיע.