כתיבה היא יותר צורך של הכותב ואם מישהו נהנה ממנה אז זה רק נחמד וטוב ואולי מפרה את הכותב.המטרה פה בכלל לא מקדשת את האמצעים כי אחרי הכל אף אחד לא כותב כדי להיות מישהו אלא כדי להרגיש משהו.
אף סופר נחשב לא כתב את יצירתו במטרה לזכות בפרסום נצח זה תמיד מתחיל בצורך ביטוי כלשהו שבמקרה מוצא לפעמים את דרכו לקלסיקה הנצחית.
,תודה על תגובתך.
את צודקת, אך מצד שני איך יכתוב הסופר יצירות בנות אלמות, אם איננו מפורסם? ואיך הן תגענה לקורא הפוטנציאלי אם הוא בגדר אלמוני?
שלך,
אנה
גם ניטשה נולד אלמוני גם זרטוסטרה. יצירות האלמוות הן לא תוצר של פירסום אלא ההפך.
כתיבה היא יותר צורך של הכותב ואם מישהו נהנה ממנה אז זה רק נחמד וטוב ואולי מפרה את הכותב.המטרה פה בכלל לא מקדשת את האמצעים כי אחרי הכל אף אחד לא כותב כדי להיות מישהו אלא כדי להרגיש משהו.
אף סופר נחשב לא כתב את יצירתו במטרה לזכות בפרסום נצח זה תמיד מתחיל בצורך ביטוי כלשהו שבמקרה מוצא לפעמים את דרכו לקלסיקה הנצחית.
,תודה על תגובתך.
את צודקת, אך מצד שני איך יכתוב הסופר יצירות בנות אלמות, אם איננו מפורסם? ואיך הן תגענה לקורא הפוטנציאלי אם הוא בגדר אלמוני?
כתיבה היא יותר צורך של הכותב ואם מישהו נהנה ממנה אז זה רק נחמד וטוב ואולי מפרה את הכותב.המטרה פה בכלל לא מקדשת את האמצעים כי אחרי הכל אף אחד לא כותב כדי להיות מישהו אלא כדי להרגיש משהו.
אף סופר נחשב לא כתב את יצירתו במטרה לזכות בפרסום נצח זה תמיד מתחיל בצורך ביטוי כלשהו שבמקרה מוצא לפעמים את דרכו לקלסיקה הנצחית.
ראוי לציון שברכט מתמודד בשיריו עם גורלו של אדם בג`ונגל של הכרך המודרני, עם חיי האדם מול האידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים והמשטרים הטוטליטראים, ועם ``גלות המשוררים``. שיריו מבססים פואטיקה מודרניסטית של שיר ישיר, בוטה, מנוזר, קשה, מרוכז בלשונו.
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עדית היקרה,
את צודקת, אך עדיין יש קהל שמפסיד וזה חבל.
תודה לך,
אנה
בתור מוסיקאית... אני יודעת שהלך המחשבה הזה עלול להיות מסוכן...
יש המון, המון המון המון - אמנים שאינם מפורסמים, והם אמנים מדהימים, עשירים ומפליאים במה שיש להם להגיד, לנגן, לכתוב, לפסל, לרקוד, לצייר...
אני תמיד חשבתי שאמן צריך לתת ביטוי לאש הבוערת שלו, בלי לקשר לקהל, בלי קשר לפרסום.
ומי שאינו מכיר אותו - הפסד שלו...
גם ניטשה נולד אלמוני גם זרטוסטרה. יצירות האלמוות הן לא תוצר של פירסום אלא ההפך.
,תודה על תגובתך.
את צודקת, אך מצד שני איך יכתוב הסופר יצירות בנות אלמות, אם איננו מפורסם? ואיך הן תגענה לקורא הפוטנציאלי אם הוא בגדר אלמוני?
שלך,
אנה
כתיבה היא יותר צורך של הכותב ואם מישהו נהנה ממנה אז זה רק נחמד וטוב ואולי מפרה את הכותב.המטרה פה בכלל לא מקדשת את האמצעים כי אחרי הכל אף אחד לא כותב כדי להיות מישהו אלא כדי להרגיש משהו.
אף סופר נחשב לא כתב את יצירתו במטרה לזכות בפרסום נצח זה תמיד מתחיל בצורך ביטוי כלשהו שבמקרה מוצא לפעמים את דרכו לקלסיקה הנצחית.
מצד אחד זה עצוב..
מצד שני, לפחות הם השאירו יצירות אחריהם..
לא כולם זוכים לזה.
זה נכון, וגם עצוב, לא?
תודה לך פיני.
יש המון יצירות בהיסטוריה שהתפרסמו
דווקא אחרי מותם של בעליהם..
אכן,חומר למחשבה-כפי
שכבר ציינו כאן לפניי.
שבת שלום ומבורך.
*
וזה בהחלט מתאים לשבת הזו שבת פרשת 'יתרו' שמקבלים את התורה בתביעה "לא תרצח"
ראוי לציון שברכט מתמודד בשיריו עם גורלו של אדם בג`ונגל של הכרך המודרני, עם חיי האדם מול האידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים והמשטרים הטוטליטראים, ועם ``גלות המשוררים``. שיריו מבססים פואטיקה מודרניסטית של שיר ישיר, בוטה, מנוזר, קשה, מרוכז בלשונו.
תודה,
אנה
אהבתי את תגובתך.
שלך,
בברכת סוף שבוע טוב.
אנה
תודה ושבת שלום.
אנה
תודה לך לאה היקרה על התוספת המבורכת.
שלך
אנה.
ראוי הציטוט ויפות התגובות
והשאר יואילו וימתינו ל 15 דקות התהילה המזומנות לכל
ברכט הענק.
שבת שלום,
רותי.
סוד גלוי וידוע
כשרונות רבים יורדים לטימיון
ואנו המפסידים
קטונתי
אך גם אני עצמי עברתי בדרך חתחתים זו
אותם הלקטורים המכריעים את גורלך
אם לפרסום
ואם לשיכחה
הבנתם בשירה מתמיהתני
אנקש
מילים: ברטולד ברכט
לחן: סשה ארגוב
תרגום: נתן אלתרמן
מעיל אפרורי, סוודר צהוב
עיניים ים קודר
לא בית לו, אם רק שיער לרוב
שחור וצונח ירוד ושטוף והתפזר
זאת היתה אנקש עוללי המתוק
ג'נטלמנים קיבלוה בזול
אם היה בה דבר שאיננו כחוק
אלוהים חטאותיה ימחול.
לא היו לה שמלות, גם פרווה
לא היתה וגם לא חרוזים לצוואר
ובעיר הגדולה בלילות שוטטה
מרחוב לרחוב כגוויה אבודה מוצפת בנהר.
היא ניקתה מיין ג'ין כוסות ויסקי והוק
את עצמה לא ניקתה מעולם
אבל יש לשער עוללי המתוק
שהיתה נקיה מכולן.
בלילה ההוא נכנסה אל הבאר
עיניה ים קודר
הם ראו שם את הנס בעל עורף הפר
את איש הסכין, את אימת הפרבר
אותו ולא אחר.
וכשהנס הצטעק והריע בקול
ותקע בה עיניים עד בוש
רעדה אנקש עוללי המתוק
רעדה מכף רגל עד ראש.
חתונה שכזאת לא ראה הנמל
מלחים השתכרו שם בלי סוף
הידד והידד מיסטר הנס הנבל
עובר את כולנו, חבל לא חבל
וזונה מזונת החוף
ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק
אף הקיאו מתוך השינה
הנה כך אנקש עוללי המתוק
היא עם הנס אהובה התחתנה
אגרופו לא היה מהחומר הרך
הוא ידע עניינים לסדר
הוא היכה על הראש והראש לא צנח
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך
הוא יאהב אולי עוד יותר
וכשבאה משלחת מטעם החוק
להוביל את הנס לגרדום
אז בכתה אנקש עוללי המתוק
והן היא לא בכתה מעולם
על צוואר הנידון מניחים עניבה
ושומעים לרצונו היחיד
הביאו לכאן את אשתי היפה
אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה מתמיד.
היא הרכינה הראש והראש לא נסוג
הוא נופץ באגרוף הגדול
זו היתה אנקש עוללי המתוק
אלוהים חטאותיה ימחול.
שבת מהנה
לאה
תודה לך אן היקרה,
נכון חומר למחשבה?
שבת שלום,
אנה
בהחלט חומר למחשבה.
מאוד אוהבת את ברכט.
שבת שלום אנה!
תודה על התגובה ועל הקישור המחכים.
אכן, ברטולט ברכט היה אחד המשוררים הגאוניים ביותר במאה ה- 20.
אנה
מעט הרחבה לשבת.
תודה
http://www.newlibrary.co.il/Htmls/page_99.aspx?c0=14748&bsp=12841&BSS333=12841