ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
את מי אוהב ג'קי יותר מכל? את עצמו כמובן, אהבה אמיתית, של נפש וגוף, אהבה טהורה שלא ניתן עוד לראות כי מתוך פשרה היא באה. כי אף אחת לא אהבה את ג'קי, אף אחת, מעולם. וג'קי, מדוכא, הסתגר בתוך עצמו, שנים ארוכות הסתגר ככה, התכנס ונעלם מפני העולם שבחוץ, בתוך דירה בשכונה אפורה, גבוהת מגדלים, בקומה העשרים ותשע. שם הוא למד להבין שאם אין מי שתאהב אותו, כדאי שילמד הוא לאהוב את עצמו.
|
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (65)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה
לו יהי
נאתלי - תודה לך!
על פי התאור המדוייק
של רגעי הלבד בין אדם לעצמו
הפוסט כה רגיש ומרגיש...
"לא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ב24 שעות"
חזרה וכתבה לי המערכת...
"אחזור לכאן מחר אם כל כך משנה לך..."
עונה לה חרישית...
רעיון מקסים!
בילדות, בבית של אבא, היתה מרפסת גדולה עם דלת זכוכית
בשעות מסויימות היתה הדמות שלמולה משתקפת בה כאילו היתה מראה.
הייתי שמה מוסיקה במערכת הישנה
ורוקדת מייקל ג'קסון כאילו אין מחר.
לא יודעת מי ראה.
בחדר של הבת שלי יש מראה גדולה.
כשהיא לבד בחדר היא מביטה בבבואה של עצמה
בוחנת,
ועושה תנועות ריקוד ילדותיות חינניות.
יומאחד במקרה תוך כדי נקיונות השישי
הצצתי עליה
וזה החזיר אותי לאותה דלת זכוכית.
לקחת אותי שוב לשם.
היום, הבבואה קצת מטרידה
מביכה
לראות אך תוך העצמי בשחרור הנפש.
תודה כפיר.
מדהים.
ואני מוסיפה: קולולוווווווו לולולו
נ.ב
אם ג'קי צריך ליווי רק תגיד
תלבושת יש לי בבית....
כפיר,
קראתי עכשיו שוב וצלילי הכינור הלבן מנגנים בראשי ללא הפסקה.חיוך מהול בהתפעמות.
פשוט מצויין!! הייתי נותנת כוכב אם היה לי......
לרקוד כאילו אין מחר...
והשלמות העצמית, או החיפוש אחריה...
אהבתי
וכן, עצב ואופטימיות משולבים :-)
לא נותרו לי כוכבים...
העיקר שהגעת בסוף...
אני שמח שנהנית.
אהבתי:)
גם אני הגעתי לכאן אחרי הפוסט החדש
והביקור היה שווה.
מיתולוגית,
למען הסר ספק - אין לי כל כוונה להתרחק,
רק קצת, מדי פעם,
כדי לקבל פרספקטיבה.
איתן,
נתת מחמאה ענקית,
כמו חולצה שגדולה עליי בכמה מידות.
עכשיו צריך לכבס ולייבש כמה פעמים, אולי בסוף זה יתאים.
תודה.
מיתולוגית,
כמו בנין, כמו הר, כמו הפלנטה - צריך להתרחק כדי לראות אותך בשלמותך.
תודה.
האלוף והענק...
אח....
אסור לקרוא אתכם בבוקר
אסור לקרוא אתכם בערב
אסור לקרוא אתכם בלילה
כי בכל רגע ובכל רגע מחדש
זה כל כך עוצמה
עד שאי.
עד שאי אפשר לנשום.
אז גם בבוקר
(בערב, בלילה)
גמדים מתהלכים בשקט ובשתיקה
ליד אלופים וענקים...
קצות הכוכבים לעולם רועדים, אתם יודעים.
תודה שאתם...
איתן,
את המילים שלך צריך לארוז טוב טוב ולשמור לימים טובים פחות.
כפיר,
את המילים שלך צריך להלחין.
א. פיאף תשמח לחזור לחיים עבור המנון שכזה.
זה מעולם
לעולם
רק לעת עתה, כפיר
רק לעט עתה
רק לעט אתה...
לעולם !
תודה שקראת...
תודה שאתה כותב לעת עתה-
כמו מעולם.
כמו לעולם.
עט אתה,
עת של זמן חָנוּן היא.
מיתולוגית יקרה,
יודע אני כי למיתולוגים אין גבולות,
וטוב לי שכך.
כתבתי לך בעבר, לעינייך, (והיום כבר פחות מפריע לי לספר גם כאן), שהגעתי כאן לקפה די במקרה,
ומיד משכה אותי האפשרות לקבל פידבקים על כתיבה.
סיפרתי לך שאני חולם על כתיבה,
סיפרתי שהתחלתי לכתוב ספר,
שיום אחד אשלים...
אלו הם כנראה עניינים שבין אדם לעצמו,
עניינים של ביטחון עצמי, של אמונה,
אבל העניינים האלה גרמו לברכיים שלי לרעוד כל אימת שהראיתי טקסטים שלי למישהו, כלשהו.
וכאן, היום, התגובות כל כך מחממות את הלב,
ואת נושאת את הלפיד, בוער באש של טוב ואהבה,
והנה הברכיים רועדות קצת פחות,
וגם זה בטח סתם מהתרגשות.
היצירה הטובה ביותר שלי?
הלוואי שלבינתיים.
תודה שקראת.
מניה,
כיף לי להפתיע אותך כל פעם מחדש,
אני מבטיח להמשיך להשתדל.
מת עלייך, אישה (-:
מיתולוגית יקרה...
מקבלת אני בענווה ובאהבה
את הביקורת שלך.
אני מכירה את כפיר
מהיום הראשון שהוא העלה פוסט
ופנה אלי בחרדת קודש
כטירון לוותיקה (כולה הייתי שבועיים באתר)
לקבל את חוות דעתי (הלא מקצועית בעליל)
ואמרתי לו, ויותר מפעם אחת,
והנה שגם את תשמעי,
לדעתי ולטעמי, הילד גאון!
הוא יודע לבנות סיפור ועלילה,
הוא יודע ליצור מתח, ענין,
ריגוש, הזדהות...
הוא יודע לטוות מילים
שרובנו פה מחווירים לידו.
הכתיבה של רובנו באה מהלב,
שפיכת מילים לא מקצועית,
שמתחברת לפעמים לפוסט מרגש,
אולי אפילו יפה.
אני לא מבינה בזה,
אבל כל חושיי אומרים לי
שהכתיבה של כפיר מקצועית לעילא.
(-:
ו
לאחר כ ל זאת
(<כי למיתולוגים אין גבולות, אתה יודע>)
כפיר
זו יצירת חג.
כל כולה חג
תרתי-
חג - כיום הווייה מיוחד
מועד - עם הקונוטציה ל-אוהל מועד (וקדושה בו)
וחג-
כמעגל (חוג וחוגה)
מצטערת,
אבל זו היצירה הטובה ביותר שלך
והאמן לי קראתי שוב את כולן היום.
וזו ללא ספק אחת היצירות הטובות ביותר שקראתי בכלל
(ואם תוכל האמן לי כי קראתי לא מעט)
ושוב
ועוד
ועדיין
תודה...
ויותר, אם בכלל אפשר ויש
-קידה- שאני אליך.
מניה, יקירה
(<כפיר, גם אתה יכול לקרוא>)
כתבתי לך שבטוב להתיישב ליד מילותיו של האלוף...
הנה ב-עצמך, הרגשת.
...
כעת אודות הסבוסה די
שכן,
כפיר ידע שדווקא השיר הזה 'יצטחק' מיד לעיניי הקורא.
יתרה מכך (נשמה יתרה שכמותו)
אם נוריד לרגע מסיכות התייפיופות-
ג'קי ו- בסבוסה די...הולכים ביחד, נכון ?
שנתחיל להעלות כאן את כל הדעות הקדומות והסטריאוטיפים שהיו בכל אחד ואחת ?...
(יש אומץ ?...)
עכשיו-
כפיר הוא סופר
הוא יודע לבנות את האסוציאציות.
הוא היה יכול לבנות את הדמות של ג'קי הישר לתוך מגדל האסוציאציות של הקורא
וליצור אותו ל-אב טיפוס של ג'קי עם בסבוסה די
אבל הוא עשה בדיוק להיפך
הוא הושיב את ג'קי במגדל (בית מגורים גבוה ומודרני)
שאינו מגדל שן
(בשונה ממגדל השן של טלי, שבכלל רואה את ג'קי כרוקד ריקוד בטן...
ולא כמחול וצליל)
ומוטט באחת את כל מגדל האוסציאציות של הקורא
ושל הקורה.
כי ג'קי מתעלה מעל צלילן של הגדרות וגדרות
הוא רוקד את הריקוד המיתי- -
את ריקוד התיקון...
דווקא המבט מן הבניינים
היה צריך להיות מבט של רוח...כמו מפסגות של הרים
אזי הוא הביא לטלי תקווה כי יום אחד ימצא לה ה-אחד
אבל לא הוריד אותה מגדר ההגדרה של 'ריקוד בטן'
אולי
אולי
אם הייתה יכולה לצאת ממגררותיה
הייתה יכולה לראות את האהבה...
לכן,
היא הבדידות בהתגלמותה המודרנית
והוא, עם ה-בסבוסה די
התגלמות האהבה...
...
כפיר,
סליחה על ההתפרצות.
ושוב,
קידה...
...
אלוף
הבאת כאן מילים,
כמו שכפיר אמר
לקפל, ולשמור ליום פחות משובח.
אבל אלו המילים שאתה -
לקפל
ולשמור ליום.
לכל הימים כולם.
תודה ש-בך, אתה יודע.
מעתיקנית!
מניה - כיף לראות אותך כאן,
אני שמח שאהבת.
ובנוסף...למה שאיתן אמר...
כפיר, יקירי, אתה מפתיע אותי בכל פעם מחדש.
מאיפה אתה מביא את זה?
לרגע חשבתי שהוא הולך לעשות משהו אחר,
לצלילי המוסיקה.
אבל - בסבוסה די?!
זה לא פוסט מצחיק, אני יודעת, ולא פספסתי
שם כלום, תאמין לי שראיתי הכל והבנתי שם הכל,
אבל ה-בסבוסה די קרע אותי מצחוק.
מתה עליך ילד שלי (-:
בדיוק מה שהוא אמר...(-:
תודה לך רוז'ינקה,
אני שמח שהגעת,
תודה שקראת.
ואאוואוו הגעתי לפוסט מקסים!
כתוב נפלא וראוי לכוכב שכרגע אין לי,
נו, אבל זה ככה, אנחנו מורכבים, גם ג'קי, לא פלא שקשה לגבש מילים.
המון תודה שקראת,
תודה על הכוכב.
בתודה.
כפיר.
קודם כל כוכב. כולם צודקים, זה אחד הפוסטים היותר מקסימים שלך.
יש לי הרבה מה לומר על ג'קי שלך, נע בין קינאה לתמיהה לגיחוך. הפעם לא הצלחתי לגבש למילים. לא נורא.
מיתולוגית,
דרושים אומץ ואהבה כדי לקחת זכוכית מגדלת ולהסתכל אל תוך המילים, אל המרווחים שבינן, להקשיב ללחישות שלהן.
ואת, ענקית, שופעת משניהם, גם אהבה, וגם אומץ.
כשכתבתי את הפסקה הראשונה הרגשתי חמלה על ג'קי, זה שלא אהבה אף אחת,
בחור טוב בסך הכל, יש לו דירה משלו, עם נוף, אבל בלי אהבה,
ואז, כשהסיפור התקדם פתאום הרגשתי שאני קצת מקנא בו.
כמו שאמרת, הערכים המודרניים קושרים אהבה עצמית לנרקיסיזם, לאגוצנטריזם, וגם כמובן לרדיפה אחר החומר, אחר הסטטוס.
אבל ג'קי באמת לוקח את האהבה העצמית למקום אחר.
תודה עמוקה,
וקידה עמוקה בחזרה,
המילים שלך נותנות הרבה כח.
רווח נקי, כי גם אני מצאתי אותך!
(פעם ראשונה שאני מבחין ברווח שבין שני ה-ו"ו-ים במילה "רווח, מגניב!)
אני שמח שאהבת,
תודה שקראת.
"...והם באים, בבת אחת, בעוצמה אדירה, התופים, הדרבוקות, המקצבים, הכינור חוזר ומתפתל ומסתלסל ומשתחל ביניהם כמו נחש, והחלוק עף ונוחת על הספה, וג'קי מסוחרר, נושם את המוסיקה, שואף את הצלילים. בתחתונים וחזייה נוצצים, ובצעיף משי שקוף הוא לא צריך עכשיו אף אחד. אצעדות לרגליו, הגוף שלו פתלתל, חסר חוליות, הוא קופץ בפראות, בחושניות. הגוף שלו כבר לא מכשול, הוא כבר לא מחסום, לקראת סוף השיר האורות בסלון כבר דולקים בעוצמה מלאה, וכל הנשמה שלו מתגלה, יוצאת החוצה אל המוסיקה כשהוא צורח את מילות השיר, בסבוסה די, בסבוסה די..."
כפיר
אם זה לא הכי משובח שלך
זה בוודאי בין השלושה האיכותיים ביותר
...
הפתיחה של סיפורך מיד מעגלת את העיניים-
ג'קי אוהב את עצמו.
מיהו ג'קי, מה הוא עושה עד הערב, היכן ואיך נראה ביתו
איננו יודעים מאום,
אנחנו אך יודעים שג'קי אוהב את עצמו.
כעת צריך סיפורך לשרטט את אהבתו זו
אהבתו היחידה.
בעידן של בניינים משותפים, במירוץ הבלתי נלאה והמתרוצץ שלנו
אהבה עצמית, לעיתים מביאה את עצמה לידי ביטוי
בהבעות שנסלדות בעינינו-
כדי כך, ש-נרקסיזים ו-אגוצנטריזם
הפכו למושגים נרדפים ורודפים אחר נפש האדם
והנה,
אתה מהפך מהויות מודרניות
ומחזיר את אהבת ה-אני- למימד מדהים, מכושף ומרתק
ועדיין מלא תום ויופי.
איזו תמונה מרהיבה פרשת לפנינו , כפיר
איזו התעלות.
לפתע - אין זה חשוב מיהו ג'קי לתוך ההגדרות והגדרות המודרניים עד בחילה
כי הסיפור שלך, מכיל את פרץ העוצמה והפראיות המיתית
של הדמות.
עטפת את ג'קי בצלילים
ובתנועה.
ואנחנו הולכים שבי בתוככי הריקוד שלו,
כי אין זה ריקוד, ואין אלו צלילים
זהו הולם הלב
הלמות המילים המתנועעים בתוך כתיבתך
זוהי מדורת האש האינדיאנית
זהו המחול החסידי
אלו הצלילים הצועניים
זוהי אדמת בראשית.
התעלות מעל גגות הבתים, עד גג העולם
אם לא למעלה מכך
(ולא אכנס כאן לסיפורו המופלא של י.ל.פרץ - 'אם לא למעלה מכך'-
אבל ישנו כאן טיווי מופלא לסיפור הזה)
וג'קי מתעגל לתוך עינינו-
אנחנו מרותקים אליו
הנשימה מתחילה לסעור
והדממה מגיעה ונוגעת באור
'גופו אינו מחסום'
המעוף הזה אל מעבר לגוף
ההנמסות הזו אל תוך עצמו ב-עצמו
אל הצלילים, אל התנועה
כמו תיקון...
איזו דמות מרהיבה כתבת אלינו.
הלא אי אפשר שלא ללכת שבי בה ואיתה.
מרצדת אל תוך המבט שבנו
מפליאה.
"...בכל ערב, בדיוק בשעה עשר, טלי כבר אחרי הכל. סיימה את העבודה, עדכנה כל מה שצריך באתרי ההיכרויות, ואז היא מתפנה לטקס הקבוע. היא מתיישבת על הספה שלה, מול המרפסת הפתוחה בדירתה שבקומה העשרים ותשע. בשעה כזאת יש רוח נעימה ומלטפת, ולבהות ככה בחלונות של הבתים ממול ממלא אותה תקווה שאולי יום אחד בכל זאת יימצא האחד. במיוחד ממלא בה תקווה הבחור בדיוק בדירה ממול, כל ערב הוא רוקד שם ריקודי בטן."
וממול, או מנגד
טל(י) הליל כמעט צונח על הריסים
עת טקסים.
טלי מסיימת בדיוק בשעה עשר את העבודה
ואת בדידותה שאתה מאגרף פנימה במשפט מהודק-
עדכנה את כל מה שצריך באתרי ההיכרויות
טקסים.
כעת,
מועדי הרוח
היומיום פשט והותיר שאריותיו
והכיסופים מלטפים את התקווה
שני מבטים נישאים חוץ ו-פנים
ג'קי מבטו ב-עצמו אך מרחף הוא כרוח
טלי מבטה בורח מעצמה אל ג'קי אך חוזר אל תוככי ליבה
איזו פגישה של מבטים
פגישה של מבטים שאינה פגישה
מחד היא הווה, פועמת, נרגשת
מאידך היא איננה קיימת
סופר ה-כמעט...
אולי יום אחד ימצא ה-אחד...
במיוחד שהוא יימצא, בינות התנועות של הריקוד
עוטף את התיקון שיביא לשני המבטים כאחד.
עת טקסים
אצל טלי - מוגדרים, ממוגררים
אצל ג'קי - מיתיים, צועניים
מקום ללא מקום, זמן ללא זמן
אי שם במרחב אחר, במימד אחר
נפגשים נתיבים עלומים
כתובים באותיות שאתה כתבתם, כפיר
סופר ה-כמעט
אנא,
קבל קידתי אליך
על יצירת מופת.
על הטיווי בין יוצר לבין יצירה
על ליבתו של לב והלמותו במילים
אנא,
קבל קידתי...
ו-
תודה.
תודה שאתה...
כפיר, פשוט מקסים.
כל מילה, כל תאור. שמחה שמצאתי אותך
אבנר יקר,
חשבתי שהמתח הזה, המרחק שבין שני הבניינים, הוא דרך טובה לסיים את הסיפור.
תודה שקראת.
תודה אילנה,
על שקראת,
ועל הכוכב.
מיתולוגית,
ענקית בעצמך,
בואי, חיזרי לגודלך הטבעי.
תודה שכתבת.
מגדל עם מגדל ייפגש?
אדם עם אדם ייפגש?
מי יודע...
נהדר מהמם נהנתי מגיע לך כוכב
גמדים צריכים לדעת מתי לשתוק.
עת ענקים.
עט רוח.
...
שני ענקים.
זכיתי.
אשריי.
...
תודה לכם
תודה בכם...
אין כמוהו,
גמיש ומלא שמחת חיים.
תודה שקראת,
תודה על הכוכב.
אין כמו השכן
מול
מקסים
כרגיל
נכון, אני מכור למוסיקה,
גם אם "בסבוסה די" הוא לא ה-cup of tea שלי...
במקום לשקוע בדיכאונות החליט ג'קי לעשות מעשה, לחפור בעצמו, להוציא לאור, ולאהוב את מה שיגלה.
בלי קשר לג'קי, (שכבודו במקומו מונח, ואם הוא ירצה אולי הוא יטקבק כאן איתנו...), אני מאמין שאהבה עצמית היא תנאי למסוגלות לאהוב את הזולת.
תודה שקראת,
תודה על הכוכב.
בזמן הכתיבה דמיינתי את שני המגדלים האלה, משובצים בחלונות זעירים מוארים בלילה,
ואין שם גשר.
אני שמח שאהבת.
לאהוב מרחוק,
להדהד את אהבתו העצמית,
ויותר מכך לא לומר מאום.
תודה על הפרשנות היפהפיה שלך.
איזה מזל שעדיין נשאר לי כוכב...
ואיך זה שכוכב אחד מעז....(מתי כספי)
תוך כדי שקראתי "מי יאהב אותי יותר ממני..." התנגן לי בראש.(לא במקרה)
מעבר לזה שהצלחת להפתיע אותי מחדש במילים הקסומות שלך
הן חשפו תשוקה ברורה לעולם של צלילי המוסיקה והמנגינות....
מרגישה שלא הבנתי עד הסוף את המסר שמאחורי הסיפור על אדם בודד שמוצא נחמה
באהבה עצמית ובריקוד, והאם הסיוםהוא סימן לתקווה....
כפיר זה נהדר
שני עולמות שאינם מודעים לחיבור
הגשר הלא קיים
כתוב נהדר וראוי לכוכב שאין לי
מפתיע כהרגלך.
האם זאת גירסא מודרנית
לסיפור המיתולוגי על נרקיס ואכו?:)
אהבתי מאוד
אני שמח שאהבת.
תודה שקראת,
תודה על הכוכב.
סירין,
טוב שבאת,
אנשים כמו ג'קי לא זקוקים לי שאתן להם חמש עשרה דקות של תהילה,
ג'קי למד לאהוב את עצמו, לשיר לעצמו שירי אהבה וחיזור, הוא באמת לא צריך אף אחד.
תודה שקראת.
מעולה!
כמעט ופספסתי את הפוסט הנפלא הזה.
תודה!
מגדלים אותנו לבנות מגדלים של בדידות, של הישגיות, ואז לגור בהם,
ואנחנו, מה חיפשנו בסך הכל? קצת אהבה.
איתן,
את המילים שלך צריך לארוז טוב טוב ולשמור לימים טובים פחות.
תודה שקראת.
אקדוחן פיוטי שכמותך,
צלף של תשוקות נסתרות
שולף מחדרים אפורים סודות כמוסים
באהבה, בחמלה, נחשד בהזדהות
אחרת - מאין כישרון לקליעה. בול.
שמע כפיר,
למשקפת שלך ישנו שדה מגנטי,
במשקפת שלך לכדת ושיחררת תיקווה
לאישה נואשת בחלון ממול
ככ נואשת במגדל הבדידות
עד שירית לעיניה הזדמנות אחרונה
בדמות גבר בחלוק משי נוצץ....
צלף של תשוקות נסתרות אתה.
בול.
וואי וואי, מה אני אמור להגיד עכשיו?
אפשר רמז?
טוב, ננסה ללכת על הקלאסי, הישן והטוב: ת ו ד ה
יעל,
הגיהנום הוא הזולת, הרי ככה אומרים, אז בטח שכיף לרקוד בלי שאף אחד מסתכל.
תודה שקראת.
אני שמח שאהבת,
תודה שקראת,
תודה על הכוכב.
תודה,
תודה,
חזרי.
"תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל עליך"
כפיר, אתה מהמם!
כיף לקרוא.
מופלא
}{
אוףףף...
כפיר
זה עד אִי - - -
רק לכתוב אליך שקראתי
ואחזור, אתה יודע שכך.
ושאי אפשר לומר לך שזה הכי
כי כל פעם זה הכי שאפשר אצלך
ובכל פעם מחדש
אבל
זה הכי עד איִ- - -
עוד אחזור.
תודה שאתה...
(איזו כתיבה , כפיר, איזו כתיבה...)