אנחנו? גזענים? 

נשב לנו, נדבר כיבוש. נלהט אותו בלשוננו החלקלקה, נעביר אותו מצד אחד של הפה לצידו האחר, כאילו לכלוך שהוצאנו עכשיו מהשיניים.

בתנועה עדינה עם יד ימין להניח את הקפה, ויד שמאל כבר מתרוממת להתרעם.

נתנהג כרוב על אף מיעוטנו. 

השבוע בעיתון עיני נפלו על מציאות מצחיקה: בעמודיו הראשונים של העיתון, מעין סיקור על החיסול של הבכיר בדובאי, ולמטה, רשימה של מבצעים מודיעיניים מרחיקי לכת, כולל מתקנים גרעיניים, ריגול, התנקשויות ואף גרימה להתקנת צנטריפוגות מקולקלות בכור האיראני.

באמת רשימה מרשימה של מעשים נועזים, שחייבים להודות שחלקם הגדול הציל את חייהם של הרבה מהיושבים בציון.

אוי אז דפדפתי לעמוד הבא בעיתון, ושם נחה לה שבכל יום, פינתו של גולדסטון.

הפעם – תגובתו של צה"ל, שכמובן חקר ובדק לעומק. הוא גילה למשל שלא נרצחו הרבה ילדים, אלא רק קצת. הוא גם גילה שלא בכוונה הוא מוטט מבנים לא רלוונטיים על יושביהם, אלא רק בטעות.

מה שהדהים אותי, היה התירוץ שחזר על עצמו לאורך הכתבה, "מידע מודיעיני לא-מדוייק".

כאן הרגשתי שמישהו צוחק עליי (כדברי הגדולים מכולם - "פה חשדתי"). אני לפני רגע קראתי רשימה של מבצעים מוצלחים, "מעט" יותר מתוחכמים ורחוקים מהמידע המודיעיני הדרוש לביצוע פעילות חי"ר סדירה ללא אזרחים מרוטשים.

המחשבות על הדואליות של המודיעין הישראלי, הדואליות של צה"ל, של החברה, רקו אותי בסופו של דבר ל"דואליות של האדם", ההסבר המפורסם של ג'וקר מ"מטאל ג'אקט" של קובריק לעובדה שהוא עונד את סמל השלום בסמוך לכיתוב "Born to Kill".

איפה הדואליות הזו קיימת בי? במגזר שאני מייצג? בדעה הפוליטית שאני מייצג? האם הצביעות היא מחלה שישנם אנשים שאינם לוקים בה? 

מישהו פעם זרק לי "אתם, השמאלנים, אתם הגזענים מכולם".

ולמה התכוון המשורר? המשורר התכוון לאותו שמאל המתבצר בתל אביב כבמצדה, אותו שמאל שמגעילה, פשוט מגעילה אותו מוזיקה מזרחית.

לצערנו, זה השמאל היחיד שנשאר, והוא הולך ומתמעט.

השמאל היא תפיסת עולם רלוונטית מתמיד, תפיסת עולם, כן. כלכלה, חברה, ביטחון, תרבות, עבודה ורווחה, שמאל היא תפיסת עולם.

גרעין השוני בתפיסת העולם בין ימין ושמאל היא ההפרדה. ההפרדה שנועדה להבחין מי בטובים ומי ברעים מחד, ולהרחיק את הצד השני מהקונצנזוס מאידך.

ולמה הכוונה – הימין מחלק את באי העולם לעמים, אומות, דתות, לפעמים אף צבעים, גזעים ובחברות מסוימות גם מינים. השמאל עורך חלוקה מעט אחרת – אנחנו מחלקים למעמדות. יש פרולטריון, שסובל מדיכוי וניצול של בעלי ההון השולטים בו, ויש לשחרר את הפרולטריון מעול זה, מבלי לחדול את עבודתו כפועל.

ואיך נשיג את מטרתנו? שיפור תנאים סוציאליים, שיפור תנאי שכר, נציגות, ועד עובדים חזק, מנגנון ביקורת.

אבל מדינת ישראל היא ימנית. החלוקה כאן היא אחרת. החינוך לחלוקה כאן הוא אחר. שאדם גדל לתוך מערכת של ערכים ימניים מפרידים ומבדילים דם מדם, גם אם יהפוך להיות הפועל המנוצל, והמדוכא מכולם, הוא לעולם לא ישתף פעולה עם הפועל הערבי במאבק אחד.

והשמאל, אוי, השמאל, במקום לקרוא למהפכה אזרחית איפה שהיא עלולה להימצא, בעיירות הפיתוח, בפריפריה הגיאוגרפית, בכפרים הערבים, בשכונות הדרום של תל אביב, וכו', הוא מפתח איזו אג'נדה מתנשאת מכדי להוציא אותה מתחום רוקח-לילינבלום. אנחנו, שבטוחים שניחנּו בהבנה פוליטית מדהימה, ביכולת ניתוח מצבים פנומנלית, אנחנו הגזענים הגדולים מכולם.

מילא אם הנזק היה נגמר כאן, אבל ההתנשאות של השמאל האשכנזי על קהל היעד האחר שלו, ללא ספק מראה את סימניה בשתי מערכות הבחירות האחרונות. אותו פועל בעיירת-פיתוח-מעברה-לשעבר בדרום, שחייו על סף התמוטטות עקב אולי פיטורין מהמפעל שמחזיק את כל העיר (אותו פועל המנהל חיים כל כך לא-יציבים), הוא לא יצביע לשמאל בבחירות הבאות! מסיבה פשוטה, שהשמאל מתנשא מעליו, מתעמר בו, סוגר בפניו את השערים. מי פותח? ש"ס. חב"ד. וכן הלאה.

הם שם. בכל חור אפשר לראות את מוסדותיהם בפריפריה. גם הגיאוגרפית וגם החברתית. מבטיחים לעניים המקומיים שבמידה וייפלו – הם שם כדי להחזיק אותם. המצב הזה מוכרח להיפסק.

מאות אלפי פועלים בישראל מצביעים לש"ס כי השמאל מפחד להיכנס ולהסביר את עצמו. מאות אלפי מנוצלים ומדוכאים בישראל מנציחים במו ידיהם המצביעות את הווייתם משום שהשמאל מוצא את עצמו מגמגם מול מזרחיים, ואתיופים, ורוסים.

אולי אחרי שהשמאל ישכיל לגייס לשורותיו את קהל היעד האמיתי של הצעותיו, אולי אז נוכל לאט ובהדרגה לשכנע גם את הפועל היהודי והפועל הערבי לנצח את החלוקה המוכתבת להם מלמעלה והמקועקעות בכל מיני מניפולציות חולניות, ולייצר מהפכה אחת. לא אלימה, אבל מהפכה. 

לאחרונה נתקלתי בדיון הזה במקומות שונים, ובעצם החלטתי לעשות מעשה, לאחר לא מעט שיחות. החלטתי להוציא עלון, מנשר בעל אג'נדה שמאלית-חברתית, שיצא גם בתל אביב וגם בערי פריפריה, ממצפה רמון דרך אום אל-פאחם, שכונת שפירא בתל אביב וקרית שמונה.

הפרויקט הזה, שאולי מתיימר מעט לגייס את הפרולטריון לשורות השמאל הישראלי (אבל מי שיש לו רעיון לא מתיימר – שיביא) זקוק לבית, לחסות ולעזרה טכנית.

כרגע הצעתי את עצמי לארגון התחברות-תראבוט (http://www.tarabut.info/he/home/) שאני מאוד מזוהה עם מטרותיו.

בכל מקרה, דרושים כותבים, עורכים, ומי שיש לו רעיון איך להשיג מימון להדפסה והפצה של העניין הזה (איזה באסה שלשמאל אין שוגר דדי'ז כמו לימין).

מי שמעוניין לקחת חלק בפרויקט, שייצור איתי קשר במייל. 

שיהיה לכולכם סוף שבוע רגוע,

תומר דותן.